החלטות, ההחלטה הטובה ביותר, ההחלטה הכי פחות גרועה, גישות ניהוליות, תירוצים של פוליטיקאים, שקרים של לוזרים, יכול להיות יותר גרוע, קבלת החלטות, הבחירה הטובה ביותר, הבחירה הכי פחות גרועה, הרע במיעוטו, מצליחנות, ראש לשועלים
מהי הגישה של "יכול להיות יותר גרוע" ואיך היא משפיעה על קבלת החלטות?
ההרצאה עוסקת בשתי גישות עיקריות בקבלת החלטות, שכוללות את הגישה של "יכול להיות יותר גרוע" לעומת הגישה של "איך לעשות יותר טוב". אליעד מציין שהגישה של "יכול להיות יותר גרוע" היא גישה של פסיביות, חוסר יוזמה ולוזריות, בעוד שהגישה השנייה, החיובית יותר, שואפת לשיפור תמידי ומובילה להצלחות. לאורך ההרצאה, הוא מציין את השפעותיה של כל גישה על החיים האישיים, העסקיים והפוליטיים.
מהי הבעיה בגישה של "יכול להיות יותר גרוע"?
הבעיה המרכזית בגישה הזו היא שהיא משאירה את האדם במצב של קיפאון, שבו הוא לא שואף להשתפר, אלא רק מנסה להימנע מהחמרה של המצב. אליעד מציין שזו גישה שמצדיקים אותה לא פעם פוליטיקאים, עובדים, ואפילו ילדים בבית, כל פעם שתשאל אותם למה עשו משהו. כאשר אדם עונה "עשיתי את זה כי זה היה מונע מצב גרוע יותר", הוא למעשה מוותר על האפשרות לשפר את המצב או לקבל החלטה טובה יותר. כל התשובות שמופיעות בסיטואציות אלו מרמזות על פחד משינוי והימנעות ממנו.
הדוגמה של פוליטיקאים ומדוע היא בעייתית
אליעד מביא את הדוגמה הקלאסית של פוליטיקאים שמסבירים את פעולתם אחרי הבחירות בכך ש"אם לא הייתי עושה כך, המצב היה הרבה יותר גרוע". הוא טוען שזהו תירוץ שמזוהה עם אנשי שלטון ואנשים בתפקידים אחרים, שמסרבים לשפר את המצב ושומרים על המצב הקיים מתוך פחד מהחמרה. הוא מציין שזו אינה סיבה מספקת להשאיר את המצב כפי שהוא. לדעתו, אין שום סיבה שלא לנסות לשפר את המצב ולחפש את האפשרות הטובה ביותר.
האם אפשר תמיד לבחור את האפשרות הטובה ביותר?
ההרצאה טוענת שבחלק מהמקרים, כשאין אפשרות טובה יותר, הבחירה אכן הופכת להיות הבחירה הטובה ביותר מתוך אלטרנטיבות גרועות יותר. אליעד מדגיש שההבדל טמון בכך שהאדם בוחר את האפשרות ה"טובה ביותר" מתוך אפשרויות מוגבלות, ואם לא היו לו אפשרויות טובות יותר, אז הבחירה הזו תהיה מוצדקת. לדוגמה, אם אדם בוחר שטר של 200 ש"ח מתוך שטרות של 20, 50, 100 ו - 200, הוא עושה את הבחירה הטובה ביותר מתוך מה שיש לו.
הבעיה מתחילה כשיש אפשרות טובה יותר
הבעיה מתעוררת כאשר יש אופציה טובה יותר, אך האדם בוחר את האפשרות הגרועה יותר ומשתמש בתירוץ של "יכול להיות יותר גרוע". זהו למעשה תירוץ לשמרנות ולפחד משינוי. לדוגמה, אם פוליטיקאי בוחר להגדיל את מספר השרים בממשלה בטענה ש"הייתה עלולה להיות עוד מערכת בחירות", אך היה ניתן למצוא פתרון אחר, כמו ממשלת אחדות עם פחות שרים, אז התירוץ שלו לא עומד במבחן. אם קיימת אופציה טובה יותר, אז המענה של "יכול להיות יותר גרוע" אינו לגיטימי.
