9:11שלמות ההבנה - האם הגעת?
האם אפשר לדעת שהגעת לשלמות ההבנה?
כאשר אדם שואל את עצמו אם הוא הגיע לשלמות ההבנה, הוא למעשה מתמודד עם שאלת יסוד בנוגע לטיב הבנתו את המציאות, את עצמו ואת האמת בכלל. אליעד כהן מסביר כי האדם שרוצה להיות מאושר צריך קודם כל להבין את המציאות. הבנת המציאות כרוכה בהבנת העצמי, העולם, התודעה, הרגשות והסיבות שבגללן דברים קורים כפי שהם קורים. אליעד מדגיש כי מי שמחפש את האושר חייב להבין את כל המכלול הזה לעומקו.
אולם, כיצד יודע האדם שהוא אכן הגיע לשלמות ההבנה הזו? התשובה שמציע אליעד היא חד משמעית ופשוטה באופן מפתיע: כל עוד אתה שואל את עצמך האם הגעת לשלמות ההבנה, זה אומר שטרם הגעת אליה. אליעד חוזר ומדגיש נקודה זו לאורך כל ההסבר ומחדד אותה מזוויות שונות.
מדוע השאלה "האם הבנתי את המציאות" מעידה שטרם הבנת?
אליעד כהן מבהיר כי ברגע שאדם מבין את המציאות באמת, השאלה עצמה על הבנת המציאות נעלמת לחלוטין. זאת לא משום שקיימת תשובה ברורה וחיובית לשאלה, אלא משום שישנה רמת הבנה כל כך עמוקה ואחדותית, שבה השאלה הזו כלל לא יכולה להתקיים. כל עוד האדם נמצא בנפרדות, הוא שואל אם ישנה אפשרות שהמציאות שונה ממה שהוא מבין אותה. אם הוא חושב דבר אחד, תמיד קיימת האפשרות להוסיף את ההפך. לדוגמה, אם האדם אומר לעצמו "אני רוצה להרגיש טוב", תמיד קיימת האפשרות לטעון את ההפך: "אני לא רוצה להרגיש טוב". לפי אליעד, לכל משפט ולכל תובנה בעולם תמיד קיים הפך שווה משקל ותקף לא פחות.
יתר על כן, עצם העובדה שהאדם זקוק להוכחות עבור דעותיו מצביעה על כך שבמציאות יש אפשרויות נוספות מלבד האמת שלו. אילו לא הייתה קיימת אפשרות אחרת, האדם לא היה צריך להביא הוכחות, שכן לא היו קיימות אופציות חלופיות לחשוב אחרת. כל עוד יש צורך להוכיח ולהסביר מדוע צדקתך נכונה, זהו סימן ברור לכך שלא הגעת לשלמות הבנה.
מהי משמעות האחדות בהקשר להבנת המציאות?
אליעד כהן מציע כי בשורש כל הרעיונות וההשקפות בעולם עומד רעיון האחדות. אם אדם יקח שתי השקפות מנוגדות לחלוטין, כגון "המציאות טובה" ו"המציאות רעה", ויחקור לעומק מדוע כל צד טוען את מה שהוא טוען, בסופו של תהליך חקירה כזה, האדם יגיע לתובנה ששתי ההשקפות צודקות באותה המידה. אליעד נותן דוגמה של שני אנשים, כאשר האחד טוען "יש פיל" והשני טוען "אין פיל". למרות הסתירה לכאורה, בעומק ההבנה של המציאות, שתי הטענות יכולות להיות נכונות בו זמנית, מכיוון שכל האפשרויות קיימות במקביל.
כל דיבור וכל מחשבה יוצרים נפרדות, שכן משמעות הדיבור היא שישנו דבר אחד המופרד מדבר אחר. בכל פעם שהאדם אומר משהו, הוא מייצר את הניגוד שלו. ברגע שהאדם מגיע להכרה בכך שהכל הוא אחד, הוא מפסיק לראות בניגודים דבר ממשי, והשאלה "אולי אני טועה?" כבר אינה אפשרית. הסיבה לכך היא שהתפיסה של האדם הגיעה לרמה בה הוא מבין שכל האפשרויות מתקיימות בו זמנית כחלק מאותה מציאות אחת ויחידה.
