טבעו של האדם הוא לרצות את מה שאסור לו. ברגע שאוסרים על האדם לעשות משהו, הוא מרגיש את הצורך לעשות אותו. הדבר הזה נכון גם לגבי עניין הסקרנות והמציצנות של האדם שהוא חייב לדעת בדיוק כל דבר שרוצים להסתיר ממנו. וכן גם לגבי המשיכה של האדם לעשות שטויות ודברים "אסורים". ואפילו התנהגות טורדנית כפייתית, דהיינו, אובססיות למיניהן, גם בהן יש את העניין שהאדם עושה דווקא את מה שהוא לא צריך לעשות.

והשאלה היא, מדוע האדם נהנה לעשות את מה שאסור לו לעשות? ממה זה נובע?

ומי שיתבונן בעניין הזה יראה, כי השורש שלו הוא הרצון של האדם לפרוץ את המחסום השכלי שלו ולהבין את המציאות. האדם רוצה להרגיש טוב. וככל שהאדם מבין טוב יותר את המציאות, כך הוא מרגיש טוב יותר. והמשיכה של האדם לעשות את מה שאסור לו, היא ביטוי לכך שהאדם רוצה לפרוץ את הגבולות ולעשות את הבלתי אפשרי עבורו ולהבין את מה שהוא כרגע עוד לא מבין.

האדם אוהב מטבעו חופש. וכאשר אסור לאדם לעשות משהו, הוא מרגיש שזה מבטל את זכות הבחירה שלו. ולכן האדם רוצה דווקא את מה שאין לו ורוצה דווקא את מה שאסור לו, כי זה מבטא חופש, שבו האדם לא מוגבל, שבו האדם מרגיש שהוא שולט במצב שלו וכולי.

עוד נוסיף ונעמיק: כל דבר שנסתר מהאדם ושאסור לאדם, הוא מבטא סוג של גבול. האדם רוצה להרגיש חופשי ולפרוץ את הגבול. והגבול האמיתי שאותו רוצה האדם לפרוץ, זה את יכולת ההבנה שלו את המציאות. כי ככל שהאדם מבין יותר את המציאות, כך הוא מרגיש טוב יותר. והגבול האמיתי...