יש ואין, גם וגם, דבר והיפוכו, להפוך להיות יש, להפוך להיות אין, חיים ומוות, קיים או לא קיים, מודעות עצמית, אובייקטיביות, סובייקטיביות
מה זה אומר שיש ואין בכל דבר?
האם אפשר לומר על דבר מסוים שהוא רק "יש" או רק "אין"? לפי אליעד כהן, בכל דבר שקיים יש גם את ההיפך שלו. כלומר, כל אירוע בחיים, כל מחשבה וכל רגש מכילים בתוכם גם את תחושת הקיום (יש) וגם את תחושת האי - קיום (אין). אליעד מדגים זאת עם דוגמאות מפורטות ומגוונות, ומדגיש שכדי להבין את זה באופן עמוק, צריך להתבונן ולבחון לעומק כל מצב או חוויה.
האם כל אירוע גורם לך לרצות לחיות או למות?
אליעד מסביר שכל אירוע או חוויה יכולים לגרום לך להרגיש יותר קיים או פחות קיים, לרצות לחיות או לרצות למות. הוא נותן כדוגמה מצב שבו אדם מקבל משהו טוב, למשל קורא סיפור על שוקולדים. מצד אחד, זה יכול לגרום לו לרצות לחיות בגלל התחושה הטובה, אך מצד שני, התחושה הטובה יכולה להיות כל כך עמוקה עד שהאדם מרגיש הרמוניה מוחלטת שמביאה אותו לתחושה שהוא מוכן לוותר על הקיום שלו.
דוגמה הפוכה היא אירוע שלילי, כאשר אדם עובר חוויה רעה, למשל שפגעו בו או עשו לו רע. לכאורה, אירוע כזה אמור לעורר בו תחושה שהוא לא רוצה להיות קיים. אך בפועל, האירוע יכול לגרום לו דווקא לרצות להיות קיים כדי להוכיח שהוא שולט, שהוא מתגבר, ושהוא קיים למרות הכל.
הנקודה שאליעד מדגיש שוב ושוב היא שאין אירוע שהוא חד - משמעי, כל אירוע כולל גם את התחושה של הקיום וגם את ההיפך שלה. אם הילדה שלך בוכה, אתה עשוי להרגיש אהבה חזקה לחיים ולהעריך אותם יותר. מצד שני, אותה הסיטואציה יכולה גם לגרום לך להרגיש חוסר רצון לחיות, בגלל הקושי והכאב שאתה חווה ברגע זה. אותה סיטואציה ממש מציגה את שני הצדדים של קיום ואי - קיום.
האם הרצון לא להיות קיים הוא בעצם חוויית קיום?
אליעד מסביר שגם הרצון לא לחיות הוא בסופו של דבר ביטוי של חוויית קיום, כי עצם הרצון הזה הוא עדיין ביטוי לקיום. כלומר, אדם שרוצה לא לחיות, חווה את עצמו כקיים. מצד שני, גם הרצון לחיות, למרות שהוא נראה כחוויה של קיום, בפועל הוא חוויה של אי - קיום. אליעד מסביר זאת בכך שרק מי שלא קיים יכול לחיות לנצח, כי מי שלא קיים אי אפשר להרוג, הוא בלתי מוגבל ובלתי פגיע. לעומת זאת, ככל שהאדם יותר ממשי, כך הוא יותר משתנה ויותר בר - חלוף. כלומר, גם הרצון לחיות בעצם מוביל את האדם לתחושת אי - קיום עמוקה יותר.
האם הבסיס של הכל זה להיות או לא להיות קיים?
אליעד מסביר שאין בסיס אחד שמכריע בין היש לאין. לדבריו, בכל דבר קיים השוויון בין היש לבין האין. הוא מדגיש שכאשר חושבים שיש בסיס מובהק, זה כבר מחשבה שגויה, משום שהבסיס תמיד מכיל את שני ההיבטים באופן שווה. הוא מסביר את זה על ידי רעיון שבו כל חוויה בחיים מובילה לרצות להיות קיים, וכל חוויה מובילה לרצות לא להיות קיים. לדבריו, כל דבר בעולם מכיל תמיד את כל הזוויות האפשריות שלו, ולכן אי אפשר לומר שהבסיס הוא דווקא "יש" או דווקא "אין".
