תודעה מהי, להתעורר מהחלום אל המציאות האמיתית, האם אני באמת קיים, יקומים מקבילים, חווית הפכים, לחיות לנצח
מהי תודעה והאם באמת קיימת מציאות אמיתית?
אליעד כהן מסביר בצורה מעמיקה את המושג "תודעה" כחלק משאלה רחבה יותר: "האם אני באמת קיים?". הוא מתחיל בשאלה פשוטה לכאורה: מהי בכלל התודעה? לטענתו, השאלה על התודעה אינה שונה באופן מהותי מכל שאלה אחרת על קיומו של דבר כלשהו. הוא מדגים זאת באמצעות השוואה בין תודעה לשולחן. לכאורה, התודעה היא משהו מופשט, והשולחן הוא משהו מוחשי. אך לדבריו, מתחת להכל יש רק מהות אחת, ישות אחת, שממנה נובעים כל הדברים. אם לא מבינים את המהות האחת הזו, לא מבינים באמת מהו שולחן, מהי תודעה או מהו כל דבר אחר. הוא אומר שעד שלא נהיה בטוחים לגבי משהו אחד לפחות, למעשה איננו יודעים שום דבר.
לדוגמה, הוא שואל: "מדוע ברור לך יותר מהו שולחן מאשר מהי התודעה שלך?" מבחינתך, התודעה אמורה להיות הרבה יותר ממשית וברורה מאשר השולחן, כי את עצמך את חווה באופן ישיר ומיידי. אולם, האדם חושב שהוא מבין דברים חיצוניים, כגון שולחן, יותר מאשר את עצמו ואת התודעה שלו. אליעד מסביר שזו טעות תפיסתית. לדוגמה, אדם יכול להיות מרוכז בדבר מסוים ולא לשים לב שמשהו אחר נמצא לידו, כלומר, הדבר הממשי הוא רק הדבר שבו האדם מתרכז כרגע. מכאן הוא מסביר שכל דבר הוא בעצם "ממשי" רק כשאנחנו חושבים עליו.
החיים כחלום והמציאות כיקומים מקבילים
אליעד מסביר את חוסר ההבדל בין חלום למציאות. הוא נותן דוגמה: "כשאת חולמת חלום על שולחן, החלום נראה לך ממשי באותה מידה כמו השולחן כאן". בזמן שאת חולמת, אין לך שום דרך לדעת שזה חלום. אולי עכשיו את חולמת, ובעוד עשר דקות תתעוררי בבית ותגידי לעצמך: "כל מה שהיה שם היה רק חלום". המציאות שאנו נמצאים בה אינה שונה במהותה מחלום. גם היא יכולה להתגלות כלא אמיתית בכל רגע. דוגמה נוספת שהוא נותן: אם יעבור לידך בן אדם במהירות ולא תשימי לב אליו, מבחינתך הוא לא קיים. אז מה זה אומר על הממשות של הדברים? הדבר ממשי רק כאשר את שמה אליו לב. מכאן הוא מסיק שהכל למעשה קיים רק בתוך התודעה שלך. לדבריו, "כל מה שקרה ויקרה לך אי פעם, קורה רק בראש שלך".
כאן הוא מעלה שאלה נוספת: אם החלום הוא השתקפות של מציאות כלשהי, אז ממה המציאות עצמה משתקפת? כלומר, אם החיים הם חלום, אז מהי אותה מציאות אמיתית שעל בסיסה נוצרים כל החלומות והעולמות?
הוא נותן דוגמה מסיפוריו של רבי נחמן מברסלב, כגון הסיפור על בת המלך שהלכה לאיבוד ועל בן המלך ובן השפחה שהתחלפו. הסיפורים האלה נועדו להזכיר לנו שיש מציאות נוספת, עמוקה יותר, שאינה חלק מהעולם הרגיל שאנו תופסים. אנשים מסתכלים על העיר או המדינה שלהם כעל דבר גדול וממשי, אך כאשר מסתכלים עליהם מהחלל, הם נראים קטנים מאוד. כך גם העולם כולו הוא למעשה רק נקודה קטנה בתוך אינסוף של מציאויות. הוא נותן דוגמה נוספת על תאוות הממון, שמסתירה מהאדם את ההבנה שיש מציאות עמוקה יותר.
