הכרת הרע, להודות בטעות, להודות על האמת, שאלות מודחקות, לא לפחד להרגיש רע, לא לפחד לשאול שאלות, הדחקה רגשית
למה חשוב להודות שיש לך שאלות?
אחד הרעיונות המרכזיים שאליעד מציג בהרצאה הוא החשיבות של היכולת להודות בכך שיש לך שאלות. לטענתו, רבים טוענים שאין להם שאלות, אך במציאות אם אדם מצליח להבין משהו בצורה טובה יותר לאחר שהוא שומע הסבר נוסף, זה מעיד בהכרח על כך שהייתה אצלו קודם אי - הבנה, כלומר, הייתה שאלה סמויה. אליעד מסביר שלמעשה תמיד קיימות שאלות, ואם נדמה לך שאין לך שאלות, זה בדרך כלל מעיד על כך שאת מדחיקה אותן או לא מודעת אליהן.
האם השאלות שלך מודחקות?
אליעד מדגיש שאם אדם אומר שפתאום הבין משהו שלא הבין קודם, הוא למעשה מעיד על כך שעד אותה נקודה הוא לא הבין, ולכן הייתה לו שאלה, בין אם היה מודע לה ובין אם לא. הוא משתמש בדוגמה של אדם שמרגיש שבע אך ברגע שמציעים לו אוכל נוסף, הוא מסוגל לאכול, וכך ברור שלמעשה הוא לא היה לגמרי שבע מלכתחילה. באותו אופן, אם מישהו אומר "עכשיו הבנתי משהו חדש", זה מוכיח שלפני כן הייתה אי - הבנה, כלומר, שאלה סמויה שלא באה לידי ביטוי.
למה אנשים מפחדים לשאול שאלות?
אליעד מפרט שהסיבה שאנשים נמנעים מלשאול שאלות היא מפני שזה יוצר תחושה של פגיעות וחוסר אונים. ברגע שאדם מודה שיש לו שאלה, הוא בעצם מודה שיש לו חיסרון, בעיה או מצוקה, וזה גורם לו להרגיש רע. אליעד מסביר שהיכולת לשאול שאלות תלויה בנכונות של האדם להודות שיש לו חסרונות, שהוא לא יודע משהו או שהוא לא מבין משהו.
איך הדחקה רגשית מונעת שאלות?
אליעד מסביר שהרבה פעמים הדחקה רגשית מתרחשת כאשר האדם מרגיש שהשאלות שלו בלתי פתירות או כאשר הוא חושש לשאול כי בעבר הוא שאל שאלות ולא קיבל תשובה מספקת, מה שיצר אצלו טראומה. אליעד מתאר מצב בו הילד שואל שאלה שלא מקבלת תשובה, ולכן השאלה מודחקת במשך שנים, אך היא ממשיכה להתקיים בתוכו. לכן, האדם מפחד לשאול שוב כדי לא לחוות שוב את חוסר האונים או את האכזבה מכך שאין פתרון זמין.
איך אפשר להפסיק להדחיק שאלות?
הפתרון שאליעד מציע הוא לפתח את היכולת להרגיש בנוח עם מצבים של חוסר ודאות וסבל. ברגע שאדם יכול לשאת את התחושה הרעה שנובעת מכך שאין לו תשובות, הוא יוכל להתחיל לשאול שאלות עמוקות יותר. ככל שאדם יודה יותר בקיום השאלות שלו ויכיר ברגשות השליליים שמתלווים להן, כך הוא יוכל לגלות יותר הבנות ולהתקדם בהבנת המציאות.
למה השאלות הכי חשובות הן השאלות שאין להן תשובה?
