10:05בחירה חופשית - למה אין ויש בחירה חופשית זה אחד?
האם קיימת בחירה חופשית באמת?
הרצאה זו של אליעד כהן מתמקדת בנושא הבחירה החופשית, ומנסה להראות כיצד המושגים "בחירה חופשית" ו"העדר בחירה חופשית" הם למעשה ביטויים שונים לאותו הדבר. אליעד פותח בטענה כי בחירה חופשית משמעותה פעולה שהרצון קדם לה. אם אדם בוחר פעולה מסוימת, הרצון של אותו אדם הוא שבחר את הפעולה הזו. מכאן עולה שאלה מהותית: מה גרם לאדם לרצות את מה שהוא רוצה?
אליעד מציע שתי אפשרויות מרכזיות לגבי השאלה הזאת. אפשרות ראשונה היא שהכל מתרחש באקראיות מוחלטת. במצב כזה, הבחירה כלל לא קיימת, כיוון שאין סדר או סיבה כלשהי לאירועים. האפשרות השנייה מניחה קיום של תכנון כלשהו בעולם, כלומר, שיש תבונה או ישות כלשהי בעלת רצון, והיא שמניעה את הדברים.
מהו הרצון הראשון, והאם הוא נבחר?
אליעד ממשיך לעומק השאלה ומציע לבחון את הישות או התבונה הראשונה שמניעה את העולם. הוא שואל האם לתבונה זו יש רצון כלשהו, והאם היא בעצמה רוצה את הרצון הזה. ההנחה של אליעד היא כי מי שבאמת בוחר הוא לא מי שמבצע פעולה, אלא מי שיוצר את הרצון המוביל לפעולה זו. לכן, אם מישהו גורם לאדם אחר לרצות לעשות משהו, אותו גורם הוא שבחר ולא האדם עצמו.
השאלה המרכזית של אליעד היא מה יצר את הרצון הראשון? מה קדם לו? האם הרצון הראשון הוא תוצאה של בחירה או לא? אליעד מציין כי כאשר מדברים על הנקודה הראשונה, הפרספקטיבה משתנה, כיוון שבשורש של הדברים, שהוא מעל לזמן ומקום, לא ניתן לדבר על "רצון" ו"עשייה" כפעולות נפרדות בזמן. במקום זה, בשורש הדברים, הרצון והעשייה הם דבר אחד, מתרחש בו - זמנית.
מדוע הרצון הראשון לא יכול להיווצר מסיבה?
כאשר דנים בשאלת הרצון הראשון, נשאלת השאלה האם הוא נוצר מסיבה כלשהי או שמא הוא נוצר באופן אקראי לגמרי. אם הרצון הראשון נוצר מסיבה, מיד נשאל מה הסיבה שהובילה לסיבה הזו וכך הלאה עד אינסוף, מה ששוב שולל את רעיון הבחירה החופשית. לעומת זאת, אם הרצון הראשון נוצר ללא סיבה, המשמעות היא שהוא אקראי, וגם כאן אין בחירה חופשית, כי לא הייתה סיבה שתיצור בחירה כלשהי.
אליעד מבהיר שהשאלה אם הרצון הראשון נוצר מסיבה או ללא סיבה היא בעצם שאלה טיפשית. מדוע? כי הוא מציע רעיון לפיו הרצון הראשון יכול היה להיווצר מעצמו, על ידי אותו "כלום" או "העדר רצון", שאותו הוא מתאר כישות בלתי מוגדרת, חסרת סיבה. במצב כזה, אם אותו "כלום" יצר את הרצון, הרי שהוא עשה בחירה כלשהי. גם אם אנחנו לא מבינים כיצד בדיוק הוא עשה את זה, עדיין הוא זה שעשה, ולכן לא ניתן לומר שאין בחירה.
מצד שני, אם מקבלים שהרצון הראשון נוצר ללא סיבה, אז שוב, זהו מצב של חוסר בחירה, כיוון שלא היה דבר שהניע את הרצון הזה להיווצר. אליעד טוען כי שתי נקודות המבט הללו משנות את ההגדרה של מהי בכלל בחירה. כלומר, גם פעולה שנעשית ללא רצון יכולה להיחשב כבחירה אם היא מתרחשת בפועל.