לדוגמה, אדם שמרגיש טוב בעקבות משהו חיובי שקרה לו, יכול דווקא להרגיש שהוא בהרמוניה כזו עמוקה עד שלא אכפת לו להיעלם ולא להיות קיים. מנגד, אדם שחווה קושי או כאב יכול דווקא להרגיש שהוא רוצה להיות קיים כדי לשנות את המצב ולהחזיר לעצמו שליטה. לכן, מבחינתו של אליעד, השורש או הבסיס הוא תמיד שווה בין "יש" לבין "אין".
איך ניתן להבין את הפרדוקס של דבר והיפוכו?
אליעד מציע...
האם אפשר לומר על דבר מסוים שהוא רק "יש" או רק "אין"? לפי אליעד כהן, בכל דבר שקיים יש גם את ההיפך שלו. כלומר, כל אירוע בחיים, כל מחשבה וכל רגש מכילים בתוכם גם את תחושת הקיום (יש) וגם את תחושת האי - קיום (אין). אליעד מדגים זאת עם דוגמאות מפורטות ומגוונות, ומדגיש שכדי להבין את זה באופן עמוק, צריך להתבונן ולבחון לעומק כל מצב או חוויה.
האם כל אירוע גורם לך לרצות לחיות או למות?
אליעד מסביר שכל אירוע או חוויה יכולים לגרום לך להרגיש יותר קיים או פחות קיים, לרצות לחיות או לרצות למות. הוא נותן כדוגמה מצב שבו אדם מקבל משהו טוב, למשל קורא סיפור על שוקולדים. מצד אחד, זה יכול לגרום לו לרצות לחיות בגלל התחושה הטובה, אך מצד שני, התחושה הטובה יכולה להיות כל כך עמוקה עד שהאדם מרגיש הרמוניה מוחלטת שמביאה אותו לתחושה שהוא מוכן לוותר על הקיום שלו.
דוגמה הפוכה היא אירוע שלילי, כאשר אדם עובר חוויה רעה, למשל שפגעו בו או עשו לו רע. לכאורה, אירוע כזה אמור לעורר בו תחושה שהוא לא רוצה להיות קיים. אך בפועל, האירוע יכול לגרום לו דווקא לרצות להיות קיים כדי להוכיח שהוא שולט, שהוא מתגבר, ושהוא קיים למרות הכל.
הנקודה שאליעד מדגיש שוב ושוב היא שאין אירוע שהוא חד - משמעי, כל אירוע כולל גם את התחושה של הקיום וגם את ההיפך שלה. אם הילדה שלך בוכה, אתה עשוי להרגיש אהבה חזקה לחיים ולהעריך אותם יותר. מצד שני, אותה הסיטואציה יכולה גם לגרום לך להרגיש חוסר רצון לחיות, בגלל הקושי והכאב שאתה חווה ברגע זה. אותה סיטואציה ממש מציגה את שני הצדדים של קיום ואי - קיום.
האם הרצון לא להיות קיים הוא בעצם חוויית קיום?
אליעד מסביר שגם הרצון לא לחיות הוא בסופו של דבר ביטוי של חוויית קיום, כי עצם הרצון הזה הוא עדיין ביטוי לקיום. כלומר, אדם שרוצה לא לחיות, חווה את עצמו כקיים. מצד שני, גם הרצון לחיות, למרות שהוא נראה כחוויה של קיום, בפועל הוא חוויה של אי - קיום. אליעד מסביר זאת בכך שרק מי שלא קיים יכול לחיות לנצח, כי מי שלא קיים אי אפשר להרוג, הוא בלתי מוגבל ובלתי פגיע. לעומת זאת, ככל שהאדם יותר ממשי, כך הוא יותר משתנה ויותר בר - חלוף. כלומר, גם הרצון לחיות בעצם מוביל את האדם לתחושת אי - קיום עמוקה יותר.
האם הבסיס של הכל זה להיות או לא להיות קיים?
אליעד מסביר שאין בסיס אחד שמכריע בין היש לאין. לדבריו, בכל דבר קיים השוויון בין היש לבין האין. הוא מדגיש שכאשר חושבים שיש בסיס מובהק, זה כבר מחשבה שגויה, משום שהבסיס תמיד מכיל את שני ההיבטים באופן שווה. הוא מסביר את זה על ידי רעיון שבו כל חוויה בחיים מובילה לרצות להיות קיים, וכל חוויה מובילה לרצות לא להיות קיים. לדבריו, כל דבר בעולם מכיל תמיד את כל הזוויות האפשריות שלו, ולכן אי אפשר לומר שהבסיס הוא דווקא "יש" או דווקא "אין".