ההבדל בין מצליחנים ללוזרים
אליעד מדגיש את ההבדל בין אנשים מצליחים לאנשים כושלים. המצליחים תמיד מחפשים דרכים לשפר את המצב, ואילו הלוזרים מתרכזים רק בהימנעות מהחמרה. המצליחים לא מסתפקים במצב הקיים, אלא תמיד שואפים לשיפור ולצמיחה. הם לא מתמקדים בלמנוע את הגרוע ביותר, אלא שואפים להפיק את המקסימום מהמצב הקיים. לעומתם, הלוזרים מסתפקים במינימום ומפחדים להחמיר את המצב.
הלקח המרכזי
הלקח המרכזי הוא שהתירוץ של "יכל להיות יותר גרוע" הוא תירוץ לגיטימי רק כאשר אין אפשרות טובה יותר. אם באמת לא הייתה אפשרות טובה יותר, אז הבחירה שאתה עושה היא הבחירה הכי טובה מתוך האפשרויות הגרועות. אולם, כאשר יש אפשרות טובה יותר ולא בחרת בה, אז זהו תירוץ חסר ערך, ואותו אדם הוא שקרן או לוזר. כדי להימנע מהמצב הזה, עליך תמיד לשאול את עצמך איך אפשר לשפר את המצב, ולא להסתפק בהימנעות מהגרוע ביותר.
הדוגמה של הצפרדע המתבשלת
כדוגמת מסביר אליעד את אפקט הצפרדע המתבשלת. כאשר הצפרדע מוחדרת למים רותחים, היא תנסה להימלט מיידית. אך אם יתחילו לחמם את המים בהדרגה, הצפרדע תתרגל לכל שלב ותסכים להתבשל עד סופה מבלי שהיא תשומת לב לכך. זהו ההסבר לכך שחשיבה שתמהר לא לקבל שינויים, רק מפני ש"יכול להיות יותר גרוע", מובילה בהדרגה להידרדרות של המצב, מבלי שהאדם שם לב לכך.
סיכום
הגישה של "יכול להיות יותר גרוע" היא גישה פסיבית שמובילה לקיפאון ולזניחת השאיפה לשיפור. במקום להסתפק במצב הקיים מתוך פחד משינוי, יש לחפש תמיד את הדרך לשיפור המצב ולבצע את הבחירות הטובות ביותר. אם אתה נשאר במצב כי "יכל להיות יותר גרוע", אתה עשוי למצוא את עצמך בסופו של דבר במצב הרבה יותר גרוע.
ההרצאה עוסקת בשתי גישות עיקריות בקבלת החלטות, שכוללות את הגישה של "יכול להיות יותר גרוע" לעומת הגישה של "איך לעשות יותר טוב". אליעד מציין שהגישה של "יכול להיות יותר גרוע" היא גישה של פסיביות, חוסר יוזמה ולוזריות, בעוד שהגישה השנייה, החיובית יותר, שואפת לשיפור תמידי ומובילה להצלחות. לאורך ההרצאה, הוא מציין את השפעותיה של כל גישה על החיים האישיים, העסקיים והפוליטיים.
מהי הבעיה בגישה של "יכול להיות יותר גרוע"?
הבעיה המרכזית בגישה הזו היא שהיא משאירה את האדם במצב של קיפאון, שבו הוא לא שואף להשתפר, אלא רק מנסה להימנע מהחמרה של המצב. אליעד מציין שזו גישה שמצדיקים אותה לא פעם פוליטיקאים, עובדים, ואפילו ילדים בבית, כל פעם שתשאל אותם למה עשו משהו. כאשר אדם עונה "עשיתי את זה כי זה היה מונע מצב גרוע יותר", הוא למעשה מוותר על האפשרות לשפר את המצב או לקבל החלטה טובה יותר. כל התשובות שמופיעות בסיטואציות אלו מרמזות על פחד משינוי והימנעות ממנו.
הדוגמה של פוליטיקאים ומדוע היא בעייתית
אליעד מביא את הדוגמה הקלאסית של פוליטיקאים שמסבירים את פעולתם אחרי הבחירות בכך ש"אם לא הייתי עושה כך, המצב היה הרבה יותר גרוע". הוא טוען שזהו תירוץ שמזוהה עם אנשי שלטון ואנשים בתפקידים אחרים, שמסרבים לשפר את המצב ושומרים על המצב הקיים מתוך פחד מהחמרה. הוא מציין שזו אינה סיבה מספקת להשאיר את המצב כפי שהוא. לדעתו, אין שום סיבה שלא לנסות לשפר את המצב ולחפש את האפשרות הטובה ביותר.