האם אפשר להבין את הבחירה כמציאות אפשרית בלבד?
אליעד מוסיף פרספקטיבה נוספת: עצם השימוש במושג "בחירה" מניח את האפשרות שיש גם "אי - בחירה". אם קיימת אפשרות לבחור, משמעות הדבר היא שהבחירה איננה הכרחית ויכלה להיות גם אחרת. הוא מציע לשאול מדוע דווקא הבחירה הזו נעשתה ולא אחרת, שהייתה יכולה להיות אקראית לחלוטין. כך עולה שההבדל בין בחירה לאקראיות או חוסר בחירה הוא עצמו רק עוד מושג נברא.
מעל כל ההבחנות הללו, טוען אליעד, קיים דבר כללי וגבוה יותר. ברמה העליונה הזו אין משמעות להבדלים בין מושגים כמו "סיבה", "רצון", "בחירה" או "אקראיות". ברמה זו, כל המושגים הם אפשרויות בלבד, ואף אחת מהם אינה מחויבת. במקום זאת, קיימת אמת אחת כללית יותר, שבה אין שום הבדל בין קיום הבחירה להעדרה.
מהו המסר המרכזי על בחירה חופשית?
המסר המרכזי שאליעד מציע לנו לקחת מכאן הוא שחשוב להתבונן לעומק במושגים של בחירה, רצון וסיבה. ככל שאדם מעמיק בהתבוננות זו, הוא מגלה שמעל כל ההגדרות והמושגים קיימת מציאות אחת, שבה ההבדלים בין בחירה להעדר בחירה מתבטלים לחלוטין. לכן, התכלית של ההתבוננות בשאלה אם יש בחירה או אין בחירה היא להגיע לאחדות מוחלטת של ההבנה, בה כבר לא קיימת הפרדה בין מושגים אלה.
הרצאה זו של אליעד כהן מתמקדת בנושא הבחירה החופשית, ומנסה להראות כיצד המושגים "בחירה חופשית" ו"העדר בחירה חופשית" הם למעשה ביטויים שונים לאותו הדבר. אליעד פותח בטענה כי בחירה חופשית משמעותה פעולה שהרצון קדם לה. אם אדם בוחר פעולה מסוימת, הרצון של אותו אדם הוא שבחר את הפעולה הזו. מכאן עולה שאלה מהותית: מה גרם לאדם לרצות את מה שהוא רוצה?
אליעד מציע שתי אפשרויות מרכזיות לגבי השאלה הזאת. אפשרות ראשונה היא שהכל מתרחש באקראיות מוחלטת. במצב כזה, הבחירה כלל לא קיימת, כיוון שאין סדר או סיבה כלשהי לאירועים. האפשרות השנייה מניחה קיום של תכנון כלשהו בעולם, כלומר, שיש תבונה או ישות כלשהי בעלת רצון, והיא שמניעה את הדברים.
מהו הרצון הראשון, והאם הוא נבחר?
אליעד ממשיך לעומק השאלה ומציע לבחון את הישות או התבונה הראשונה שמניעה את העולם. הוא שואל האם לתבונה זו יש רצון כלשהו, והאם היא בעצמה רוצה את הרצון הזה. ההנחה של אליעד היא כי מי שבאמת בוחר הוא לא מי שמבצע פעולה, אלא מי שיוצר את הרצון המוביל לפעולה זו. לכן, אם מישהו גורם לאדם אחר לרצות לעשות משהו, אותו גורם הוא שבחר ולא האדם עצמו.
השאלה המרכזית של אליעד היא מה יצר את הרצון הראשון? מה קדם לו? האם הרצון הראשון הוא תוצאה של בחירה או לא? אליעד מציין כי כאשר מדברים על הנקודה הראשונה, הפרספקטיבה משתנה, כיוון שבשורש של הדברים, שהוא מעל לזמן ומקום, לא ניתן לדבר על "רצון" ו"עשייה" כפעולות נפרדות בזמן. במקום זה, בשורש הדברים, הרצון והעשייה הם דבר אחד, מתרחש בו - זמנית.
מדוע הרצון הראשון לא יכול להיווצר מסיבה?
