ובו יתבאר, כיצד יכול האדם למצוא עניין במה שהוא עושה בחיים? כיצד יכול האדם ליהנות מהחיים? ואיך יכול האדם למצוא את טעם החיים? כי ההפך של כל הדברים האלו, הוא תחושה של שעמום, ריקנות, חוסר מצב רוח, תסכול, עצבות, יאוש ודיכאון. שכל אלו קורים, כאשר האדם לא מוצא עניין במה שהוא עושה. שאז הוא מתחיל להשתעמם וכולי.
והמטרה הסופית היא למצוא את טעם החיים. וכדי למצוא את טעם החיים, לשם כך האדם צריך ללמוד ליהנות בחיים. וכדי ליהנות בחיים, לשם כך האדם צריך למצוא עניין בחיים. ז"א האדם אמור למצוא עניין במה שהוא עושה. מציאת העניין, יוצרת הנאה. ויצירת ההנאה, מביאה את האדם אל טעם החיים. כך שהכל מתחיל בכך שהאדם מוצא עניין בחיים.
ומי שיתבונן על המושג של למצוא עניין בחיים וחוסר עניין בחיים, יראה כי המושג הזה, הוא מושג אינטלקטואלי מחשבתי. ז"א, כי העניין של האדם באיזה דבר, הוא משהו שמתרחש בתוך המחשבה של האדם. ועניין של אדם באיזה דבר, הוא כמו סקרנות. כי כאשר איזה משהו מסקרן את האדם, על ידי זה האדם מתעניין בו. וכאשר האדם רואה איזה קסם ואיזה סוד, אז הדבר הזה יוצר אצל האדם עניין, בדבר שאותו הוא רואה.
וכאשר החלק השכלי של האדם, מוצא עניין באיזה דבר, על ידי זה האדם מרגיש משיכה לדבר, ברמה הרגשית. כי האדם לא נמשך לכל דבר ברמה הרגשית. ולפעמים האדם רוצה איזה דבר, ואחרי כמה זמן הוא כבר לא רוצה אותו. והכל תלוי בעד כמה עניין אינטלקטואלי, מספק הדבר לאדם.
ונסביר: האדם מחפש את האושר. והאושר, הוא תוצאה של הבנה. והבנה, היא תוצאה של שכל ושל יכולת הבנה. ולכן, אחת ההנאות הכי גדולות שיש בעולם, היא הנאת הלימוד. שאנשים נהנים ללמוד דברים חדשים. וכאשר האדם מטייל לדוגמה בעולם, הוא נהנה, מכך שהוא מכיר תרבויות חדשות, שזה סוג של לימוד. וכאשר האדם טועם אוכל חדש, הוא נהנה מכך שהוא למד על טעם חדש וכיו"ב.
וגם כאשר האדם עושה דברים שמספקים לו הנאה, למרות שנראה שאין בהם שום שכל, הרי שתמיד, יש שם שכל כלשהו. כי גם כאשר האדם אוכל איזה מאכל אהוב שכבר מוכר לו, וכאשר האדם מפיק הנאה מהדבר הזה, הרי שגם שם, תת המודע של האדם, לומד איזה דבר חדש על המציאות, באמצעות הפעולה הפשוטה של אכילת הדבר האהוב.
ולמרות שהאדם לא מבין, איך הוא לומד מכל דבר ומה הוא לומד מכל דבר, הרי שהאדם, לומד כל הזמן מכל דבר. וכל דבר שקורה לאדם בעולם, וכל דבר שהאדם עושה, רואה, שומע, חושב עליו, רואה מישהו אחר שעושה וכל כיו"ב, מכל דבר ודבר האדם לומד איזה משהו. גם אם האדם לא מייחס לאותו הדבר כל משמעות.
וההנאה של האדם בחיים, היא תוצאה של הבנה. כי כאשר האדם מבין את מערכת החוקים שבתוכה הוא חי, על ידי זה האדם חי בשלום עם המציאות והוא מאפשר לעצמו ליהנות ממנה. וככל שהאדם רואה יותר עין בעין, את המציאות כפי מה שהיא באמת, כך הוא נהנה יותר מהמציאות ומהחיים שלו.