לפי אליעד, השאלה הכי חשובה היא דווקא השאלה שאין לה שום תשובה, מכיוון שזו השאלה שמובילה לאי - ידיעה מוחלטת. הוא נותן כדוגמה את השאלה "מי אמר שהשכל שלי צודק?" - שאלה שאין לה תשובה, כי כל תשובה חייבת להתבסס על השכל עצמו, ואילו השאלה עצמה מטילה ספק בעצם תקפותו של השכל. לכן, זו שאלה שברגע ששואלים אותה לעומק, אי אפשר להגיע לתשובה סופית, והאדם מגיע למצב של חוסר ידיעה מוחלט, מצב שמשחרר אותו מכל שאלה אחרת.
למה חשוב להודות באמת, גם כשהיא לא נעימה?
אליעד מציין שהיכולת לשאול שאלות דורשת מהאדם אומץ להכיר במציאות כפי שהיא, גם אם ההכרה הזו גורמת להרגשה רעה. הוא מדגיש שמי שלא מפחד להודות באמת, מי שלא מפחד להודות שיש לו בעיות ושאלות, יוכל להתקדם ולבסוף אף להגיע להבנה שהכל גם טוב וגם רע בו - זמנית, ושאין שום דבר מוגדר לחלוטין. דווקא המוכנות לסבול...
אחד הרעיונות המרכזיים שאליעד מציג בהרצאה הוא החשיבות של היכולת להודות בכך שיש לך שאלות. לטענתו, רבים טוענים שאין להם שאלות, אך במציאות אם אדם מצליח להבין משהו בצורה טובה יותר לאחר שהוא שומע הסבר נוסף, זה מעיד בהכרח על כך שהייתה אצלו קודם אי - הבנה, כלומר, הייתה שאלה סמויה. אליעד מסביר שלמעשה תמיד קיימות שאלות, ואם נדמה לך שאין לך שאלות, זה בדרך כלל מעיד על כך שאת מדחיקה אותן או לא מודעת אליהן.
האם השאלות שלך מודחקות?
אליעד מדגיש שאם אדם אומר שפתאום הבין משהו שלא הבין קודם, הוא למעשה מעיד על כך שעד אותה נקודה הוא לא הבין, ולכן הייתה לו שאלה, בין אם היה מודע לה ובין אם לא. הוא משתמש בדוגמה של אדם שמרגיש שבע אך ברגע שמציעים לו אוכל נוסף, הוא מסוגל לאכול, וכך ברור שלמעשה הוא לא היה לגמרי שבע מלכתחילה. באותו אופן, אם מישהו אומר "עכשיו הבנתי משהו חדש", זה מוכיח שלפני כן הייתה אי - הבנה, כלומר, שאלה סמויה שלא באה לידי ביטוי.
למה אנשים מפחדים לשאול שאלות?
אליעד מפרט שהסיבה שאנשים נמנעים מלשאול שאלות היא מפני שזה יוצר תחושה של פגיעות וחוסר אונים. ברגע שאדם מודה שיש לו שאלה, הוא בעצם מודה שיש לו חיסרון, בעיה או מצוקה, וזה גורם לו להרגיש רע. אליעד מסביר שהיכולת לשאול שאלות תלויה בנכונות של האדם להודות שיש לו חסרונות, שהוא לא יודע משהו או שהוא לא מבין משהו.
איך הדחקה רגשית מונעת שאלות?
אליעד מסביר שהרבה פעמים הדחקה רגשית מתרחשת כאשר האדם מרגיש שהשאלות שלו בלתי פתירות או כאשר הוא חושש לשאול כי בעבר הוא שאל שאלות ולא קיבל תשובה מספקת, מה שיצר אצלו טראומה. אליעד מתאר מצב בו הילד שואל שאלה שלא מקבלת תשובה, ולכן השאלה מודחקת במשך שנים, אך היא ממשיכה להתקיים בתוכו. לכן, האדם מפחד לשאול שוב כדי לא לחוות שוב את חוסר האונים או את האכזבה מכך שאין פתרון זמין.
איך אפשר להפסיק להדחיק שאלות?