האם הכלום קיים לפני שיש משהו?
אליעד מתמודד עם שאלת הכלום והיש, ומדגים זאת על ידי שיחה שבה הוא נשאל: "אם כלום קיים, איך זה יכול להיות אם אין משהו שמולו הכלום מוגדר?" הוא מסביר שהמושג "כלום" מתאפשר רק כאשר יש "משהו". לפני שהיינו קיימים, לא הייתה משמעות למושג "כלום". רק אחרי שיש משהו, אפשר לדבר על "כלום" ו"משהו". הוא ממשיך ומסביר שהכלום לא יכול להיות הדבר הראשון, כי ברגע שיש "כסא" ויש "כלום", זה אומר שישנה מציאות יותר גדולה שמכילה בתוכה גם את הכסא וגם את הכלום, ולכן היא מעבר לשניהם.
הסבר על יקומים מקבילים וחווית ההפכים בו זמנית
לדבריו, המציאות מורכבת מאינסוף אפשרויות שמתקיימות בו זמנית, אך האדם בכל רגע נתון חווה רק אפשרות אחת מתוך רבות, ולכן האדם אינו יכול לראות את שאר האפשרויות. הוא מסביר זאת דרך המושג של סופר - פוזיציה: "הכל קיים כל הזמן ובכל מקום". דוגמה לכך היא שכאשר את נמצאת בחדר מסוים, קיימת גם אפשרות מקבילה שאת נמצאת בבית או ברחוב. כל האפשרויות קיימות תמיד. אך אם הכל קיים בכל מקום, זה אומר שלדברים אין משמעות עצמית כי אין מה שמבדיל אותם זה מזה. משמעות הדברים נוצרת...
אליעד כהן מסביר בצורה מעמיקה את המושג "תודעה" כחלק משאלה רחבה יותר: "האם אני באמת קיים?". הוא מתחיל בשאלה פשוטה לכאורה: מהי בכלל התודעה? לטענתו, השאלה על התודעה אינה שונה באופן מהותי מכל שאלה אחרת על קיומו של דבר כלשהו. הוא מדגים זאת באמצעות השוואה בין תודעה לשולחן. לכאורה, התודעה היא משהו מופשט, והשולחן הוא משהו מוחשי. אך לדבריו, מתחת להכל יש רק מהות אחת, ישות אחת, שממנה נובעים כל הדברים. אם לא מבינים את המהות האחת הזו, לא מבינים באמת מהו שולחן, מהי תודעה או מהו כל דבר אחר. הוא אומר שעד שלא נהיה בטוחים לגבי משהו אחד לפחות, למעשה איננו יודעים שום דבר.
לדוגמה, הוא שואל: "מדוע ברור לך יותר מהו שולחן מאשר מהי התודעה שלך?" מבחינתך, התודעה אמורה להיות הרבה יותר ממשית וברורה מאשר השולחן, כי את עצמך את חווה באופן ישיר ומיידי. אולם, האדם חושב שהוא מבין דברים חיצוניים, כגון שולחן, יותר מאשר את עצמו ואת התודעה שלו. אליעד מסביר שזו טעות תפיסתית. לדוגמה, אדם יכול להיות מרוכז בדבר מסוים ולא לשים לב שמשהו אחר נמצא לידו, כלומר, הדבר הממשי הוא רק הדבר שבו האדם מתרכז כרגע. מכאן הוא מסביר שכל דבר הוא בעצם "ממשי" רק כשאנחנו חושבים עליו.
