והעניין הוא, כי יש בשורה טובה ובשורה רעה. והבשורה הטובה היא, שיש אפשרות, שבה תמיד יהיה טוב לאדם. ושבה לא משנה מה יקרה לאדם, ולא משנה מה תהיה צורת המציאות, תמיד יהיה טוב לאדם. והבשורה הרעה היא, שמי שלא זוכה לאפשרות שבה תמיד טוב לו, אז ביחס לחוויית שלמות, תמיד רע לו.

והעניין הוא, כי יש רק שתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא שהאדם מגיע לנקודת מבט על המציאות, שבה תמיד טוב לו, כי הכל זה ביטוי של רצונו, בדיוק כמו אלוהים שהכל זה ביטוי רצונו (ורצונו הוא ביטוי האחדות), שאז תמיד טוב לאדם. והטוב הזה, הוא לא תלוי בסיבה כלשהי ובצורה כלשהי. כי האדם טוב לו מעצם זה שהוא מכיל את המציאות כפי מה שהיא, בלי קשר לצורה החיצונית של המציאות.

כי מנקודת מבט של אלוהים, הכל טוב תמיד. כי כאשר הכל כרצונך תמיד, אז הכל טוב תמיד. ולא ממש משנה מה היה הווה ויהיה, הכל טוב תמיד. ותמיד טוב באותה המידה, כי תמיד החוויה היא זהה, כי תמיד יש את חוויית מילוי הרצון, בלי להיות תלוי בסיבה ובצורה כלשהי. וכאשר האדם במדרגה הזאת, אז תמיד טוב לו, בטוב אמיתי, שאינו תלוי בדבר.

והבשורה הרעה היא, שמי שלא זוכה לכך שתמיד יהיה לו טוב, הרי שביחס לחוויית שלמות, תמיד רע לו. משום שתמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו. כי או שהאדם חווה, שהוא זה שבוחר את המציאות כולה, כמו חוויית האלוהים הנ"ל, או שהאדם חווה (בתוכו, גם אם זה לא נראה כך), שהאירועים בעולם קורים בלי הבחירה החופשית שלו, שאז האדם מרגיש שהוא עבד, שאין לו בחירה חופשית על מה שקורה לו.

ובכל דבר ודבר שיש בעולם, יש בו חיסרון. כי כל צורה, חסרה את שאר הצורות. ואם האדם מחובר למקום שבו אין שום צורה, דהיינו,...