האם אפשר תמיד לבחור את האפשרות הטובה ביותר?
ההרצאה טוענת שבחלק מהמקרים, כשאין אפשרות טובה יותר, הבחירה אכן הופכת להיות הבחירה הטובה ביותר מתוך אלטרנטיבות גרועות יותר. אליעד מדגיש שההבדל טמון בכך שהאדם בוחר את האפשרות ה"טובה ביותר" מתוך אפשרויות מוגבלות, ואם לא היו לו אפשרויות טובות יותר, אז הבחירה הזו תהיה מוצדקת. לדוגמה, אם אדם בוחר שטר של 200 ש"ח מתוך שטרות של 20, 50, 100 ו - 200, הוא עושה את הבחירה הטובה ביותר מתוך מה שיש לו.
הבעיה מתחילה כשיש אפשרות טובה יותר
הבעיה מתעוררת כאשר יש אופציה טובה יותר, אך האדם בוחר את האפשרות הגרועה יותר ומשתמש בתירוץ של "יכול להיות יותר גרוע". זהו למעשה תירוץ לשמרנות ולפחד משינוי. לדוגמה, אם פוליטיקאי בוחר להגדיל את מספר השרים בממשלה בטענה ש"הייתה עלולה להיות עוד מערכת בחירות", אך היה ניתן למצוא פתרון אחר, כמו ממשלת אחדות עם פחות שרים, אז התירוץ שלו לא עומד במבחן. אם קיימת אופציה טובה יותר, אז המענה של "יכול להיות יותר גרוע" אינו לגיטימי.
ההבדל בין מצליחנים ללוזרים
אליעד מדגיש את ההבדל בין אנשים מצליחים לאנשים כושלים. המצליחים תמיד מחפשים דרכים לשפר את המצב, ואילו הלוזרים מתרכזים רק בהימנעות מהחמרה. המצליחים לא מסתפקים במצב הקיים, אלא תמיד שואפים לשיפור ולצמיחה. הם לא מתמקדים בלמנוע את הגרוע ביותר, אלא שואפים להפיק את המקסימום מהמצב הקיים. לעומתם, הלוזרים מסתפקים במינימום ומפחדים להחמיר את המצב.
הלקח המרכזי
הלקח המרכזי הוא שהתירוץ של "יכל להיות יותר גרוע" הוא תירוץ לגיטימי רק כאשר אין אפשרות טובה יותר. אם באמת לא הייתה אפשרות טובה יותר, אז הבחירה שאתה עושה היא הבחירה הכי טובה מתוך האפשרויות הגרועות. אולם, כאשר יש אפשרות טובה יותר ולא בחרת בה, אז זהו תירוץ חסר ערך, ואותו אדם הוא שקרן או לוזר. כדי להימנע מהמצב הזה, עליך תמיד לשאול את עצמך איך אפשר לשפר את המצב, ולא להסתפק בהימנעות מהגרוע ביותר.
הדוגמה של הצפרדע המתבשלת
כדוגמת מסביר אליעד את אפקט הצפרדע המתבשלת. כאשר הצפרדע מוחדרת למים רותחים, היא תנסה להימלט מיידית. אך אם יתחילו לחמם את המים בהדרגה, הצפרדע תתרגל לכל שלב ותסכים להתבשל עד סופה מבלי שהיא תשומת לב לכך. זהו ההסבר לכך שחשיבה שתמהר לא לקבל שינויים, רק מפני ש"יכול להיות יותר גרוע", מובילה בהדרגה להידרדרות של המצב, מבלי שהאדם שם לב לכך.
סיכום
הגישה של "יכול להיות יותר גרוע" היא גישה פסיבית שמובילה לקיפאון ולזניחת השאיפה לשיפור. במקום להסתפק במצב הקיים מתוך פחד משינוי, יש לחפש תמיד את הדרך לשיפור המצב ולבצע את הבחירות הטובות ביותר. אם אתה נשאר במצב כי "יכל להיות יותר גרוע", אתה עשוי למצוא את עצמך בסופו של דבר במצב הרבה יותר גרוע.