החיים כחלום והמציאות כיקומים מקבילים
אליעד מסביר את חוסר ההבדל בין חלום למציאות. הוא נותן דוגמה: "כשאת חולמת חלום על שולחן, החלום נראה לך ממשי באותה מידה כמו השולחן כאן". בזמן שאת חולמת, אין לך שום דרך לדעת שזה חלום. אולי עכשיו את חולמת, ובעוד עשר דקות תתעוררי בבית ותגידי לעצמך: "כל מה שהיה שם היה רק חלום". המציאות שאנו נמצאים בה אינה שונה במהותה מחלום. גם היא יכולה להתגלות כלא אמיתית בכל רגע. דוגמה נוספת שהוא נותן: אם יעבור לידך בן אדם במהירות ולא תשימי לב אליו, מבחינתך הוא לא קיים. אז מה זה אומר על הממשות של הדברים? הדבר ממשי רק כאשר את שמה אליו לב. מכאן הוא מסיק שהכל למעשה קיים רק בתוך התודעה שלך. לדבריו, "כל מה שקרה ויקרה לך אי פעם, קורה רק בראש שלך".
כאן הוא מעלה שאלה נוספת: אם החלום הוא השתקפות של מציאות כלשהי, אז ממה המציאות עצמה משתקפת? כלומר, אם החיים הם חלום, אז מהי אותה מציאות אמיתית שעל בסיסה נוצרים כל החלומות והעולמות?
הוא נותן דוגמה מסיפוריו של רבי נחמן מברסלב, כגון הסיפור על בת המלך שהלכה לאיבוד ועל בן המלך ובן השפחה שהתחלפו. הסיפורים האלה נועדו להזכיר לנו שיש מציאות נוספת, עמוקה יותר, שאינה חלק מהעולם הרגיל שאנו תופסים. אנשים מסתכלים על העיר או המדינה שלהם כעל דבר גדול וממשי, אך כאשר מסתכלים עליהם מהחלל, הם נראים קטנים מאוד. כך גם העולם כולו הוא למעשה רק נקודה קטנה בתוך אינסוף של מציאויות. הוא נותן דוגמה נוספת על תאוות הממון, שמסתירה מהאדם את ההבנה שיש מציאות עמוקה יותר.
האם הכלום קיים לפני שיש משהו?
אליעד מתמודד עם שאלת הכלום והיש, ומדגים זאת על ידי שיחה שבה הוא נשאל: "אם כלום קיים, איך זה יכול להיות אם אין משהו שמולו הכלום מוגדר?" הוא מסביר שהמושג "כלום" מתאפשר רק כאשר יש "משהו". לפני שהיינו קיימים, לא הייתה משמעות למושג "כלום". רק אחרי שיש משהו, אפשר לדבר על "כלום" ו"משהו". הוא ממשיך ומסביר שהכלום לא יכול להיות הדבר הראשון, כי ברגע שיש "כסא" ויש "כלום", זה אומר שישנה מציאות יותר גדולה שמכילה בתוכה גם את הכסא וגם את הכלום, ולכן היא מעבר לשניהם.
הסבר על יקומים מקבילים וחווית ההפכים בו זמנית
לדבריו, המציאות מורכבת מאינסוף אפשרויות שמתקיימות בו זמנית, אך האדם בכל רגע נתון חווה רק אפשרות אחת מתוך רבות, ולכן האדם אינו יכול לראות את שאר האפשרויות. הוא מסביר זאת דרך המושג של סופר - פוזיציה: "הכל קיים כל הזמן ובכל מקום". דוגמה לכך היא שכאשר את נמצאת בחדר מסוים, קיימת גם אפשרות מקבילה שאת נמצאת בבית או ברחוב. כל האפשרויות קיימות תמיד. אך אם הכל קיים בכל מקום, זה אומר שלדברים אין משמעות עצמית כי אין מה שמבדיל אותם זה מזה. משמעות הדברים נוצרת...
- מהי תודעה?
- איך להשתחרר מפחדים?
- האם החיים הם חלום?
- מהי שלמות לפי אליעד כהן?
- האם יש יקומים מקבילים?
- מהו הדבר הראשון שממנו הכל עשוי?
- האם אני באמת קיים?
מה היא התודעה לפי אליעד כהן?
בשיחה מעמיקה על טבע המציאות והתודעה, אליעד כהן מסביר שהבנת התודעה מתחילה בשאלה הבסיסית ביותר: "האם אני קיים באמת?" הוא מדגיש שהתודעה אינה דבר נפרד משאר הדברים בעולם, כמו שולחן, כיסא או כל חומר אחר, אלא שכל הדברים כולם, כולל התודעה עצמה, הם צורות שונות של אותה מהות בסיסית אחת.