לדוגמה, אדם שמרגיש טוב בעקבות משהו חיובי שקרה לו, יכול דווקא להרגיש שהוא בהרמוניה כזו עמוקה עד שלא אכפת לו להיעלם ולא להיות קיים. מנגד, אדם שחווה קושי או כאב יכול דווקא להרגיש שהוא רוצה להיות קיים כדי לשנות את המצב ולהחזיר לעצמו שליטה. לכן, מבחינתו של אליעד, השורש או הבסיס הוא תמיד שווה בין "יש" לבין "אין".
איך ניתן להבין את הפרדוקס של דבר והיפוכו?
אליעד מציע...
- האם הכל כולל את ההיפך שלו?
- לרצות לחיות או למות?
- איך להבין דבר והיפוכו?
- מה זה אומר להיות קיים?
- למה אני רוצה לחיות?
- מה המשמעות של יש ואין?
- האם הכל סובייקטיבי?
שאלה: האם יש דברים שגורמים לי לתחושת אין, ויש דברים שגורמים לי ליש?
אליעד: בעיקרון לכל דבר יש גם את ההפך שלו. יש דברים שכאשר הם קורים לך הם גורמים לך לרצות להיות יותר קיים, ויש דברים שגורמים לך לרצות להיות פחות קיים. יש דברים שגורמים לך להרגיש שאתה קיים יותר ויש דברים שגורמים לך להרגיש שאתה קיים פחות.
האמת היא שכול דבר מהיבט מסויים גורם לך לחוות שאתה קיים וכל דבר גורם לך לחוות גם שאתה לא קיים, את היש והאין אתה יוכל למצוא תמיד בכל דבר.
למשל אני מביא לך מתנה, זה גורם לך לרצות להיות קיים, ומה ההפך? כי אם הוא נתן לי מתנה יכול להיות שאני מרגיש כל כך טוב ואני בהרמוניה שאני מוכן לא להיות קיים.
אם עשו לך דבר רע, מה זה גורם לך לרצות? לא להיות קיים, אבל יש היפוך שאני ארצה דווקא להיות קיים ולהוכיח שאני דווקא אשלוט.
כול אירוע יכול לדחוף אותך ללהיות קיים וגם ללא להיות קיים.
כול אירוע בסוף מוביל אותך גם להיות קיים וגם לא להיות קיים, כי בסוף להיות קיים ולא להיות קיים זה אותו הדבר, אבל באופן יחסי אתה מתחבר לפעמים לתחושה של להיות קיים ולפעמים לתחושה של לא להיות קיים.
שאלה: האם הבסיס זה לא להיות קיים?
אליעד: תלמד על דרך החשיבה שלי, כאשר אמרת הבסיס הוא יותר משהו... זה כבר לא נכון, כי בבסיס זה שווה.
שאלה: לא בבסיס של המוחלט, אלא בבסיס הקיום.
אליעד: תקשיב כעיקרון, ככול שאתה מתקרב יותר לבסיס, ככה הדברים נהיים יותר שווים.
אולי הקיום דוחף אותך לחווית חוסר קיום, אולי הפוך?
אפשר להגיד שכול החוויות בעולם דוחפות אותך לרצות להיות קיים, ואפשר להגיד שכול החוויות בעולם דוחפות אותך לרצות לא להיות קיים, כי בכל דבר יש את כל הזוויות.
תתבונן בזה ותראה שבכל אירוע אתה יכול לחוות את כל החוויות האפשריות. בכל אירוע יש יתרון וחיסרון ולכן אתה יוכל לבנות את כל מה שאתה רוצה.
בסוף זה הכל עניין של חשיבה. למשל קורה לך משהו, תשאל, למה הדבר הזה גורם לי לרצות להיות קיים? למה הדבר הזה גורם לי לרצות לא להיות קיים? למה זה גורם לי לאהוב את עצמי? ולמה זה גורם לי לשנוא את עצמי?
למשל הילדה שלך בוכה, למה כשהיא בוכה זה גורם לי לאהוב את החיים, ולמה זה גורם לי לשנוא את החיים?