- חשיבה של מצליחנים
- איך לקבל החלטות נכונות
- איך להפסיק לפחד משינויים
- למה אנשים מצדיקים החלטות גרועות
- איך להצליח בחיים
- מה ההבדל בין לוזר למנצח
- איך לחשוב בצורה אפקטיבית
הגישה של "יכול להיות יותר גרוע" מול "איך לעשות יותר טוב"
הרעיון המרכזי שנדון הוא ההבחנה בין שתי גישות חשיבה עיקריות: הגישה האחת מתמקדת ב"יכול להיות יותר גרוע", כלומר, הסתפקות במצב הנוכחי מתוך חשש להחמרה, והגישה השנייה שואפת כל הזמן לבדוק "איך לעשות יותר טוב". הדיון מתעמק בכך שהראשונה מובילה לעמדת לוזריות, חוסר יוזמה, וניצול על ידי אחרים, ואילו השנייה היא הגישה של המצליחנים, האנשים שחושבים קדימה ולא נכנעים לפחד מהחמרה.
השימוש הרווח בתירוץ "יכול להיות יותר גרוע"
דוגמה קלאסית לגישה של "יכול להיות יותר גרוע" מופיעה כאשר פוליטיקאי נשאל מדוע הבטיח משהו אחד לפני הבחירות, אך לאחר מכן פעל אחרת. תשובתו לרוב תהיה: "אם לא הייתי עושה כך, המצב היה הרבה יותר גרוע". כלומר, הוא לא מנסה להצדיק את מעשיו בכך שהם הטובים ביותר, אלא בכך שהם מנעו הרעה גדולה יותר. זהו תירוץ שמופיע לא רק אצל פוליטיקאים אלא גם אצל עובדים בעבודה, ילדים בבית, ומגוון רחב של אנשים המנסים להצדיק החלטות או פעולות שלהם.
מה בעצם קורה כאן? כאשר מישהו אומר "רק ניסיתי למנוע מצב גרוע יותר", הוא נמנע מלשאוף לשיפור. הוא מצדיק את מעשיו לא על בסיס היתרונות שלהם אלא על בסיס האימה מהאלטרנטיבות. כך נוצרת תודעה של הסתפקות, פסיביות, והשלמה עם מצבים בעייתיים. השאלה הקריטית היא: האם באמת לא הייתה אפשרות טובה יותר? האם זה באמת היה הצעד הנכון או שזו פשוט הצדקה לשמרנות ופחד משינוי?
הבעייתיות בגישה של "רק שלא יהיה יותר גרוע"
גישה זו משמשת לעיתים קרובות כהצדקה לאי - עשייה ולחוסר רצון לשפר מצבים. היא מאפשרת לפוליטיקאים, מנהלים ואנשים בכלל להשתמט מאחריות ולמנוע שינויים נחוצים. לדוגמה, כאשר שואלים אדם מדוע הוא בחר להצביע לפוליטיקאי מסוים, תשובתו עשויה להיות: "אם לא הייתי מצביע לו, היה יותר גרוע". במקום לבדוק האם יש מועמד טוב יותר, הוא מצדיק את הצבעתו מתוך פחד מהגרוע יותר.
החשיבה הזו דומה לאדם שנמצא בזוגיות לא מספקת, והוא נשאר בה לא כי הוא מאושר, אלא כי "יכול להיות יותר גרוע". הוא לא מחפש לשפר את חייו, הוא פשוט מנסה לא ליפול למצב גרוע יותר. זהו דפוס מחשבה שמוביל לקיפאון ולחיים נטולי שיפור אמיתי.
למה לפעמים הגישה של "יכול להיות יותר גרוע" נכונה?
לכאורה, כל בחירה שאדם עושה היא בעצם הבחירה הכי פחות גרועה. אם היו בפניו רק שתי אפשרויות, אחת טובה יותר והשנייה גרועה יותר, הרי שהוא יבחר בטובה יותר. אפילו כאשר יש מספר אפשרויות, האדם יבחר את הטובה ביותר מבין כולן. במובן הזה, כל בחירה היא למעשה הימנעות מהאפשרויות היותר גרועות.
