מי שיתבונן בעניין יראה, כי האדם שוכח את הדברים שקרו בעבר, ולא ממש יודע את כל הדברים שיקרו בעתיד. האדם יודע בעוצמות שונות את העבר, את ההווה ואת העתיד. ואפילו את ההווה, האדם לא יודע את כל מה שיש בו בשלמות. ויש לאדם רמות ידיעה שונות.

וכאשר האדם יודע דבר בהווה, אז בעתיד הוא שוכח חלקים ממנו, או זוכר אותו בצורה מעורפלת. וכיו"ב לגבי העתיד, שהאדם יודע מה יקרה בעתיד באופן כללי, אבל לא יודע את הכל בצורה מפורטת. וגם אם האדם יודע משהו שיקרה בעתיד בוודאות, הרי שעוצמת הידיעה שלו, שונה מעוצמת הידיעה שלו את ההווה.

ולכאורה, השלמות היא שהאדם ידע את הכל כל הזמן. והאדם מנסה לא לשכוח את מה שהיה בעבר. והאדם מנסה לדעת טוב יותר את מה שיקרה בעתיד. והאדם מנסה לדעת טוב יותר את מה שקורה בהווה. והשאלה היא, מה יקרה אם האדם באמת יגיע לידיעה שלמה של העבר / הווה / עתיד?

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אם האדם ידע את כל מה שהיה הווה ויהיה, הרי שכל מימד הזמן יתבטל לגמרי. משום שכל המשמעות של הזמן, נוצרת בגלל פערי הידיעה של האדם את הזמנים השונים. ואם יזכור האדם את כל מה שהיה בשלמות, ובנוסף ידע האדם את כל מה שיהיה בשלמות, הרי שלא תהיה יותר שום משמעות לזמן.

כי כל הזמן משמעותו נוצרת בעקבות העוצמות השונות של ידיעת האדם את הדברים השונים.

וכל הבחירה החופשית של האדם, אפשרית רק בגלל שהוא...