הפתרון שאליעד מציע הוא לפתח את היכולת להרגיש בנוח עם מצבים של חוסר ודאות וסבל. ברגע שאדם יכול לשאת את התחושה הרעה שנובעת מכך שאין לו תשובות, הוא יוכל להתחיל לשאול שאלות עמוקות יותר. ככל שאדם יודה יותר בקיום השאלות שלו ויכיר ברגשות השליליים שמתלווים להן, כך הוא יוכל לגלות יותר הבנות ולהתקדם בהבנת המציאות.
למה השאלות הכי חשובות הן השאלות שאין להן תשובה?
לפי אליעד, השאלה הכי חשובה היא דווקא השאלה שאין לה שום תשובה, מכיוון שזו השאלה שמובילה לאי - ידיעה מוחלטת. הוא נותן כדוגמה את השאלה "מי אמר שהשכל שלי צודק?" - שאלה שאין לה תשובה, כי כל תשובה חייבת להתבסס על השכל עצמו, ואילו השאלה עצמה מטילה ספק בעצם תקפותו של השכל. לכן, זו שאלה שברגע ששואלים אותה לעומק, אי אפשר להגיע לתשובה סופית, והאדם מגיע למצב של חוסר ידיעה מוחלט, מצב שמשחרר אותו מכל שאלה אחרת.
למה חשוב להודות באמת, גם כשהיא לא נעימה?
אליעד מציין שהיכולת לשאול שאלות דורשת מהאדם אומץ להכיר במציאות כפי שהיא, גם אם ההכרה הזו גורמת להרגשה רעה. הוא מדגיש שמי שלא מפחד להודות באמת, מי שלא מפחד להודות שיש לו בעיות ושאלות, יוכל להתקדם ולבסוף אף להגיע להבנה שהכל גם טוב וגם רע בו - זמנית, ושאין שום דבר מוגדר לחלוטין. דווקא המוכנות לסבול...
- למה אנשים מדחיקים שאלות?
- איך לשאול שאלות קשות?
- מה עושים עם חוסר ודאות?
- איך להתמודד עם תחושת פגיעות?
- מהי השאלה שאין לה תשובה?
- איך להפסיק להדחיק רגשות?
- האם להודות באמת זה כואב?
אליעד: את אומרת שאין לך שאלות, אך בפועל ברמה המעשית, אם אני עכשיו מדבר עם מישהו אחר, את אומרת שהבנת משהו יותר טוב. אם את מצליחה להבין משהו יותר טוב, זה אומר שהייתה שם שאלה. כי אם לא הייתה שאלה, אז איך את מבינה יותר טוב? לכן זה אומר שברמה העובדתית קיימות שאלות.
שאלה: הם לא עולות אצלי.
אליעד: מה שאת יודעת זה שאת לא שואלת שאלות, אבל זה לא אומר שהם לא עולות. אולי הם עולות ואת מדחיקה אותם. אז השאלה המענינת היא, איך למצוא שאלות? כדי לקבל עוד הבנה צריך לשאול שאלה.
תנסי לבדוק מה גורם לכך שלא יהיו לך שאלות. עובדתית יש לך אי הבנה בחיים, והשאלה היא, אם הייתה לך אי הבנה מקודם מדוע לא ביטאת אותה? מדוע לא היית מודעת לחוסר שהיה לך? בואי נבדוק מדוע אין לך שאלות, לאיפה הולכות השאלות לאיבוד בתוכך שאת לא מוצאת אותן?
איך יכול להיות שיש לך שאלה, ואת לא חווה שיש לך שאלה?
שאלה: אני לא יודעת.
אליעד: בעיקרון, כל דבר הוא צמצום וגם חופש, אם למשל יש לך שאלות, את מרגישה הרבה יותר כיף, כי יש לך לאן להתקדם, אך מצד שני את מרגישה גם צמצום - את מרגישה איזה מסכנה אני, אני לא מבינה, יש לי שאלות. כי לכל דבר יש יתרון וחיסרון.