ומי שרוצה להגיע לכל הדברים האלו, עליו להתחיל להתייחס לחיים שלו ולכל מה שקורה לו, כאל בית ספר, שבו הוא לומד כל הזמן. דהיינו, כל דבר ודבר שהאדם רואה ושומע, וכל דבר שהאדם עושה וכל כיו"ב, על האדם לנסות לשאול את עצמו, מה אני יכול ללמוד מהדבר הזה שעכשיו אני רואה ושומע. וכאשר האדם עושה איזו עבודה שגרתית, על האדם לנסות להתבונן על הצורה שבה הוא עושה את העבודה שלו, ולנסות ללמוד ממנה איזה משהו.
לדוגמה, נניח שהאדם עוסק בשירות לקוחות ובמכירות. תוך כדי העבודה של האדם, הוא יכול להתבונן בעבודה שלו ולראות את הפסיכולוגיה של הלקוחות ואת צורת החשיבה שלהם. ובאמצעות זה ללמוד משהו על החיים, על צורת החשיבה של בני האדם, וגם על עצמו. ונניח לדוגמה שהאדם עוסק בייצור של איזה מוצר מול מכונה כלשהי. האדם יכול להתבונן על תהליך הייצור ועל החוכמה שיש במכונה שבה הוא משתמש, ובאמצעות זה ללמוד איזה משהו חדש על העולם.
וכל כיו"ב, בכל דבר ודבר, האדם יכול להתבונן על התהליכים שמתרחשים סביבו, ולנסות ללמוד מהם איזה דבר כלשהו. ולא משנה בכלל מה האדם לומד, העיקר שהוא ילמד. ז"א גם אם האדם לא מבין כיצד זה שהוא יבין איך המכונה פועלת, כיצד זה יעשה אותו יותר מאושר, על האדם ללמוד איך המכונה פועלת.
כי הבנת המציאות בשלמות, היא אוסף של כל ההבנות שיש בעולם. וכדי להבין את המציאות ולהיות מאושר, לשם כך על האדם להיות כל הזמן בתהליך של למידה כלשהי. וגם כאשר האדם מתבונן לדוגמה במשחק כדורגל, על האדם לנסות לדוגמה להתבונן, על המהלכים...
והמטרה הסופית היא למצוא את טעם החיים. וכדי למצוא את טעם החיים, לשם כך האדם צריך ללמוד ליהנות בחיים. וכדי ליהנות בחיים, לשם כך האדם צריך למצוא עניין בחיים. ז"א האדם אמור למצוא עניין במה שהוא עושה. מציאת העניין, יוצרת הנאה. ויצירת ההנאה, מביאה את האדם אל טעם החיים. כך שהכל מתחיל בכך שהאדם מוצא עניין בחיים.
ומי שיתבונן על המושג של למצוא עניין בחיים וחוסר עניין בחיים, יראה כי המושג הזה, הוא מושג אינטלקטואלי מחשבתי. ז"א, כי העניין של האדם באיזה דבר, הוא משהו שמתרחש בתוך המחשבה של האדם. ועניין של אדם באיזה דבר, הוא כמו סקרנות. כי כאשר איזה משהו מסקרן את האדם, על ידי זה האדם מתעניין בו. וכאשר האדם רואה איזה קסם ואיזה סוד, אז הדבר הזה יוצר אצל האדם עניין, בדבר שאותו הוא רואה.
וכאשר החלק השכלי של האדם, מוצא עניין באיזה דבר, על ידי זה האדם מרגיש משיכה לדבר, ברמה הרגשית. כי האדם לא נמשך לכל דבר ברמה הרגשית. ולפעמים האדם רוצה איזה דבר, ואחרי כמה זמן הוא כבר לא רוצה אותו. והכל תלוי בעד כמה עניין אינטלקטואלי, מספק הדבר לאדם.