למשל, אם יש לך שטרות של 20, 50, 100 ו - 200 שקלים, ואתה בוחר לקחת את שטר ה - 200, אז למה בחרת אותו? כי כל שאר השטרות היו פחות טובים עבורך. כלומר, בחירה מסוימת יכולה להיות תוצאה של תהליך של שלילת אפשרויות גרועות יותר. לכן, אם אכן אין אפשרות טובה יותר, אז נכון לומר שבחרת באפשרות הכי פחות גרועה, וזה לא בהכרח דבר שלילי.
איפה מתחילה הבעיה?
הבעיה מתרחשת כאשר קיימת אפשרות טובה יותר, אך האדם עדיין בוחר באפשרות הגרועה יותר ומשתמש בתירוץ של "רק ניסיתי למנוע מצב גרוע יותר". אם אפשר היה לבחור משהו מוצלח יותר, אך במקום זאת נבחרה אפשרות בינונית, התירוץ הזה הופך להיות שקרי. לדוגמה, אם פוליטיקאי מחליט להגדיל את מספר השרים בממשלה בטענה ש"אם לא הייתי עושה זאת, הייתה עוד מערכת בחירות וזה היה עולה יותר כסף", זהו תירוץ בעייתי. מדוע? כי הייתה גם אפשרות של הקמת ממשלת אחדות עם פחות שרים, כך שניתן היה גם להימנע מבחירות וגם להימנע מממשלה מנופחת.
במילים אחרות, אם אין אלטרנטיבה טובה יותר, אז התירוץ של "יכול להיות יותר גרוע" הוא מוצדק. אך אם קיימת אופציה טובה יותר שלא נבחרה, אז התירוץ הזה הוא דרך להימנע מלקחת אחריות על בחירה לקויה.
ההבדל בין אנשים מצליחים לאנשים כושלים
האדם הלוזר תמיד חושב "מה אני צריך לעשות כדי שלא יהיה יותר גרוע?" הוא מתנהל מתוך פחד, הוא מחפש להימנע מאסונות, ולא מחפש לייצר הצלחות. הוא עובד רק כדי שלא יפטרו אותו, לא כדי להתקדם. הוא נשאר בזוגיות גרועה רק כדי לא להיות לבד. הוא לא מחפש להיות בריא יותר, אלא רק מנסה לא להיות חולה.
לעומתו, האדם המצליח חושב "איך אני יכול לשפר את המצב?" הוא לא מתרכז בהימנעות מהגרוע אלא בהתקדמות. הוא בודק איך הוא יכול להשתפר בעבודה, בזוגיות, בחיים האישיים. הוא לא מסתפק בקיים, הוא תמיד מחפש את האפשרות הכי טובה ולא רק את זו שפחות גרועה.
הלקח המרכזי
התירוץ "יכל להיות יותר גרוע" הוא לגיטימי רק אם באמת לא הייתה אופציה טובה יותר. אם לא הייתה שום ברירה אחרת, אז זהו הסבר הגיוני. אבל אם הייתה אופציה טובה יותר ולא בחרת בה - אז אתה או שקרן או לוזר. ואם אתה מאמין לתירוצים כאלה של אחרים - אז כנראה שגם אתה שקרן לעצמך.
דוגמה מהחיים: אפקט הצפרדע המתבשלת
נניח שמחממים צפרדע בסיר מים רותחים. אם יזרקו אותה ישר למים חמים, היא תנסה לברוח מיד. אבל אם יחממו את המים בהדרגה, היא תתרגל לכל שלב, עד שבסוף היא תתבשל בלי להרגיש. כך גם אנשים שמקבלים את הטיעון "יכל להיות יותר גרוע" - הם מקבלים עוד צעד ועוד צעד של הידרדרות, כי כל שלב בפני עצמו לא נראה נורא, אבל בסוף הם מוצאים את עצמם במצב גרוע בהרבה.
לסיכום
1. הגישה של "יכול להיות יותר גרוע" היא פעמים רבות תירוץ להסתפקות, פחד ולוזריות.
2. תירוץ זה תקף רק אם באמת אין אופציה טובה יותר.
3. אנשים מצליחים מחפשים תמיד איך לשפר, לא רק איך לא להחמיר את המצב.
4. קבלה עיוורת של "יכל להיות יותר גרוע" מובילה להידרדרות מתמשכת, כמו בסיפור הצפרדע המתבשלת.
5. לכן, במקום לשאול "איך לא להחמיר את המצב", השאלה הנכונה היא "איך אני יכול לשפר את המצב?".