מה שקורה אצלך, שיש דברים שאת מבינה ויש דברים שאת לא מבינה, אך קשה לך לבטא את מה שאת לא מבינה. למה? איך נבדוק? אם נבדוק איזה כוח יפגע בתוכך, איזה כוח ירגיש פגוע אם תבטאי שאלות.
את לפני שבאת לכאן, למדת איך לא לפחד, ולכן את מפחדת להיות במצב של סבל. כאילו שהסבל כל כך רע שאת לא רוצה להיות בו. ולכן קשה לך להיות בחוויה של שאלה, שאלה עמוקה. ולמעשה זה סוג של הדחקה.
עובדתית יש לך גם הבנה וגם אי הבנה, אך בפועל כלפי חוץ את תמיד מראה שאת בהבנה. ולכן מה שאני מנסה לומר זה שיש כאן סוג של פחד, פחד להיות פגיעה. למשל, אני מפחדת להרגיש מושפלת.
אם למשל את חווה בעיה, את מרגישה מושפלת, אם כשיש לך בעיה ואת חווה שיש פיתרון, את תהיי פחות מושפלת, אבל אם כשתהיה לך בעיה ואת תחווי שאין פיתרון, את תחווי ממש מושפלת, כי את מרגישה חוסר אונים.
מה שאני רוצה להגיד הוא שהאדם מפחד להיות בחוויה שהוא לא יודע. בפרט שאולי כשהיית קטנה ושאלת שאלה ולא ענו לך ואולי סיפרו לך סיפור, אך השאלה ששאלת, עד היום לא קבלת תשובה, רק הדחיקו לך את השאלה.
השאלות האלו קיימות, אלא מה, שכול כך הרבה ניסית למצוא תשובה ולא מצאת, שאת כבר מפחדת לשאול שוב, ונכנסת לטראומה שכול כך ניסית ולא הצלחת למצוא תשובה.
הפיתרון הוא, ככול שאת באה לפה יותר, מבינה יותר, אז זה מאפשר לך להיות מסוגלת להודות בחסרונות, את לא מתכחשת לחסרונות. את מסוגלת להכיל את הרע, לא להתעלם ממנו. ברגע שאת מגדילה את היכולת שלך להרגיש רע, זה יאפשר לך לשאול שאלות.
מה שקורה אצלך שאת מפחדת לשאול שאלות, כי את לא רוצה להיות בחוויה שאת לא יודעת, בפרט שאלות שכול החיים חיפשת ולא מצאת עליהם תשובה. אך ככול שתתרגלי את ההבנה הזאת, את תוכלי להיות גם בשאלה וגם במצב של רוגע, ואז תוכלי לשאול שאלות.
יכול להיות שהגעת לשקט נפשי מסויים ונגמרו לך השאלות, אבל את מפחדת לשאול את השאלות היותר עמוקות.
שאלה: הגעתי להבנה מסויימת, שאני מבינה שהכל יכול להיות, ואין לי קונפליקט, אבל אני עדיין חוקרת את הנושא, אני לא מאה אחוז בזה.
אליעד: את יכולה להגיד שבאופן כללי אין לך שאלות. אבל באופן פרטי יש לך שאלות.
בגלל שהבנת שהכל אחד, אז אין לך קונפליקט יותר, וזה נכון מהצד שאת מבינה שהכל אחד, אז שם אין לך שאלות. אבל הידיעה הזאת לא ממלאת אותך עד הסוף. מה הבנת?
שאלה: ישבתי בחדר ופתאום הבנתי שאני גם רוצה וגם לא רוצה ואין הבדל בין רוצה ללא רוצה.
אליעד: רבי נחמן אמר פעם, אני יכול לפתור לאדם את כל הבעיות שלו, אבל הוא צריך לבוא ולספר לי מה הבעיה שלו. כדי לקבל פיתרון אתה צריך לשאול שאלה, ואם אתה לא מוכן להודות שיש לך בעייה, אז איך אוכל להביא את הפיתרון. למרות שכן תוכל לקבל את הפיתרון, אבל אם תשאל את השאלה תקבל את הפיתרון מהר יותר.