לדבריו, עד שלא מבינים מהי אותה "ישות ראשונה" שממנה הכל נובע, לא ניתן להבין באמת אף דבר, כולל התודעה. כך שלמעשה, הבנת התודעה מתחילה ונגמרת בחקירת השאלה היסודית ביותר לגבי הקיום.
מדוע חשוב להבין שהכל אחד?
אליעד מדגיש את חשיבות ההבנה שהכל אחד כדי לפתור את כל השאלות והסבל האנושי. כל הבעיות והקשיים שיש לאדם בחייו נובעים מכך שהוא מאמין בנפרדות - הוא מאמין שהוא קיים, שהוא נפרד מאחרים, שהוא נפרד מהמציאות סביבו. כאשר האדם מתחיל להטיל ספק באמונה הזו ומבין ברמה העמוקה ביותר שהמציאות היא אחדות אחת, אזי כל הסבל והפחדים נעלמים מאליהם.
לדוגמה, אם האדם מפחד ממשהו, הוא צריך לשאול: האם הדבר ממנו הוא מפחד בכלל קיים? אליעד אומר שכל דבר שהאדם חושב שקיים הוא למעשה רק צורה בתוך תודעתו. אם האדם היה באמת מבין שזו רק תמונה במוחו ולא המציאות עצמה, הוא היה משתחרר מהפחד לחלוטין.
מה הקשר בין חיים ומוות לתודעה?
אליעד מתייחס לחיים ולמוות כדוגמה לכך שאין הבדל אמיתי בין המצבים השונים של המציאות. לדבריו, החיים והמוות הם רק צורות שונות של אותה מציאות אחת ויחידה. אם אדם מבין זאת באמת, הוא כבר לא יפחד למות, משום שהוא יודע שאין הבדל אמיתי בין המצבים, ממש כמו שאין הבדל מהותי בין חלום למציאות.
הוא נותן דוגמה נוספת: בזמן שאדם חולם, החלום נראה לו ממשי. כאשר הוא מתעורר, הוא מבין שזה היה רק חלום. אך מי אמר שהמציאות הנוכחית אינה רק חלום נוסף? מבחינתו של אליעד, כל המציאויות והאפשרויות קיימות בו זמנית, וכל אדם חווה רק צמצום של אפשרויות שונות, ולא מציאות מוחלטת אחת ויחידה.
מה המשמעות של יקומים מקבילים?
אליעד כהן משתמש בדימוי של יקומים מקבילים כדי להסביר את הרעיון שהכל קיים כל הזמן ובכל מקום. לדבריו, כל האפשרויות נמצאות כל הזמן במצב של סופר - פוזיציה, כמו בפיזיקה הקוונטית. התודעה שלנו בכל פעם בוחרת לחוות אפשרות אחת מתוך אינסוף אפשרויות. כשאדם רוצה משהו, הדבר כבר קיים ביקום מקביל, וכשהוא מפחד ממשהו, זה קורה גם כן במקום אחר.
עם זאת, אליעד מזהיר שלהבין שהכל קיים בכל מקום ובכל זמן פירושו למעשה להבין ששום דבר לא קיים. כי אם כל דבר קיים בכל מקום, אין לו משמעות נפרדת. המטרה של ההסבר הזה היא להביא את האדם להבנה שהמציאות שלו פחות ממשית ממה שהוא חושב.
איך חווים את חווית ההפכים בו זמנית?
אליעד מסביר שישנה חוויה של אחדות, בה האדם חווה את כל ההפכים בו זמנית: טוב ורע, אהבה ושנאה, קיום ואי - קיום. חוויה זו, שהיא חווית האחדות, היא החוויה המוחלטת של המציאות. לדבריו, זו החוויה השלמה היחידה, שבה האדם נמצא גם בתוך החלום וגם מחוץ לו, גם קיים וגם לא קיים בו זמנית.
בחוויה זו האדם יכול לכעוס, לפחד, לאהוב ולשנוא, אך באותו זמן גם לחוות שלמות מוחלטת שבה הכל אחד. זוהי חוויה שמבוססת על ההבנה שמה שאנחנו תופסים כנפרדות הוא למעשה רק אשליה.
