האם הנשמה באמת עולה לשמיים בזמן השינה?

אליעד כהן מסביר באופן ברור שמצב של שינה אינו דומה למצב שבו המחשב כבוי לגמרי, שזהו מצב המזכיר מוות. הוא נותן דוגמה ומפרט כי במחשב קיימים שני סוגים של מצבי "כיבוי" חלקיים: מצב "הייברנט" ומצב "סליפ" (שינה קלה). כאשר המחשב כבוי לגמרי, הוא אינו מגיב כלל, גם אם נכה בו בפטיש, לא תהיה תגובה, וגם כאשר נדליק אותו מחדש, המחשב יתחיל את הפעילות מההתחלה. זאת בניגוד למצב של "הייברנט" או "סליפ", שבהם המחשב זוכר את המצב הקודם ומאפשר חזרה מידית להמשך העבודה.

מצב הייברנט הוא מצב שבו המחשב מוקפא לחלוטין, ואינו מגיב להזזת העכבר. רק כאשר מדליקים אותו מחדש, הוא חוזר בדיוק לאותה נקודה שבה עצר קודם. לעומתו, מצב סליפ מאפשר למחשב להמשיך להיות מודע לסביבה, כך שגם תזוזה קלה של העכבר תעיר אותו.

באופן דומה מאוד, אליעד מסביר כי בזמן שינה האדם אינו באמת במצב של מוות, והנשמה אינה עולה לשמיים, אלא התודעה עדיין נמצאת כאן, ברמה נמוכה של מודעות. כאשר האדם ישן, הוא נמצא בעיקר בתוך עולם דמיוני משלו, אבל חלק קטן מהתודעה שלו עדיין נשאר ער לסביבה החיצונית.

כיצד האדם יכול להתעורר מרעש, אם הוא ישן?

אליעד כהן נותן דוגמאות רבות להבהרת הטענה שאדם אינו במצב של "כיבוי מוחלט" בזמן השינה. לדוגמה, אם אדם ישן ואנחנו נעבור לידו על קצות האצבעות בשקט, הוא לא יתעורר, אבל אם נעשה רעש חזק, הוא יקום. איך זה קורה? הרי אם האדם באמת לא היה פה, הוא לא היה יכול לשמוע.

ההסבר המפורט לכך הוא שבזמן השינה התודעה מתחלקת באופן לא שווה: האדם נמצא בכ - 99% בתוך חלום (העולם הדמיוני שלו), ורק בכ - 1% מודעות לעולם האמיתי שמסביבו. המוח עדיין ער ברמה מסוימת, והוא מנהל "פרוססים" או תהליכים הממשיכים להאזין לסביבה ולנתח אותה.

אליעד מציין כי המוח של האדם מסוגל להבדיל בין רעש מונוטוני, כמו רעש מזגן קבוע, שאינו מפריע לשינה, לבין רעש פתאומי או חזק שיגרום לאדם להתעורר. למשל, אם אדם ישן עם רעש קבוע של מזגן, הוא לא יתעורר מזה, אך אם יהיה שקט מוחלט, ופתאום המזגן יידלק - זה יגרום לו להתעורר. מדוע? מכיוון שהמוח ממשיך לפעול ולבדוק כל הזמן את הסביבה, אפילו בזמן השינה, וזאת ברמה נמוכה יותר של פעילות.

מה באמת קורה במוח בזמן חלומות?

בזמן החלום, לפי ההסבר של אליעד, האדם שקוע לחלוטין בעולם הדמיוני שלו. במצב הזה, הוא כמעט מנותק מהמציאות. אולם חשוב להבין שהניתוק אינו מלא, אלא חלקי בלבד. המוח ממשיך להיות מודע בצורה מוגבלת לסביבה החיצונית. דברים שקורים מסביב יכולים אפילו להיכנס לתוך החלום, כמו שאם אדם ישן ובמציאות תהיה שריפה, ייתכן והוא יחלום על שריפה ויתעורר.

אליעד מסביר ששינה וחלימה הן מצב של דמיון מאוד חזק, אפילו יותר מסרט קולנוע שבו האדם שקוע לחלוטין עד שאינו שם לב לסביבה החיצונית. בשינה, האדם מנטרל את החושים באופן הרבה יותר עוצמתי מאשר בצפייה בסרט, ועדיין נשארת רמה מסוימת של מודעות סביבתית.

האם ניתן להשפיע על חלומות מבחוץ?

אליעד כהן נותן דוגמה לכך שדברים במציאות יכולים להשפיע על החלום. לדוגמה, אם אדם ישן וחולם, וקורה משהו בעולם האמיתי, הדבר יכול להיכנס לחלום. למשל, אם בחוץ יש שריפה, האדם עשוי לחלום על שריפה ולהתעורר. כלומר, קיימת השפעה ברורה של המציאות על החלום, וזה מוכיח שהמודעות לעולם אינה נעלמת לחלוטין בזמן השינה.

אז איפה באמת נמצאת הנשמה בזמן שאנו ישנים?

אליעד מציין באופן חד - משמעי כי הנשמה אינה עולה לשמיים. היא עדיין כאן, והאדם אינו באמת "לא נמצא פה". התודעה או הנשמה נשארת ברמה של פעילות נמוכה בסביבה החיצונית, והאדם שקוע ברובו בעולם דמיוני פנימי. לדבריו, שינה היא מצב של "צריכת חשמל נמוכה" במוח, בדומה למצב "סליפ" במחשב, שבו חלק קטן של המערכת נשאר ער ומקשיב לאירועים חיצוניים.

לסיכום, כיצד אפשר להבין מה זו שינה באמת?

לפי אליעד כהן, שינה היא מצב ביניים בין מודעות מלאה לבין ניתוק מוחלט. היא מצב של דמיון מאוד חזק, שבו רוב תשומת הלב מופנית פנימה לעולם הדמיוני, אך עדיין קיים חיבור קלוש למציאות החיצונית. בזמן השינה, האדם לא נמצא במצב של מוות, והנשמה שלו לא הולכת לשום מקום אחר. היא נשארת פה, אבל באופן כמעט מוחלט - מנותקת מהמציאות. לכן השינה דומה למצב "סליפ" במחשב, שבו קיימת מודעות מוגבלת לסביבה.