הרעיון המרכזי שנדון הוא ההבחנה בין שתי גישות חשיבה עיקריות: הגישה האחת מתמקדת ב"יכול להיות יותר גרוע", כלומר, הסתפקות במצב הנוכחי מתוך חשש להחמרה, והגישה השנייה שואפת כל הזמן לבדוק "איך לעשות יותר טוב". הדיון מתעמק בכך שהראשונה מובילה לעמדת לוזריות, חוסר יוזמה, וניצול על ידי אחרים, ואילו השנייה היא הגישה של המצליחנים, האנשים שחושבים קדימה ולא נכנעים לפחד מהחמרה.
השימוש הרווח בתירוץ "יכול להיות יותר גרוע"
דוגמה קלאסית לגישה של "יכול להיות יותר גרוע" מופיעה כאשר פוליטיקאי נשאל מדוע הבטיח משהו אחד לפני הבחירות, אך לאחר מכן פעל אחרת. תשובתו לרוב תהיה: "אם לא הייתי עושה כך, המצב היה הרבה יותר גרוע". כלומר, הוא לא מנסה להצדיק את מעשיו בכך שהם הטובים ביותר, אלא בכך שהם מנעו הרעה גדולה יותר. זהו תירוץ שמופיע לא רק אצל פוליטיקאים אלא גם אצל עובדים בעבודה, ילדים בבית, ומגוון רחב של אנשים המנסים להצדיק החלטות או פעולות שלהם.
מה בעצם קורה כאן? כאשר מישהו אומר "רק ניסיתי למנוע מצב גרוע יותר", הוא נמנע מלשאוף לשיפור. הוא מצדיק את מעשיו לא על בסיס היתרונות שלהם אלא על בסיס האימה מהאלטרנטיבות. כך נוצרת תודעה של הסתפקות, פסיביות, והשלמה עם מצבים בעייתיים. השאלה הקריטית היא: האם באמת לא הייתה אפשרות טובה יותר? האם זה באמת היה הצעד הנכון או שזו פשוט הצדקה לשמרנות ופחד משינוי?
הבעייתיות בגישה של "רק שלא יהיה יותר גרוע"
גישה זו משמשת לעיתים קרובות כהצדקה לאי - עשייה ולחוסר רצון לשפר מצבים. היא מאפשרת לפוליטיקאים, מנהלים ואנשים בכלל להשתמט מאחריות ולמנוע שינויים נחוצים. לדוגמה, כאשר שואלים אדם מדוע הוא בחר להצביע לפוליטיקאי מסוים, תשובתו עשויה להיות: "אם לא הייתי מצביע לו, היה יותר גרוע". במקום לבדוק האם יש מועמד טוב יותר, הוא מצדיק את הצבעתו מתוך פחד מהגרוע יותר.
החשיבה הזו דומה לאדם שנמצא בזוגיות לא מספקת, והוא נשאר בה לא כי הוא מאושר, אלא כי "יכול להיות יותר גרוע". הוא לא מחפש לשפר את חייו, הוא פשוט מנסה לא ליפול למצב גרוע יותר. זהו דפוס מחשבה שמוביל לקיפאון ולחיים נטולי שיפור אמיתי.
למה לפעמים הגישה של "יכול להיות יותר גרוע" נכונה?
לכאורה, כל בחירה שאדם עושה היא בעצם הבחירה הכי פחות גרועה. אם היו בפניו רק שתי אפשרויות, אחת טובה יותר והשנייה גרועה יותר, הרי שהוא יבחר בטובה יותר. אפילו כאשר יש מספר אפשרויות, האדם יבחר את הטובה ביותר מבין כולן. במובן הזה, כל בחירה היא למעשה הימנעות מהאפשרויות היותר גרועות.
למשל, אם יש לך שטרות של 20, 50, 100 ו - 200 שקלים, ואתה בוחר לקחת את שטר ה - 200, אז למה בחרת אותו? כי כל שאר השטרות היו פחות טובים עבורך. כלומר, בחירה מסוימת יכולה להיות תוצאה של תהליך של שלילת אפשרויות גרועות יותר. לכן, אם אכן אין אפשרות טובה יותר, אז נכון לומר שבחרת באפשרות הכי פחות גרועה, וזה לא בהכרח דבר שלילי.