מה שאני רוצה להגיד הוא, שכול הבנה בנויה על מידע מסויים. למשל אדם אומר שהוא מבין שהוא גם טיפש, למעשה הוא מבין שהוא כל דבר, למעשה הוא גם טיפש וגם חכם וגם הכל. אבל מה מוביל להבנה הרחבה הזאת?
היא הגיע לזה דרך ההגדרה ולא דרך האי ידיעה. דרך האי ידיעה היא הדרך הכי מלחיצה, שאתה מודה שאתה לא יודע שום דבר.
אני מנסה להסביר לך איך לשאול שאלה, ואם תלמדי איך לשאול שאלות, אז בסוף תלמדי איך לשאול את השאלה הגדולה ביותר, ואז התשובה לשאלה הגדולה ביותר היא כלום, כי לכל שאלה יש תשובה מוגדרת, אבל לאדם קשה לשאול שאלות שאין לו עליהם תשובה, אבל אם הוא יצליח לשאול את השאלה היחידה שבאמת אין עליה שום תשובה, אז הוא לא ידע שום דבר.
השאלה היחידה שאין לה שום תשובה היא, מי אמר שהשכל צודק? כאילו להסתכל על השכל מבחוץ. אם תצליח לשאול אותה ולחוות אותה באמת, אז ממש נתקעת ואין לך תשובה. אם אתה מסוגל להיות במקום של שאלה שאין עליה תשובה, זה יביא אותך ללא יודע. ושאתה בלא יודע, אז אין שום שאלה.
השאלה היא, איך זה שזה גם יש וגם אין? וזאת שאלה שאין לה תשובה, ואם אתה שואל אותה, אז אתה מגיע למקום שאין לך יותר שאלות.
נסביר שוב, את הבנת שאת הכל, ההבנה הזאת נובעת מהבנה שאומרת שאת באמת מכילה את הכל. איזה שאלה יכולה להוביל לתשובה שאת מכילה את הכל? האם אני מכילה את הכל? מה זה אומר? את צריכה גם לשאול למשל, האם אני גם פושעת? האם אני גם טיפשה, גם משוגעת? את מתחילה להילחץ, קשה לשאול שאלות כאלה. את אפילו לא רוצה לחשוב על דבר כזה.
אם האדם היה מסוגל לחשוב שכול מה שעושה לו טוב, זה בכלל לא נכון, אולי זה בכלל רע - רק לשאול את השאלה הזאת זה יעשה לו רע. כי הוא למעשה צריך להשתחרר מהאחיזה שלו שגורמת לו להרגיש טוב. ואז האדם לא יכול לשאול את השאלה הזאת, ואז הוא לא יקבל את התשובה שהוא הכל.
הרבה אנשים שבאים לכאן בורחים, למה? כי זה מאלץ אותם לחשוב על ההפך ממה שהם חושבים. האדם רוצה להאמין שהעולם טוב, ואז אומרים לו, תקשיב, אלוהים הוא לא רק אהבה אלא גם שנאה, זה מזעזע אותו, למה? כי הוא מאושר במרכאות, כי הוא חושב שלפחות אלוהים טוב. אבל למעשה...
שאלה: הם לא עולות אצלי.
אליעד: מה שאת יודעת זה שאת לא שואלת שאלות, אבל זה לא אומר שהם לא עולות. אולי הם עולות ואת מדחיקה אותם. אז השאלה המענינת היא, איך למצוא שאלות? כדי לקבל עוד הבנה צריך לשאול שאלה.
תנסי לבדוק מה גורם לכך שלא יהיו לך שאלות. עובדתית יש לך אי הבנה בחיים, והשאלה היא, אם הייתה לך אי הבנה מקודם מדוע לא ביטאת אותה? מדוע לא היית מודעת לחוסר שהיה לך? בואי נבדוק מדוע אין לך שאלות, לאיפה הולכות השאלות לאיבוד בתוכך שאת לא מוצאת אותן?