כאשר דנים בשאלת הרצון הראשון, נשאלת השאלה האם הוא נוצר מסיבה כלשהי או שמא הוא נוצר באופן אקראי לגמרי. אם הרצון הראשון נוצר מסיבה, מיד נשאל מה הסיבה שהובילה לסיבה הזו וכך הלאה עד אינסוף, מה ששוב שולל את רעיון הבחירה החופשית. לעומת זאת, אם הרצון הראשון נוצר ללא סיבה, המשמעות היא שהוא אקראי, וגם כאן אין בחירה חופשית, כי לא הייתה סיבה שתיצור בחירה כלשהי.
אליעד מבהיר שהשאלה אם הרצון הראשון נוצר מסיבה או ללא סיבה היא בעצם שאלה טיפשית. מדוע? כי הוא מציע רעיון לפיו הרצון הראשון יכול היה להיווצר מעצמו, על ידי אותו "כלום" או "העדר רצון", שאותו הוא מתאר כישות בלתי מוגדרת, חסרת סיבה. במצב כזה, אם אותו "כלום" יצר את הרצון, הרי שהוא עשה בחירה כלשהי. גם אם אנחנו לא מבינים כיצד בדיוק הוא עשה את זה, עדיין הוא זה שעשה, ולכן לא ניתן לומר שאין בחירה.
מצד שני, אם מקבלים שהרצון הראשון נוצר ללא סיבה, אז שוב, זהו מצב של חוסר בחירה, כיוון שלא היה דבר שהניע את הרצון הזה להיווצר. אליעד טוען כי שתי נקודות המבט הללו משנות את ההגדרה של מהי בכלל בחירה. כלומר, גם פעולה שנעשית ללא רצון יכולה להיחשב כבחירה אם היא מתרחשת בפועל.
האם אפשר להבין את הבחירה כמציאות אפשרית בלבד?
אליעד מוסיף פרספקטיבה נוספת: עצם השימוש במושג "בחירה" מניח את האפשרות שיש גם "אי - בחירה". אם קיימת אפשרות לבחור, משמעות הדבר היא שהבחירה איננה הכרחית ויכלה להיות גם אחרת. הוא מציע לשאול מדוע דווקא הבחירה הזו נעשתה ולא אחרת, שהייתה יכולה להיות אקראית לחלוטין. כך עולה שההבדל בין בחירה לאקראיות או חוסר בחירה הוא עצמו רק עוד מושג נברא.
מעל כל ההבחנות הללו, טוען אליעד, קיים דבר כללי וגבוה יותר. ברמה העליונה הזו אין משמעות להבדלים בין מושגים כמו "סיבה", "רצון", "בחירה" או "אקראיות". ברמה זו, כל המושגים הם אפשרויות בלבד, ואף אחת מהם אינה מחויבת. במקום זאת, קיימת אמת אחת כללית יותר, שבה אין שום הבדל בין קיום הבחירה להעדרה.
מהו המסר המרכזי על בחירה חופשית?
המסר המרכזי שאליעד מציע לנו לקחת מכאן הוא שחשוב להתבונן לעומק במושגים של בחירה, רצון וסיבה. ככל שאדם מעמיק בהתבוננות זו, הוא מגלה שמעל כל ההגדרות והמושגים קיימת מציאות אחת, שבה ההבדלים בין בחירה להעדר בחירה מתבטלים לחלוטין. לכן, התכלית של ההתבוננות בשאלה אם יש בחירה או אין בחירה היא להגיע לאחדות מוחלטת של ההבנה, בה כבר לא קיימת הפרדה בין מושגים אלה.
- בחירה חופשית
- רצון ראשון
- האם יש סיבה לרצון הראשון?
- העדר רצון וסיבה
- תבונה ראשונה
- האם הכל אקראי?
מהו הקשר בין בחירה חופשית לבין העדר בחירה חופשית?
הנושא המרכזי בהרצאה הוא הבחירה החופשית, ובמהותו של הקיום האנושי בהקשר זה. אליעד מציע פרספקטיבה מסוימת שיכולה להראות כי בחירה חופשית וחוסר בחירה חופשית הן למעשה אותו הדבר.
האם קיימת בחירה חופשית? אליעד מציע שנשאל שאלה מהותית: אם כל הדברים בעולם הם אקראיים, אז למעשה אין בחירה חופשית - השאלה מתייתרת. מובן, אם כן, כי עצם קיום השאלה כבר מניח את קיומה של איזו בחירה, כיוון שבחירה תמיד מתחילה מרצון.