איפה מתחילה הבעיה?
הבעיה מתרחשת כאשר קיימת אפשרות טובה יותר, אך האדם עדיין בוחר באפשרות הגרועה יותר ומשתמש בתירוץ של "רק ניסיתי למנוע מצב גרוע יותר". אם אפשר היה לבחור משהו מוצלח יותר, אך במקום זאת נבחרה אפשרות בינונית, התירוץ הזה הופך להיות שקרי. לדוגמה, אם פוליטיקאי מחליט להגדיל את מספר השרים בממשלה בטענה ש"אם לא הייתי עושה זאת, הייתה עוד מערכת בחירות וזה היה עולה יותר כסף", זהו תירוץ בעייתי. מדוע? כי הייתה גם אפשרות של הקמת ממשלת אחדות עם פחות שרים, כך שניתן היה גם להימנע מבחירות וגם להימנע מממשלה מנופחת.
במילים אחרות, אם אין אלטרנטיבה טובה יותר, אז התירוץ של "יכול להיות יותר גרוע" הוא מוצדק. אך אם קיימת אופציה טובה יותר שלא נבחרה, אז התירוץ הזה הוא דרך להימנע מלקחת אחריות על בחירה לקויה.
ההבדל בין אנשים מצליחים לאנשים כושלים
האדם הלוזר תמיד חושב "מה אני צריך לעשות כדי שלא יהיה יותר גרוע?" הוא מתנהל מתוך פחד, הוא מחפש להימנע מאסונות, ולא מחפש לייצר הצלחות. הוא עובד רק כדי שלא יפטרו אותו, לא כדי להתקדם. הוא נשאר בזוגיות גרועה רק כדי לא להיות לבד. הוא לא מחפש להיות בריא יותר, אלא רק מנסה לא להיות חולה.
לעומתו, האדם המצליח חושב "איך אני יכול לשפר את המצב?" הוא לא מתרכז בהימנעות מהגרוע אלא בהתקדמות. הוא בודק איך הוא יכול להשתפר בעבודה, בזוגיות, בחיים האישיים. הוא לא מסתפק בקיים, הוא תמיד מחפש את האפשרות הכי טובה ולא רק את זו שפחות גרועה.
הלקח המרכזי
התירוץ "יכל להיות יותר גרוע" הוא לגיטימי רק אם באמת לא הייתה אופציה טובה יותר. אם לא הייתה שום ברירה אחרת, אז זהו הסבר הגיוני. אבל אם הייתה אופציה טובה יותר ולא בחרת בה - אז אתה או שקרן או לוזר. ואם אתה מאמין לתירוצים כאלה של אחרים - אז כנראה שגם אתה שקרן לעצמך.
דוגמה מהחיים: אפקט הצפרדע המתבשלת
נניח שמחממים צפרדע בסיר מים רותחים. אם יזרקו אותה ישר למים חמים, היא תנסה לברוח מיד. אבל אם יחממו את המים בהדרגה, היא תתרגל לכל שלב, עד שבסוף היא תתבשל בלי להרגיש. כך גם אנשים שמקבלים את הטיעון "יכל להיות יותר גרוע" - הם מקבלים עוד צעד ועוד צעד של הידרדרות, כי כל שלב בפני עצמו לא נראה נורא, אבל בסוף הם מוצאים את עצמם במצב גרוע בהרבה.
לסיכום
1. הגישה של "יכול להיות יותר גרוע" היא פעמים רבות תירוץ להסתפקות, פחד ולוזריות.
2. תירוץ זה תקף רק אם באמת אין אופציה טובה יותר.
3. אנשים מצליחים מחפשים תמיד איך לשפר, לא רק איך לא להחמיר את המצב.
4. קבלה עיוורת של "יכל להיות יותר גרוע" מובילה להידרדרות מתמשכת, כמו בסיפור הצפרדע המתבשלת.
5. לכן, במקום לשאול "איך לא להחמיר את המצב", השאלה הנכונה היא "איך אני יכול לשפר את המצב?".
- חשיבה של מצליחנים
- איך לקבל החלטות נכונות
- איך להפסיק לפחד משינויים
- למה אנשים מצדיקים החלטות גרועות
- איך להצליח בחיים
- מה ההבדל בין לוזר למנצח
- איך לחשוב בצורה אפקטיבית
050-3331-331