איך מגיעים להבנת האחדות?
כדי להגיע להבנת האחדות, אליעד מדגיש את החשיבות של להטיל ספק בכל מה שאנחנו מאמינים בו באופן ודאי. על האדם להטיל ספק בשכל, בחושים, במציאות ובקיום האישי שלו. על ידי כך שהאדם באמת שואל את עצמו, "האם אני באמת קיים?", הוא מתחיל להבין שהוא למעשה גם קיים וגם לא קיים.
אליעד מתאר את התהליך שבו...
בשיחה מעמיקה על טבע המציאות והתודעה, אליעד כהן מסביר שהבנת התודעה מתחילה בשאלה הבסיסית ביותר: "האם אני קיים באמת?" הוא מדגיש שהתודעה אינה דבר נפרד משאר הדברים בעולם, כמו שולחן, כיסא או כל חומר אחר, אלא שכל הדברים כולם, כולל התודעה עצמה, הם צורות שונות של אותה מהות בסיסית אחת.
לדבריו, עד שלא מבינים מהי אותה "ישות ראשונה" שממנה הכל נובע, לא ניתן להבין באמת אף דבר, כולל התודעה. כך שלמעשה, הבנת התודעה מתחילה ונגמרת בחקירת השאלה היסודית ביותר לגבי הקיום.
מדוע חשוב להבין שהכל אחד?
אליעד מדגיש את חשיבות ההבנה שהכל אחד כדי לפתור את כל השאלות והסבל האנושי. כל הבעיות והקשיים שיש לאדם בחייו נובעים מכך שהוא מאמין בנפרדות - הוא מאמין שהוא קיים, שהוא נפרד מאחרים, שהוא נפרד מהמציאות סביבו. כאשר האדם מתחיל להטיל ספק באמונה הזו ומבין ברמה העמוקה ביותר שהמציאות היא אחדות אחת, אזי כל הסבל והפחדים נעלמים מאליהם.
לדוגמה, אם האדם מפחד ממשהו, הוא צריך לשאול: האם הדבר ממנו הוא מפחד בכלל קיים? אליעד אומר שכל דבר שהאדם חושב שקיים הוא למעשה רק צורה בתוך תודעתו. אם האדם היה באמת מבין שזו רק תמונה במוחו ולא המציאות עצמה, הוא היה משתחרר מהפחד לחלוטין.
מה הקשר בין חיים ומוות לתודעה?
אליעד מתייחס לחיים ולמוות כדוגמה לכך שאין הבדל אמיתי בין המצבים השונים של המציאות. לדבריו, החיים והמוות הם רק צורות שונות של אותה מציאות אחת ויחידה. אם אדם מבין זאת באמת, הוא כבר לא יפחד למות, משום שהוא יודע שאין הבדל אמיתי בין המצבים, ממש כמו שאין הבדל מהותי בין חלום למציאות.
הוא נותן דוגמה נוספת: בזמן שאדם חולם, החלום נראה לו ממשי. כאשר הוא מתעורר, הוא מבין שזה היה רק חלום. אך מי אמר שהמציאות הנוכחית אינה רק חלום נוסף? מבחינתו של אליעד, כל המציאויות והאפשרויות קיימות בו זמנית, וכל אדם חווה רק צמצום של אפשרויות שונות, ולא מציאות מוחלטת אחת ויחידה.
מה המשמעות של יקומים מקבילים?
אליעד כהן משתמש בדימוי של יקומים מקבילים כדי להסביר את הרעיון שהכל קיים כל הזמן ובכל מקום. לדבריו, כל האפשרויות נמצאות כל הזמן במצב של סופר - פוזיציה, כמו בפיזיקה הקוונטית. התודעה שלנו בכל פעם בוחרת לחוות אפשרות אחת מתוך אינסוף אפשרויות. כשאדם רוצה משהו, הדבר כבר קיים ביקום מקביל, וכשהוא מפחד ממשהו, זה קורה גם כן במקום אחר.