כיצד מגיעים להבנה שהכל אחד?
אליעד כהן ממליץ על דרך פשוטה אך עמוקה להבנת האחדות הזו: לשאול על כל רעיון, על כל תיאוריה, על כל דעה שיש לאדם את השאלה "מי אמר שזה נכון? אולי ההפך נכון?". כשהאדם יעשה זאת שוב ושוב, על כל דבר שהוא מאמין בו, הוא יגיע לנקודה בה הוא מבין שההפך נכון בדיוק כמו הרעיון המקורי שלו. בנקודה זו, ממילא כבר אין שאלה אם הגעת לאמת או לא, משום שאתה מבין בצורה בלתי ניתנת לערעור שהכל אחד ושכל האפשרויות נכונות באופן שווה.
האם אפשר לשאול האם הגעת לאמת ועדיין להיות בהבנה מלאה?
אליעד מבהיר שאפילו האפשרות לשאול את השאלה האם הגעת לאמת או לא מעידה שעוד לא הגעת להבנה מלאה. כשתגיע להבנה מלאה, אם ישאלו אותך אם הגעת לאמת, התשובה לא תוכל להיות חד משמעית "כן" או "לא", שכן גם ההפך יהיה נכון באותה המידה. ההבנה האמיתית, לפיכך, היא כאשר השאלה אינה קיימת עוד, משום שהפרספקטיבה שלך כוללת באופן טבעי ושלם את כל ההיבטים האפשריים של המציאות.
לסיכום, אליעד כהן מסביר ששלמות ההבנה היא ההגעה לנקודה בה השאלות על נכונות או אי - נכונות אינן קיימות יותר, בה האדם מבין את המציאות באופן שלם, מוחלט ואחדותי, בו כל האפשרויות מתקיימות במקביל, וממילא אינו יכול לשאול את עצמו יותר "האם אני מבין את המציאות?".
כאשר אדם שואל את עצמו אם הוא הגיע לשלמות ההבנה, הוא למעשה מתמודד עם שאלת יסוד בנוגע לטיב הבנתו את המציאות, את עצמו ואת האמת בכלל. אליעד כהן מסביר כי האדם שרוצה להיות מאושר צריך קודם כל להבין את המציאות. הבנת המציאות כרוכה בהבנת העצמי, העולם, התודעה, הרגשות והסיבות שבגללן דברים קורים כפי שהם קורים. אליעד מדגיש כי מי שמחפש את האושר חייב להבין את כל המכלול הזה לעומקו.
אולם, כיצד יודע האדם שהוא אכן הגיע לשלמות ההבנה הזו? התשובה שמציע אליעד היא חד משמעית ופשוטה באופן מפתיע: כל עוד אתה שואל את עצמך האם הגעת לשלמות ההבנה, זה אומר שטרם הגעת אליה. אליעד חוזר ומדגיש נקודה זו לאורך כל ההסבר ומחדד אותה מזוויות שונות.
מדוע השאלה "האם הבנתי את המציאות" מעידה שטרם הבנת?
אליעד כהן מבהיר כי ברגע שאדם מבין את המציאות באמת, השאלה עצמה על הבנת המציאות נעלמת לחלוטין. זאת לא משום שקיימת תשובה ברורה וחיובית לשאלה, אלא משום שישנה רמת הבנה כל כך עמוקה ואחדותית, שבה השאלה הזו כלל לא יכולה להתקיים. כל עוד האדם נמצא בנפרדות, הוא שואל אם ישנה אפשרות שהמציאות שונה ממה שהוא מבין אותה. אם הוא חושב דבר אחד, תמיד קיימת האפשרות להוסיף את ההפך. לדוגמה, אם האדם אומר לעצמו "אני רוצה להרגיש טוב", תמיד קיימת האפשרות לטעון את ההפך: "אני לא רוצה להרגיש טוב". לפי אליעד, לכל משפט ולכל תובנה בעולם תמיד קיים הפך שווה משקל ותקף לא פחות.
יתר על כן, עצם העובדה שהאדם זקוק להוכחות עבור דעותיו מצביעה על כך שבמציאות יש אפשרויות נוספות מלבד האמת שלו. אילו לא הייתה קיימת אפשרות אחרת, האדם לא היה צריך להביא הוכחות, שכן לא היו קיימות אופציות חלופיות לחשוב אחרת. כל עוד יש צורך להוכיח ולהסביר מדוע צדקתך נכונה, זהו סימן ברור לכך שלא הגעת לשלמות הבנה.