איך יכול להיות שיש לך שאלה, ואת לא חווה שיש לך שאלה?
שאלה: אני לא יודעת.
אליעד: בעיקרון, כל דבר הוא צמצום וגם חופש, אם למשל יש לך שאלות, את מרגישה הרבה יותר כיף, כי יש לך לאן להתקדם, אך מצד שני את מרגישה גם צמצום - את מרגישה איזה מסכנה אני, אני לא מבינה, יש לי שאלות. כי לכל דבר יש יתרון וחיסרון.
מה שקורה אצלך, שיש דברים שאת מבינה ויש דברים שאת לא מבינה, אך קשה לך לבטא את מה שאת לא מבינה. למה? איך נבדוק? אם נבדוק איזה כוח יפגע בתוכך, איזה כוח ירגיש פגוע אם תבטאי שאלות.
את לפני שבאת לכאן, למדת איך לא לפחד, ולכן את מפחדת להיות במצב של סבל. כאילו שהסבל כל כך רע שאת לא רוצה להיות בו. ולכן קשה לך להיות בחוויה של שאלה, שאלה עמוקה. ולמעשה זה סוג של הדחקה.
עובדתית יש לך גם הבנה וגם אי הבנה, אך בפועל כלפי חוץ את תמיד מראה שאת בהבנה. ולכן מה שאני מנסה לומר זה שיש כאן סוג של פחד, פחד להיות פגיעה. למשל, אני מפחדת להרגיש מושפלת.
אם למשל את חווה בעיה, את מרגישה מושפלת, אם כשיש לך בעיה ואת חווה שיש פיתרון, את תהיי פחות מושפלת, אבל אם כשתהיה לך בעיה ואת תחווי שאין פיתרון, את תחווי ממש מושפלת, כי את מרגישה חוסר אונים.
מה שאני רוצה להגיד הוא שהאדם מפחד להיות בחוויה שהוא לא יודע. בפרט שאולי כשהיית קטנה ושאלת שאלה ולא ענו לך ואולי סיפרו לך סיפור, אך השאלה ששאלת, עד היום לא קבלת תשובה, רק הדחיקו לך את השאלה.
השאלות האלו קיימות, אלא מה, שכול כך הרבה ניסית למצוא תשובה ולא מצאת, שאת כבר מפחדת לשאול שוב, ונכנסת לטראומה שכול כך ניסית ולא הצלחת למצוא תשובה.
הפיתרון הוא, ככול שאת באה לפה יותר, מבינה יותר, אז זה מאפשר לך להיות מסוגלת להודות בחסרונות, את לא מתכחשת לחסרונות. את מסוגלת להכיל את הרע, לא להתעלם ממנו. ברגע שאת מגדילה את היכולת שלך להרגיש רע, זה יאפשר לך לשאול שאלות.
מה שקורה אצלך שאת מפחדת לשאול שאלות, כי את לא רוצה להיות בחוויה שאת לא יודעת, בפרט שאלות שכול החיים חיפשת ולא מצאת עליהם תשובה. אך ככול שתתרגלי את ההבנה הזאת, את תוכלי להיות גם בשאלה וגם במצב של רוגע, ואז תוכלי לשאול שאלות.
יכול להיות שהגעת לשקט נפשי מסויים ונגמרו לך השאלות, אבל את מפחדת לשאול את השאלות היותר עמוקות.
שאלה: הגעתי להבנה מסויימת, שאני מבינה שהכל יכול להיות, ואין לי קונפליקט, אבל אני עדיין חוקרת את הנושא, אני לא מאה אחוז בזה.
אליעד: את יכולה להגיד שבאופן כללי אין לך שאלות. אבל באופן פרטי יש לך שאלות.
בגלל שהבנת שהכל אחד, אז אין לך קונפליקט יותר, וזה נכון מהצד שאת מבינה שהכל אחד, אז שם אין לך שאלות. אבל הידיעה הזאת לא ממלאת אותך עד הסוף. מה הבנת?