מהו הרצון הראשון, ומה יוצר אותו?
בהמשך, עובר אליעד לשאול על הרצון הראשון. כאשר אנו שואלים מה קדם לרצון הראשון, האם יש משהו שבחר אותו, הדיון מתפצל לכמה כיוונים. אם אנחנו מניחים קיום של תבונה ראשונה שמניעה את כל הקיום, אנו שואלים: האם לתבונה הראשונה יש רצון? האם היא בחרה לרצות?
אליעד מציין כי אם ישות כזו קיימת, מי שבאמת בוחר אינו מי שעושה, אלא מי שיוצר את הרצון. כלומר, אם יש רצון, מישהו בחר את הרצון. בהנחה שהרצון הראשון הוא בלתי מוסבר לחלוטין, האם ניתן להניח שיצרנו אותו מתוך רצון, או שמא הוא נוצר במקרה?
האם הרצון הראשון נוצר מתוך סיבה?
ההמשך מחדד את השאלה האם הרצון הראשון נוצר עם סיבה או בלעדיה. אם יש לו סיבה, אז כל מה שמוביל אותו עדיין מצביע על סיבה, ובכך למעשה נשללת הבחירה החופשית. מאידך, אם הרצון נוצר בלי סיבה, הרי שמדובר במשהו אקראי, שלא נבחר מתוך בחירה.
אליעד טוען שזו שאלה טיפשית. מה הכוונה? אפשר להניח כי הרצון הראשון נוצר "מעצמו", כלומר, משהו כלשהו, בין אם נקרא לו כלום או העדר רצון, עשה את הבחירה הזאת. השאלה אם הרצון הראשון נוצר מתוך סיבה או ללא סיבה היא בעצם לא נכונה, כיוון שמישהו או משהו יצר אותו.
הרצון הראשון - האם הוא מחייב?
כאשר שואלים האם הרצון הראשון נוצר מתוך "בחירה", התשובה היא למעשה מורכבת: מצד אחד, אם משהו עשה את הבחירה הזו, אז גם אם לא נבין איך נוצר הרצון, עדיין יש כאן הבחירה של אותו "משהו". מצד שני, אם אין סיבה לרצון, אז בעצם אין מדובר בבחירה, כי לא הייתה שום סיבה שתניע אותו.
ההשקפה המובאת פה מציעה שתי פרספקטיבות שיכולות לשנות את הגדרת הבחירה עצמה:
לסיום, אליעד מציע כי כל המושגים של בחירה, חוסר בחירה, סיבה ורצון, הם בעצם רק אפשרויות בהן אנחנו בוחרים להגדיר את הדברים. כל הבחירות וההגדרות יכולות להתקיים תחת משהו כללי יותר, שבו כל הבחירות הן בעצם "היו" גם אם לא היו.
המסר המרכזי של הרצאה זו הוא להעמיק בהבנה לגבי מהות הבחירה, ולראות כיצד המושגים של "רצון" ו"בחירה" קשורים לאמיתות מקיפות יותר של היקום.
הנושא המרכזי בהרצאה הוא הבחירה החופשית, ובמהותו של הקיום האנושי בהקשר זה. אליעד מציע פרספקטיבה מסוימת שיכולה להראות כי בחירה חופשית וחוסר בחירה חופשית הן למעשה אותו הדבר.
האם קיימת בחירה חופשית? אליעד מציע שנשאל שאלה מהותית: אם כל הדברים בעולם הם אקראיים, אז למעשה אין בחירה חופשית - השאלה מתייתרת. מובן, אם כן, כי עצם קיום השאלה כבר מניח את קיומה של איזו בחירה, כיוון שבחירה תמיד מתחילה מרצון.
מהו הרצון הראשון, ומה יוצר אותו?
בהמשך, עובר אליעד לשאול על הרצון הראשון. כאשר אנו שואלים מה קדם לרצון הראשון, האם יש משהו שבחר אותו, הדיון מתפצל לכמה כיוונים. אם אנחנו מניחים קיום של תבונה ראשונה שמניעה את כל הקיום, אנו שואלים: האם לתבונה הראשונה יש רצון? האם היא בחרה לרצות?