מהי משמעות האחדות בהקשר להבנת המציאות?
אליעד כהן מציע כי בשורש כל הרעיונות וההשקפות בעולם עומד רעיון האחדות. אם אדם יקח שתי השקפות מנוגדות לחלוטין, כגון "המציאות טובה" ו"המציאות רעה", ויחקור לעומק מדוע כל צד טוען את מה שהוא טוען, בסופו של תהליך חקירה כזה, האדם יגיע לתובנה ששתי ההשקפות צודקות באותה המידה. אליעד נותן דוגמה של שני אנשים, כאשר האחד טוען "יש פיל" והשני טוען "אין פיל". למרות הסתירה לכאורה, בעומק ההבנה של המציאות, שתי הטענות יכולות להיות נכונות בו זמנית, מכיוון שכל האפשרויות קיימות במקביל.
כל דיבור וכל מחשבה יוצרים נפרדות, שכן משמעות הדיבור היא שישנו דבר אחד המופרד מדבר אחר. בכל פעם שהאדם אומר משהו, הוא מייצר את הניגוד שלו. ברגע שהאדם מגיע להכרה בכך שהכל הוא אחד, הוא מפסיק לראות בניגודים דבר ממשי, והשאלה "אולי אני טועה?" כבר אינה אפשרית. הסיבה לכך היא שהתפיסה של האדם הגיעה לרמה בה הוא מבין שכל האפשרויות מתקיימות בו זמנית כחלק מאותה מציאות אחת ויחידה.
כיצד מגיעים להבנה שהכל אחד?
אליעד כהן ממליץ על דרך פשוטה אך עמוקה להבנת האחדות הזו: לשאול על כל רעיון, על כל תיאוריה, על כל דעה שיש לאדם את השאלה "מי אמר שזה נכון? אולי ההפך נכון?". כשהאדם יעשה זאת שוב ושוב, על כל דבר שהוא מאמין בו, הוא יגיע לנקודה בה הוא מבין שההפך נכון בדיוק כמו הרעיון המקורי שלו. בנקודה זו, ממילא כבר אין שאלה אם הגעת לאמת או לא, משום שאתה מבין בצורה בלתי ניתנת לערעור שהכל אחד ושכל האפשרויות נכונות באופן שווה.
האם אפשר לשאול האם הגעת לאמת ועדיין להיות בהבנה מלאה?
אליעד מבהיר שאפילו האפשרות לשאול את השאלה האם הגעת לאמת או לא מעידה שעוד לא הגעת להבנה מלאה. כשתגיע להבנה מלאה, אם ישאלו אותך אם הגעת לאמת, התשובה לא תוכל להיות חד משמעית "כן" או "לא", שכן גם ההפך יהיה נכון באותה המידה. ההבנה האמיתית, לפיכך, היא כאשר השאלה אינה קיימת עוד, משום שהפרספקטיבה שלך כוללת באופן טבעי ושלם את כל ההיבטים האפשריים של המציאות.
לסיכום, אליעד כהן מסביר ששלמות ההבנה היא ההגעה לנקודה בה השאלות על נכונות או אי - נכונות אינן קיימות יותר, בה האדם מבין את המציאות באופן שלם, מוחלט ואחדותי, בו כל האפשרויות מתקיימות במקביל, וממילא אינו יכול לשאול את עצמו יותר "האם אני מבין את המציאות?".
- איך לדעת שהבנת את עצמך בשלמות?
- האם יש אמת מוחלטת?
- מהי תודעה אחדותית?
- איך לבדוק אם הבנתי את המציאות?
- האם אפשר להגיע להבנה מושלמת?
מי שרוצה להיות מאושר צריך להבין את המציאות, להבין מה זה התודעה שלך הרצון שלך הרגשות שלך. כשאדם שואל האם הבנתי את עצמי בשלמות. אדם מתעמק ומגיע לתובנה האם אני יכול להבין את עצמי יותר או לא. והתשובה היא חד משמעית אם אתה שואל את עצמך אם הבנת את המציאות עדיין לא הבנת אותה. כל הזמן שאדם שואל את עצמו האם הבנתי את עצמי בשלמות עדיין לא הבנת.