שאלה: ישבתי בחדר ופתאום הבנתי שאני גם רוצה וגם לא רוצה ואין הבדל בין רוצה ללא רוצה.
אליעד: רבי נחמן אמר פעם, אני יכול לפתור לאדם את כל הבעיות שלו, אבל הוא צריך לבוא ולספר לי מה הבעיה שלו. כדי לקבל פיתרון אתה צריך לשאול שאלה, ואם אתה לא מוכן להודות שיש לך בעייה, אז איך אוכל להביא את הפיתרון. למרות שכן תוכל לקבל את הפיתרון, אבל אם תשאל את השאלה תקבל את הפיתרון מהר יותר.
מה שאני רוצה להגיד הוא, שכול הבנה בנויה על מידע מסויים. למשל אדם אומר שהוא מבין שהוא גם טיפש, למעשה הוא מבין שהוא כל דבר, למעשה הוא גם טיפש וגם חכם וגם הכל. אבל מה מוביל להבנה הרחבה הזאת?
היא הגיע לזה דרך ההגדרה ולא דרך האי ידיעה. דרך האי ידיעה היא הדרך הכי מלחיצה, שאתה מודה שאתה לא יודע שום דבר.
אני מנסה להסביר לך איך לשאול שאלה, ואם תלמדי איך לשאול שאלות, אז בסוף תלמדי איך לשאול את השאלה הגדולה ביותר, ואז התשובה לשאלה הגדולה ביותר היא כלום, כי לכל שאלה יש תשובה מוגדרת, אבל לאדם קשה לשאול שאלות שאין לו עליהם תשובה, אבל אם הוא יצליח לשאול את השאלה היחידה שבאמת אין עליה שום תשובה, אז הוא לא ידע שום דבר.
השאלה היחידה שאין לה שום תשובה היא, מי אמר שהשכל צודק? כאילו להסתכל על השכל מבחוץ. אם תצליח לשאול אותה ולחוות אותה באמת, אז ממש נתקעת ואין לך תשובה. אם אתה מסוגל להיות במקום של שאלה שאין עליה תשובה, זה יביא אותך ללא יודע. ושאתה בלא יודע, אז אין שום שאלה.
השאלה היא, איך זה שזה גם יש וגם אין? וזאת שאלה שאין לה תשובה, ואם אתה שואל אותה, אז אתה מגיע למקום שאין לך יותר שאלות.
נסביר שוב, את הבנת שאת הכל, ההבנה הזאת נובעת מהבנה שאומרת שאת באמת מכילה את הכל. איזה שאלה יכולה להוביל לתשובה שאת מכילה את הכל? האם אני מכילה את הכל? מה זה אומר? את צריכה גם לשאול למשל, האם אני גם פושעת? האם אני גם טיפשה, גם משוגעת? את מתחילה להילחץ, קשה לשאול שאלות כאלה. את אפילו לא רוצה לחשוב על דבר כזה.
אם האדם היה מסוגל לחשוב שכול מה שעושה לו טוב, זה בכלל לא נכון, אולי זה בכלל רע - רק לשאול את השאלה הזאת זה יעשה לו רע. כי הוא למעשה צריך להשתחרר מהאחיזה שלו שגורמת לו להרגיש טוב. ואז האדם לא יכול לשאול את השאלה הזאת, ואז הוא לא יקבל את התשובה שהוא הכל.
הרבה אנשים שבאים לכאן בורחים, למה? כי זה מאלץ אותם לחשוב על ההפך ממה שהם חושבים. האדם רוצה להאמין שהעולם טוב, ואז אומרים לו, תקשיב, אלוהים הוא לא רק אהבה אלא גם שנאה, זה מזעזע אותו, למה? כי הוא מאושר במרכאות, כי הוא חושב שלפחות אלוהים טוב. אבל למעשה...