אליעד מציין כי אם ישות כזו קיימת, מי שבאמת בוחר אינו מי שעושה, אלא מי שיוצר את הרצון. כלומר, אם יש רצון, מישהו בחר את הרצון. בהנחה שהרצון הראשון הוא בלתי מוסבר לחלוטין, האם ניתן להניח שיצרנו אותו מתוך רצון, או שמא הוא נוצר במקרה?
האם הרצון הראשון נוצר מתוך סיבה?
ההמשך מחדד את השאלה האם הרצון הראשון נוצר עם סיבה או בלעדיה. אם יש לו סיבה, אז כל מה שמוביל אותו עדיין מצביע על סיבה, ובכך למעשה נשללת הבחירה החופשית. מאידך, אם הרצון נוצר בלי סיבה, הרי שמדובר במשהו אקראי, שלא נבחר מתוך בחירה.
אליעד טוען שזו שאלה טיפשית. מה הכוונה? אפשר להניח כי הרצון הראשון נוצר "מעצמו", כלומר, משהו כלשהו, בין אם נקרא לו כלום או העדר רצון, עשה את הבחירה הזאת. השאלה אם הרצון הראשון נוצר מתוך סיבה או ללא סיבה היא בעצם לא נכונה, כיוון שמישהו או משהו יצר אותו.
הרצון הראשון - האם הוא מחייב?
כאשר שואלים האם הרצון הראשון נוצר מתוך "בחירה", התשובה היא למעשה מורכבת: מצד אחד, אם משהו עשה את הבחירה הזו, אז גם אם לא נבין איך נוצר הרצון, עדיין יש כאן הבחירה של אותו "משהו". מצד שני, אם אין סיבה לרצון, אז בעצם אין מדובר בבחירה, כי לא הייתה שום סיבה שתניע אותו.
ההשקפה המובאת פה מציעה שתי פרספקטיבות שיכולות לשנות את הגדרת הבחירה עצמה:
- למרות שעשית משהו מבלי לרצות אותו, עדיין עשית אותו - האם זה לא הבחירה שלך?
- כאשר אנחנו מדברים על "בחירה", עצם הצהרה כזו יכולה להניח כי יש גם את האפשרות שאין בחירה, כלומר, אנחנו יכולים לומר שבחירה חופשית לא קיימת אם לא הייתה אפשרות שלא לבחור.
לסיום, אליעד מציע כי כל המושגים של בחירה, חוסר בחירה, סיבה ורצון, הם בעצם רק אפשרויות בהן אנחנו בוחרים להגדיר את הדברים. כל הבחירות וההגדרות יכולות להתקיים תחת משהו כללי יותר, שבו כל הבחירות הן בעצם "היו" גם אם לא היו.
המסר המרכזי של הרצאה זו הוא להעמיק בהבנה לגבי מהות הבחירה, ולראות כיצד המושגים של "רצון" ו"בחירה" קשורים לאמיתות מקיפות יותר של היקום.
- בחירה חופשית
- רצון
- העדר סיבה
- תבונה ראשונה
- העדר רצון
הפעם אני רוצה לדבר על הבחירה החופשית, ואני אתן עוד נקודת מבט על הבחירה החופשית.
אסביר פרספקטיבה מסוימת שתראה שבחירה חופשית וחוסר בחירה חופשית הן אותו הדבר.
והיה והכל אקראי כאן בעולם, אז ממילא אין בחירה חופשית ואין שאלה.
ומהזוית שאפשרי שכן יש בחירה, אדם רצה משהו ובחר לעשות את הדבר המסוים שבחר בו.
ויש אפשרות גם לקחת ישות שהיא לא דווקא אדם, ישות כלשהי שיכולה לבחור.
וניקח לדוגמה שיש תבונה ראשונה המניעה את העולם, ונשאל:
האם התבונה הראשונה, האם יש לה מצידה רצון כלשהו?
האם היא רוצה את הרצון של עצמה?
כי באמת, בסופו של דבר מי שבאמת בוחר זה לא מי שעושה, מי שבוחר זה מי שיוצר את הרצון שיוצר את העשייה
אם מישהו יוצר את הרצון הוא זה שבוחר את העשייה.
ומה בעצם יוצר את הרצון הראשון, ומה בעצם קדם לרצון הראשון?