עם זאת, אליעד מזהיר שלהבין שהכל קיים בכל מקום ובכל זמן פירושו למעשה להבין ששום דבר לא קיים. כי אם כל דבר קיים בכל מקום, אין לו משמעות נפרדת. המטרה של ההסבר הזה היא להביא את האדם להבנה שהמציאות שלו פחות ממשית ממה שהוא חושב.
איך חווים את חווית ההפכים בו זמנית?
אליעד מסביר שישנה חוויה של אחדות, בה האדם חווה את כל ההפכים בו זמנית: טוב ורע, אהבה ושנאה, קיום ואי - קיום. חוויה זו, שהיא חווית האחדות, היא החוויה המוחלטת של המציאות. לדבריו, זו החוויה השלמה היחידה, שבה האדם נמצא גם בתוך החלום וגם מחוץ לו, גם קיים וגם לא קיים בו זמנית.
בחוויה זו האדם יכול לכעוס, לפחד, לאהוב ולשנוא, אך באותו זמן גם לחוות שלמות מוחלטת שבה הכל אחד. זוהי חוויה שמבוססת על ההבנה שמה שאנחנו תופסים כנפרדות הוא למעשה רק אשליה.
איך מגיעים להבנת האחדות?
כדי להגיע להבנת האחדות, אליעד מדגיש את החשיבות של להטיל ספק בכל מה שאנחנו מאמינים בו באופן ודאי. על האדם להטיל ספק בשכל, בחושים, במציאות ובקיום האישי שלו. על ידי כך שהאדם באמת שואל את עצמו, "האם אני באמת קיים?", הוא מתחיל להבין שהוא למעשה גם קיים וגם לא קיים.
אליעד מתאר את התהליך שבו...
- מהי תודעה?
- איך להגיע לחוויית האחדות?
- האם החיים הם חלום?
- האם יש יקומים מקבילים?
- האם אני באמת קיים?
- מהי שלמות לפי אליעד כהן?
- איך להשתחרר מהפחדים?
שאלה: מה היא התודעה?
אליעד: האם את הכל מבינה חוץ מהתודעה? התודעה היא דבר שקיים, גם השולחן קיים, גם הרצון קיים, אך מתחת לכל יש את הישות הראשונה. עד שלא תביני מה היא הישות הראשונה, לא תדעי מה היא התודעה. השאלה האמיתית היא מה זה, מה שקיים?
אני רוצה לקרב אותך להבין, אם את מבינה למשל מהו שולחן ואת לא מבינה מה זאת תודעה, אז ההבנה שלך לא נכונה. כי בתכלס השולחן והתודעה זה אותו דבר. הכל עשוי מאותו דבר, ואם לא תביני את הבסיס את לא מבינה כלום. אם לא תהיי בטוחה במשהו אחד, אז למעשה את לא יודעת כלום.
שולחן זה צורה של חומר, ותודעה זה צורה של משהו שהוא לא חומר. אני שואל מדוע את מבינה יותר מה זה שולחן יותר מאשר תודעה. מי קיים יותר, את כתודעה או השולחן?
שאלה: תודעה.
אליעד: נכון, לגביך את הרבה יותר ממשית מהשולחן. בחלום, כשאת חולמת על שולחן, האם הוא ממשי לך כמו השולחן שכאן? אולי את נרדמת לפני 10 דקות, ואת חולמת אותנו כאן? אין הבדל ממשי בין השולחן לחלום לבין השולחן שבמציאות. יכול להיות משהו ממשי, שאם אתה מרוכז במשהו אחר, לא תשים אליו לב, לכן ממשי זה כאשר אנו חושבים עליו. אם את חושבת שמשהו ממשי, זה בגלל שזה ממשי לגביך. כל מה שקיים, זה רק מה שקיים במוח שלך. כל מה שקורה ויקרה לך, זה קורה במוח שלך. החיים הם כמו חלום. אין הבדל בין החיים לחלום.