יש פרספקטיבה שהשאלה האם הבנתי את עצמי בשלמות נעלמת, הוא מבין את המציאות ברמה כלשהי, האם הבנתי בשלמות האם הגעתי לאמת שהיא מחויבת שזה יהיה ככה? התשובה שלא. כל תובנה שהגעת אליה תוכל להגיע אל ההיפך יש לי הוכחה נניח שיש לך עדיין במציאות יש אפשרות שאפשר לחשוב אחרת. במציאות יש את כל האפשרויות. נכון שאתה בטוח שהאמת היא אצלך אבל עדיין במציאות יש אפשרות נוספת.
ולכן כל זמן שאפשר לשאול האם אתה צודק, אתה עדיין לא. כל הרעיונות שבעולם בשורשם הם אחד. אחד אומר יש פיל והשני אומר אין פיל, וישאל למה זה אומר כך וזה אומר כך. הוא יקבל שכל מסויים ששניהם צודקים באותה מידה. ולמה? כי כל המציאויות קיימות בו זמנית. הוא מבין שהכל אחד שם ממילא לא שייך לשאול אולי אני טועה.
הרעיון הוא שיש מי שמעמיק בכל דבר הוא מגיע לנקודה בה הוא לא יכול לשאול אל עצמו האם הבנתי את המציאות או לא, המציאות שהכל אחד בשלמות, הם רק היבטים שונים של המטבע גם מה שכאן אינו אמת מוחלטת. כל דיבור משמעותו שדבר אחד שונה מדבר אחר הדיבור יוצר נפרדות, כל הזמן שיש לך שאלה האם הגעתי לאמת או לא או שיכולים לשאול אותך או כאשר השאלה קיימת עוד לא הגעת לאמת. המציאות מכילה בתוכה את כל הדעות אולי ההיפך הוא הנכון ואדם שישאל את עצמו על כל תיאוריה האם היא נכונה ואולי ההיפך הוא הנכון מספיק פעמים לא תהיה לו שאלה אם הגיע לאמת או לא.
יש פרספקטיבה שהשאלה האם הבנתי את עצמי בשלמות נעלמת, הוא מבין את המציאות ברמה כלשהי, האם הבנתי בשלמות האם הגעתי לאמת שהיא מחויבת שזה יהיה ככה? התשובה שלא. כל תובנה שהגעת אליה תוכל להגיע אל ההיפך יש לי הוכחה נניח שיש לך עדיין במציאות יש אפשרות שאפשר לחשוב אחרת. במציאות יש את כל האפשרויות. נכון שאתה בטוח שהאמת היא אצלך אבל עדיין במציאות יש אפשרות נוספת.
ולכן כל זמן שאפשר לשאול האם אתה צודק, אתה עדיין לא. כל הרעיונות שבעולם בשורשם הם אחד. אחד אומר יש פיל והשני אומר אין פיל, וישאל למה זה אומר כך וזה אומר כך. הוא יקבל שכל מסויים ששניהם צודקים באותה מידה. ולמה? כי כל המציאויות קיימות בו זמנית. הוא מבין שהכל אחד שם ממילא לא שייך לשאול אולי אני טועה.
הרעיון הוא שיש מי שמעמיק בכל דבר הוא מגיע לנקודה בה הוא לא יכול לשאול אל עצמו האם הבנתי את המציאות או לא, המציאות שהכל אחד בשלמות, הם רק היבטים שונים של המטבע גם מה שכאן אינו אמת מוחלטת. כל דיבור משמעותו שדבר אחד שונה מדבר אחר הדיבור יוצר נפרדות, כל הזמן שיש לך שאלה האם הגעתי לאמת או לא או שיכולים לשאול אותך או כאשר השאלה קיימת עוד לא הגעת לאמת. המציאות מכילה בתוכה את כל הדעות אולי ההיפך הוא הנכון ואדם שישאל את עצמו על כל תיאוריה האם היא נכונה ואולי ההיפך הוא הנכון מספיק פעמים לא תהיה לו שאלה אם הגיע לאמת או לא.
050-3331-331