והשאלה היא האם מישהו בחר את הרצון של עצמו, ומדובר ביחס לכוח הראשון
ביחס לישות הראשונה.
ויש לציין שמצד הפרספקטיבה שמעל הזמן והמקום, לא שייך להגיד רצה ועשה
כי רצה ועשה, הן שתי נקודות בציר הזמן. ובשורש אין פער בין רצה ועשה, הרצה ועשה
הם בו זמנית, אין זמנים בכלל באחדות, בשורש.
ובעצם זה אומר שהרצון הראשון לא רצה, כי אם רצה ועשה הם בו זמנית, אז זה או רק רצה
או רק רצה, ויש להעמיק ולהבין שבשורש אין רוצה, יש עשייה ללא רצון
כך שלא שייך להגיד שרצית לעשות בשורש של כל הדברים.
והמיקוד כעת הוא ברצון, כי בשלב מסוים יש רצון, והעשייה נעשית בגלל הרצון
ונבדוק מהו הרצון הראשון, ומה יצר אותו?
וישנה שאלה האם הרצון הזה הוא מחייב, האם משהו הכריח אותו להיווצר?
כי אם כן, הרצון הראשון הוא גם כן ללא בחירה, ואם שום דבר לא הכריח אותו לרצות / להיבחר
אז ממילא הוא אקראי לגמרי, ואז אין לו שום סיבה ואם אין לו שום סיבה, אז גם כן אין בחירה.
וניתן כאן נקודה מאד מעניינת, כי מצד האמת, השאלה הזאת היא טיפשית, ולמה היא טיפשית?
כי אפשר להגיד, בא נניח השכוח רצון הראשון נוצר מעצמו, OK...
אז אותו כוח ראשון שנוצר מעצמו, אותו הכלום, הוא זה שבחר שיהיה רצון.
הרצון הלו מוצר ממשהו, השאלה אם נוצר עם סיבה, בלי סיבה, והדבר הראשון שנוצר
האם נוצר מתוך בחירה, או ללא בחירה? ואי אפשר להגיד אפילו שלכוח הראשון אין בחירה
כי הוא זה שעשה, ובדיוק כשם שעשה, הוא יכל גם לא לעשות, וזה אומר שהוא בחר.
זאת אומרת שגם אם אנחנו לא מבינים, איך התהווה הרצון הראשון, עדיין אנחנו מבינים שמשהו מהווה את הרצון הזה, עדיין משהו מהווה את הסיבה שיש רצון, יש בחירה שנתהוותה על ידי משהו.
ומצד שני מאחר שהדבר הזה הוא ללא סיבה וללא רצון, ממילא זה אור שאין פה בחירה.
ואני יחדד את זה עוד פעם, הרצון הראשון, והסיבה הראשונה, הם נוצרו ללא סיבה.
כי אם יש סיבה, תמיד נשאל מה הסיבה, ואם יש רצון, תמיד נשאל מה הרצון של הרצון
ומה הרצון הראשון. כלומר, הרצון הראשון, מה שקדם לו הוא העדר רצון, והסיבה הראשונה
מה שקדם לה, הוא העדר סיבה.
וכאן יש לנו שתי נקודות מבט: אפשרות אחת זה לומר: שאי אפשר להגיד שלא בחרו את הדבר
כי משהו עושה אותו!! כי משהו יצר את הרצון, משהו יצר את הסיבה, ולא משנה שקוראים לו העדר רצון, ולא משנה שקוראים לו העדר סיבה, או שקוראים לו כלום, בלתי מוגדר או בלתי מובן!
זה לא משנה, אבל בעיקרון, לא שייך להגיד שהוא לא בחר. מה זאת אומרת להגיד שהוא לא בחר, הרח הוא עשה את זה, אז איך זה שהוא לא בחר?
ומצד שני בגלל שלדבר הזה אין רצון ואין סיבה, לא שייך להגיד שהוא בחר.
ואלו שתי נקודות מחשבה, שמשנות את הגדרת הבחירה, מה זאת אומרת?
גם אם עשית משהו
ולא רצית לעשות אותו ובכל אופן עשית, זה גם נקרא שבחרת.