אם אתה חושב על החלום, זה נראה לך לא ממשי. אבל גם המציאות היא לא ממשית. אבל למעשה מה שקורה בחלום זה השתקפות של מה שקורה במציאות (במירכאות) שלנו. אז אם זה חלום, אז מה הוא הדבר האמיתי? אז אולי נגיד שיש עוד מציאות שאנחנו בתוכה, אבל מה הוא האמיתי הראשון שמתוכו נובעים כל העולמות?
אני, כאשר חיפשתי את עצמי, הייתי בטוח שיש עולם אחר, ובמקרה נפלתי לפה, ועכשיו אני רק צריך להתעורר מכאן. עכשיו איך תתעורר? למה האדם לא יכול להתעורר? כי אין מציאות אמיתית, כי כל זמן שאתה חווה נפרדות, אתה לא יכול בשום דרך להעלים את עצמך. מה יגרום לך לא להיות קיים?
כול הסיפורים של רבי נחמן, הם כדי להזכיר לך שיש עוד מציאויות, עוד עולמות. למשל אתה רואה עיר גדולה, וחושב איזה עיר גדולה, אבל אם תסתכל מלמעלה על העולם, תראה אין סוף מקום. המוח של האדם כל כך קטן שהוא לא קולט, שיש דבר ענק והוא משהו קטן ביותר. אבל כמה שהעולם נראה לכם גדול, הוא קטן לעומת הכלום. העולם נוצר מהמפץ הגדול, אבל המפץ הגדול הוא רק נקודה בתוך השום מקום. רבי נחמן אומר, שתאוות הממון היא זאת שמסתירה ממך את האמת. יש עולמות שלמים והתרחשויות, והאדם תקוע בדמיון שלו.
מה שאני רוצה להגיד שיש מציאות אחרת, כל העולם שלנו הוא השתקפות של משהו אחר.
למשל שאדם חולם חלום, הוא רואה השתקפות של מציאות אחרת, יש איזה עולם אמיתי, והוא רואה את ההשתקפות שלו. מה שאנו רואים פה, זה השתקפות של משהו אחר. זה אומר שגם אנחנו זה השתקפות של משהו אחר, אז השאלה היא מה הוא האחר. והרעיון הוא, שצריך למצוא את השורש. למצוא איך הכל התחיל. העולם שלנו וגם החלום הוא השתקפות של השורש.
שאלה: איך יכול להיות כלום אם אין משהו? כי כלום הוא ביחס למשהו.
אליעד: לפני שהיינו קיימים, הכלום לא היה כלום, כי לא היה משהו להשוות אותו אליו. אחרי שאנו קיימים, אנו קוראים לכלום כלום, ולזה משהו. הכלום הוא לא הראשון, למה? כי אם קיים כסא אז הכלום לא הראשון, למה? כי אם יש כלום וגם כסא, אז יש מציאות שגדולה יותר מהכלום ומהכסא, שבתוכה יש, גם יש וגם אין.
בסוף מבינים שכול האפשרויות כולם קיימות כל הזמן, ואנחנו בכל פעם חווים צמצום. את למשל נמצאת כאן, את נמצאת בבית, את נמצאת ברחוב, ואת כל פעם צופה רק באפשרות אחת, מסך כל הצורות שקיימות כל הזמן.
שאלה: האם העולם נמצא תמיד בסופר פוזיציה.
אליעד: כן, אבל לא רק החומר, אלא גם המצבים התודעתיים, התובנות, הכל. אבל להגיד שהכל קיים בו זמנית, זה להגיד שקיים כלום, כי אם יש בכל מקום שולחן, ובכל מקום יש כסא, אז אין משמעות לשולחן ואין משמעות לכסא. למשל אני אליעד נמצא כרגע כאן, ונמצא ביקום אחר בצורה שונה קצת, יש אין סוף אפשרויות לאליעד, ואני כאן, רק אחת מהאפשרויות. אבל אם אתה בכל מקום, אז אין משמעות לך, כל המשמעות שלך היא שאתה לא נמצא בכל מקום.
למשל אדם מפחד שיקרה לו משהו רע, הוא צריך לדעת שעכשיו קורה לו משהו רע בעולם אחר. או שאם הוא רוצה להשיג משהו, כרגע הוא משיג את זה בעולם אחר. רק התודעה שלנו מחליפה תמונה. אם ניקח את כל התמונות ביחד, נקבל מסך שחור, שזה כלום.