למה כאשר מרביצים לי זה גורם לי לרצות לחיות, ולמה זה גורם לי לרצות למות?
למה כשאני חולה זה גורם לי לרצות להיות בריא ולמה זה גורם לי לרצות להיות יותר חולה?
שאלה: אבל לרצות לא לחיות זה חווית קיום?
אליעד: נכון, אבל לרצות לחיות זה חווית אי יקום, כי אתה יכול לחיות לנצח רק אם אתה לא קיים.
לרצות לחיות, זה חוויית קיום, נכון? אבל זה גם אי קיום, למה? כי ככול שאתה יותר ממשי, כך אתה יכול להיות...
אליעד: בעיקרון לכל דבר יש גם את ההפך שלו. יש דברים שכאשר הם קורים לך הם גורמים לך לרצות להיות יותר קיים, ויש דברים שגורמים לך לרצות להיות פחות קיים. יש דברים שגורמים לך להרגיש שאתה קיים יותר ויש דברים שגורמים לך להרגיש שאתה קיים פחות.
האמת היא שכול דבר מהיבט מסויים גורם לך לחוות שאתה קיים וכל דבר גורם לך לחוות גם שאתה לא קיים, את היש והאין אתה יוכל למצוא תמיד בכל דבר.
למשל אני מביא לך מתנה, זה גורם לך לרצות להיות קיים, ומה ההפך? כי אם הוא נתן לי מתנה יכול להיות שאני מרגיש כל כך טוב ואני בהרמוניה שאני מוכן לא להיות קיים.
אם עשו לך דבר רע, מה זה גורם לך לרצות? לא להיות קיים, אבל יש היפוך שאני ארצה דווקא להיות קיים ולהוכיח שאני דווקא אשלוט.
כול אירוע יכול לדחוף אותך ללהיות קיים וגם ללא להיות קיים.
כול אירוע בסוף מוביל אותך גם להיות קיים וגם לא להיות קיים, כי בסוף להיות קיים ולא להיות קיים זה אותו הדבר, אבל באופן יחסי אתה מתחבר לפעמים לתחושה של להיות קיים ולפעמים לתחושה של לא להיות קיים.
שאלה: האם הבסיס זה לא להיות קיים?
אליעד: תלמד על דרך החשיבה שלי, כאשר אמרת הבסיס הוא יותר משהו... זה כבר לא נכון, כי בבסיס זה שווה.
שאלה: לא בבסיס של המוחלט, אלא בבסיס הקיום.
אליעד: תקשיב כעיקרון, ככול שאתה מתקרב יותר לבסיס, ככה הדברים נהיים יותר שווים.
אולי הקיום דוחף אותך לחווית חוסר קיום, אולי הפוך?
אפשר להגיד שכול החוויות בעולם דוחפות אותך לרצות להיות קיים, ואפשר להגיד שכול החוויות בעולם דוחפות אותך לרצות לא להיות קיים, כי בכל דבר יש את כל הזוויות.
תתבונן בזה ותראה שבכל אירוע אתה יכול לחוות את כל החוויות האפשריות. בכל אירוע יש יתרון וחיסרון ולכן אתה יוכל לבנות את כל מה שאתה רוצה.
בסוף זה הכל עניין של חשיבה. למשל קורה לך משהו, תשאל, למה הדבר הזה גורם לי לרצות להיות קיים? למה הדבר הזה גורם לי לרצות לא להיות קיים? למה זה גורם לי לאהוב את עצמי? ולמה זה גורם לי לשנוא את עצמי?
למשל הילדה שלך בוכה, למה כשהיא בוכה זה גורם לי לאהוב את החיים, ולמה זה גורם לי לשנוא את החיים?
למה כאשר מרביצים לי זה גורם לי לרצות לחיות, ולמה זה גורם לי לרצות למות?
למה כשאני חולה זה גורם לי לרצות להיות בריא ולמה זה גורם לי לרצות להיות יותר חולה?
שאלה: אבל לרצות לא לחיות זה חווית קיום?
אליעד: נכון, אבל לרצות לחיות זה חווית אי יקום, כי אתה יכול לחיות לנצח רק אם אתה לא קיים.
לרצות לחיות, זה חוויית קיום, נכון? אבל זה גם אי קיום, למה? כי ככול שאתה יותר ממשי, כך אתה יכול להיות...