ואתן עוד נקודת מבט והיא: שכאשר אנו אומרים את המילה בחירה
זה אומר שיש את האפשרות שגם אין בחירה, זאת אומרת אם מישהו אומר שהוא בחר לעשות את כל מה שקורה
זה אומר שהדבר הזה שהוא בחר, הוא רק אפשרי, כי אם הוא בחר
פירושו שהוא יכול היה גם לא לבחור
ואז נשאל, מה גרם למציאות להיות כזאת שבה הכוח הראשון בחר, ולא לא בחר?
הרי באותה המידה שהוא בחר לעשות בחירה מושכלת כפי שהוא בחר, הוא יכול היה שלא לבחור.
אז מה בעצם גרם לכוח הראשון לעשות בצורה מושכלת, ולא בצורה אקראית?
ובעצם מה שאני אומר, שהבחירה וההעדר בחירה, גם היא עצמה נבראה, זאת אומרת
שמעל הבחירה ומעל החוסר בחירה, או החוסר סדר, או אקראיות
ומעל כל ההגדרות האלו, יש דבר שהוא כללי יותר, שבו המחויב, והאפשרי, והבחירה והאין בחירה
והמוכרח, והלא מוכרח, והרצון והאין רצון, והסיבה והאין סיבה, כי גם להגיד יש סיבה ואין סיבה
זה מעצמו רק אפשרות.
ויש דבר מחוייב, מעל הכל, שבו אין הבדל בין יש סיבה לאין סיבה, בין יש רצון או אין רצון
וזה היה חומר למחשבה בנוגע לשאלה האם יש בחירה או אין בחירה?
ושכל אחד ואחד, יתבונן בדבר, עד שיגיע לאחדות מלאה של הבנה.
אסביר פרספקטיבה מסוימת שתראה שבחירה חופשית וחוסר בחירה חופשית הן אותו הדבר.
והיה והכל אקראי כאן בעולם, אז ממילא אין בחירה חופשית ואין שאלה.
ומהזוית שאפשרי שכן יש בחירה, אדם רצה משהו ובחר לעשות את הדבר המסוים שבחר בו.
ויש אפשרות גם לקחת ישות שהיא לא דווקא אדם, ישות כלשהי שיכולה לבחור.
וניקח לדוגמה שיש תבונה ראשונה המניעה את העולם, ונשאל:
האם התבונה הראשונה, האם יש לה מצידה רצון כלשהו?
האם היא רוצה את הרצון של עצמה?
כי באמת, בסופו של דבר מי שבאמת בוחר זה לא מי שעושה, מי שבוחר זה מי שיוצר את הרצון שיוצר את העשייה
אם מישהו יוצר את הרצון הוא זה שבוחר את העשייה.
ומה בעצם יוצר את הרצון הראשון, ומה בעצם קדם לרצון הראשון?
והשאלה היא האם מישהו בחר את הרצון של עצמו, ומדובר ביחס לכוח הראשון
ביחס לישות הראשונה.
ויש לציין שמצד הפרספקטיבה שמעל הזמן והמקום, לא שייך להגיד רצה ועשה
כי רצה ועשה, הן שתי נקודות בציר הזמן. ובשורש אין פער בין רצה ועשה, הרצה ועשה
הם בו זמנית, אין זמנים בכלל באחדות, בשורש.
ובעצם זה אומר שהרצון הראשון לא רצה, כי אם רצה ועשה הם בו זמנית, אז זה או רק רצה
או רק רצה, ויש להעמיק ולהבין שבשורש אין רוצה, יש עשייה ללא רצון
כך שלא שייך להגיד שרצית לעשות בשורש של כל הדברים.
והמיקוד כעת הוא ברצון, כי בשלב מסוים יש רצון, והעשייה נעשית בגלל הרצון
ונבדוק מהו הרצון הראשון, ומה יצר אותו?
וישנה שאלה האם הרצון הזה הוא מחייב, האם משהו הכריח אותו להיווצר?
כי אם כן, הרצון הראשון הוא גם כן ללא בחירה, ואם שום דבר לא הכריח אותו לרצות / להיבחר
אז ממילא הוא אקראי לגמרי, ואז אין לו שום סיבה ואם אין לו שום סיבה, אז גם כן אין בחירה.
וניתן כאן נקודה מאד מעניינת, כי מצד האמת, השאלה הזאת היא טיפשית, ולמה היא טיפשית?