ונסביר: האדם מחפש את האושר. והאושר, הוא תוצאה של הבנה. והבנה, היא תוצאה של שכל ושל יכולת הבנה. ולכן, אחת ההנאות הכי גדולות שיש בעולם, היא הנאת הלימוד. שאנשים נהנים ללמוד דברים חדשים. וכאשר האדם מטייל לדוגמה בעולם, הוא נהנה, מכך שהוא מכיר תרבויות חדשות, שזה סוג של לימוד. וכאשר האדם טועם אוכל חדש, הוא נהנה מכך שהוא למד על טעם חדש וכיו"ב.
וגם כאשר האדם עושה דברים שמספקים לו הנאה, למרות שנראה שאין בהם שום שכל, הרי שתמיד, יש שם שכל כלשהו. כי גם כאשר האדם אוכל איזה מאכל אהוב שכבר מוכר לו, וכאשר האדם מפיק הנאה מהדבר הזה, הרי שגם שם, תת המודע של האדם, לומד איזה דבר חדש על המציאות, באמצעות הפעולה הפשוטה של אכילת הדבר האהוב.
ולמרות שהאדם לא מבין, איך הוא לומד מכל דבר ומה הוא לומד מכל דבר, הרי שהאדם, לומד כל הזמן מכל דבר. וכל דבר שקורה לאדם בעולם, וכל דבר שהאדם עושה, רואה, שומע, חושב עליו, רואה מישהו אחר שעושה וכל כיו"ב, מכל דבר ודבר האדם לומד איזה משהו. גם אם האדם לא מייחס לאותו הדבר כל משמעות.
וההנאה של האדם בחיים, היא תוצאה של הבנה. כי כאשר האדם מבין את מערכת החוקים שבתוכה הוא חי, על ידי זה האדם חי בשלום עם המציאות והוא מאפשר לעצמו ליהנות ממנה. וככל שהאדם רואה יותר עין בעין, את המציאות כפי מה שהיא באמת, כך הוא נהנה יותר מהמציאות ומהחיים שלו.
ומי שרוצה להגיע לכל הדברים האלו, עליו להתחיל להתייחס לחיים שלו ולכל מה שקורה לו, כאל בית ספר, שבו הוא לומד כל הזמן. דהיינו, כל דבר ודבר שהאדם רואה ושומע, וכל דבר שהאדם עושה וכל כיו"ב, על האדם לנסות לשאול את עצמו, מה אני יכול ללמוד מהדבר הזה שעכשיו אני רואה ושומע. וכאשר האדם עושה איזו עבודה שגרתית, על האדם לנסות להתבונן על הצורה שבה הוא עושה את העבודה שלו, ולנסות ללמוד ממנה איזה משהו.
לדוגמה, נניח שהאדם עוסק בשירות לקוחות ובמכירות. תוך כדי העבודה של האדם, הוא יכול להתבונן בעבודה שלו ולראות את הפסיכולוגיה של הלקוחות ואת צורת החשיבה שלהם. ובאמצעות זה ללמוד משהו על החיים, על צורת החשיבה של בני האדם, וגם על עצמו. ונניח לדוגמה שהאדם עוסק בייצור של איזה מוצר מול מכונה כלשהי. האדם יכול להתבונן על תהליך הייצור ועל החוכמה שיש במכונה שבה הוא משתמש, ובאמצעות זה ללמוד איזה משהו חדש על העולם.
וכל כיו"ב, בכל דבר ודבר, האדם יכול להתבונן על התהליכים שמתרחשים סביבו, ולנסות ללמוד מהם איזה דבר כלשהו. ולא משנה בכלל מה האדם לומד, העיקר שהוא ילמד. ז"א גם אם האדם לא מבין כיצד זה שהוא יבין איך המכונה פועלת, כיצד זה יעשה אותו יותר מאושר, על האדם ללמוד איך המכונה פועלת.
כי הבנת המציאות בשלמות, היא אוסף של כל ההבנות שיש בעולם. וכדי להבין את המציאות ולהיות מאושר, לשם כך על האדם להיות כל הזמן בתהליך של למידה כלשהי. וגם כאשר האדם מתבונן לדוגמה במשחק כדורגל, על האדם לנסות לדוגמה להתבונן, על המהלכים...