כי אפשר להגיד, בא נניח השכוח רצון הראשון נוצר מעצמו, OK...
אז אותו כוח ראשון שנוצר מעצמו, אותו הכלום, הוא זה שבחר שיהיה רצון.
הרצון הלו מוצר ממשהו, השאלה אם נוצר עם סיבה, בלי סיבה, והדבר הראשון שנוצר
האם נוצר מתוך בחירה, או ללא בחירה? ואי אפשר להגיד אפילו שלכוח הראשון אין בחירה
כי הוא זה שעשה, ובדיוק כשם שעשה, הוא יכל גם לא לעשות, וזה אומר שהוא בחר.
זאת אומרת שגם אם אנחנו לא מבינים, איך התהווה הרצון הראשון, עדיין אנחנו מבינים שמשהו מהווה את הרצון הזה, עדיין משהו מהווה את הסיבה שיש רצון, יש בחירה שנתהוותה על ידי משהו.
ומצד שני מאחר שהדבר הזה הוא ללא סיבה וללא רצון, ממילא זה אור שאין פה בחירה.
ואני יחדד את זה עוד פעם, הרצון הראשון, והסיבה הראשונה, הם נוצרו ללא סיבה.
כי אם יש סיבה, תמיד נשאל מה הסיבה, ואם יש רצון, תמיד נשאל מה הרצון של הרצון
ומה הרצון הראשון. כלומר, הרצון הראשון, מה שקדם לו הוא העדר רצון, והסיבה הראשונה
מה שקדם לה, הוא העדר סיבה.
וכאן יש לנו שתי נקודות מבט: אפשרות אחת זה לומר: שאי אפשר להגיד שלא בחרו את הדבר
כי משהו עושה אותו!! כי משהו יצר את הרצון, משהו יצר את הסיבה, ולא משנה שקוראים לו העדר רצון, ולא משנה שקוראים לו העדר סיבה, או שקוראים לו כלום, בלתי מוגדר או בלתי מובן!
זה לא משנה, אבל בעיקרון, לא שייך להגיד שהוא לא בחר. מה זאת אומרת להגיד שהוא לא בחר, הרח הוא עשה את זה, אז איך זה שהוא לא בחר?
ומצד שני בגלל שלדבר הזה אין רצון ואין סיבה, לא שייך להגיד שהוא בחר.
ואלו שתי נקודות מחשבה, שמשנות את הגדרת הבחירה, מה זאת אומרת?
גם אם עשית משהו
ולא רצית לעשות אותו ובכל אופן עשית, זה גם נקרא שבחרת.
ואתן עוד נקודת מבט והיא: שכאשר אנו אומרים את המילה בחירה
זה אומר שיש את האפשרות שגם אין בחירה, זאת אומרת אם מישהו אומר שהוא בחר לעשות את כל מה שקורה
זה אומר שהדבר הזה שהוא בחר, הוא רק אפשרי, כי אם הוא בחר
פירושו שהוא יכול היה גם לא לבחור
ואז נשאל, מה גרם למציאות להיות כזאת שבה הכוח הראשון בחר, ולא לא בחר?
הרי באותה המידה שהוא בחר לעשות בחירה מושכלת כפי שהוא בחר, הוא יכול היה שלא לבחור.
אז מה בעצם גרם לכוח הראשון לעשות בצורה מושכלת, ולא בצורה אקראית?
ובעצם מה שאני אומר, שהבחירה וההעדר בחירה, גם היא עצמה נבראה, זאת אומרת
שמעל הבחירה ומעל החוסר בחירה, או החוסר סדר, או אקראיות
ומעל כל ההגדרות האלו, יש דבר שהוא כללי יותר, שבו המחויב, והאפשרי, והבחירה והאין בחירה
והמוכרח, והלא מוכרח, והרצון והאין רצון, והסיבה והאין סיבה, כי גם להגיד יש סיבה ואין סיבה
זה מעצמו רק אפשרות.
ויש דבר מחוייב, מעל הכל, שבו אין הבדל בין יש סיבה לאין סיבה, בין יש רצון או אין רצון
וזה היה חומר למחשבה בנוגע לשאלה האם יש בחירה או אין בחירה?
ושכל אחד ואחד, יתבונן בדבר, עד שיגיע לאחדות מלאה של הבנה.
050-3331-331