כול זמן שאתה מפריד בין היש לאין, אז תמיד תהיה לך שאלה. בסוף אם תבין שזה גם יש וגם כלום, אז הגעת להבנת האחד. אם אתה אומר שהיש עשוי מאין, אתה עדיין בשאלות. אבל האמת היא שזה לא עשוי אלא זה אחד. זאת לא ראייה בעין, זה איך אתה רואה בתוכך.
אם אתה מבין שכול המצבים קיימים כל הזמן, זה נותן לך שקט נפשי. למעשה הכל קיים ואתה רק נע בין המצבים. כך שאם אתה רוצה להשיג משהו, זה כבר נמצא.
מה מטרת הדיבור הזה? לשנות לך את החוויה של הנפרדות. למרות שקיימים כל האפשרויות, הרי את קיימת כמבינה, ובמקום אחר את קיימת כאחת שלא מבינה, ובכל זאת אני מסביר לך את זה. זה אין סופי, ואת אחת מכל האפשרויות.
אם תצליחי להבין שהכל נמצא בכל מקום, אז מעצמו ייעלמו לך כל השאלות. ההבנה שהכל אחד, פותרת לנו את כל השאלות.
אם תשימו לב, לכל השאלות יש מכנה משותף, שזה שני ישויות, כל השאלות נובעות מזה שיש לך בראש שניים. כל משפט, מחשבה, רעיון, כי יש בראש שניים, אני ולא אני. כל זמן שאדם מפריד בין היש לאין, תמיד יהיו לו שאלות, והתשובה היא שהיש והאין זה אחד. אתה חושב שזה שניים, אבל זה אחד. ככול שיש לך יותר שכל, אתה חווה את זה יותר, ותבין את זה יותר.
אני רוצה לתת דוגמה, שאם יש לך יותר שכל, אתה חווה יותר את החיים כמשחק. למשל האדם עושה דרמה שאם יפטרו אותו, לא יהיה לו מה לאכול, והוא ימות. הוא עושה הפרדה בין חיים למוות. אבל אם הוא מבין שבין כה וכה הוא ימות, הוא עדיין ימשיך לעבוד, אבל הוא מבין שזה כמו משחק. זה לא נשמע כל כך גרוע לא לעבוד, אתה מגיע להשתוות. אם אתה חווה שזה כבר לא משנה, אז החיים שלך נהיים פשוטים יותר.
שאלה: מהי פירוש המילה תודעה?
אליעד: הישות שמודעת לקיומה, זאת התודעה, שזה את. את התודעה. יש ישות שמודעת לעצמה שלפעמים אוהבת ולפעמים לא אוהבת.
שאלה: האם אפשר להחליף חוויה?
אליעד: כרגע אתה חווה חוויה מסוימת, כל חוויה שתחליף, לא תהיה מרוצה ממנה. אפילו אם תדמיין שאתה רק שמח, אתה תראה שזה ימאס לך. אם תדמיין שיש לך את כל מה שאתה רוצה, בסוף תראה שגם רע לך. תרגיש שאין משמעות לחיים שלך. באם תחווה חוויה טובה או רעה, בסוף שניהם ימאסו עליך. אתה בעצם רוצה לצאת מהנפרדות של החוויות.
יש חוויה שיש בה את שתי החוויות ההפוכות בו זמנית, והיא חוויה אחת, שהיא חווית האחדות. חווית האחדות היא שאתה חווה שהכל אחד ולא אחד בו זמנית. להרגיש שאתה הכי שונא משהו ובו זמנית להרגיש שאתה הכי אוהב, זה למעשה להרגיש כלום כלפיו. באהבה מוחלטת, הישות השנייה נכללת בתוכך, ואתה לא חווה שום דבר אליה, וכך גם בשנאה מוחלטת. אחדות אמיתית זה, אתה חווה כלום וגם חווה אהבה או שנאה מוחלטים. אחדות אמיתית זה לחבר את האין, שזה שום רגש, לרגש, בו זמנית. גם בו זמנית חווה משהו כלפי הדבר, וגם חווה אחדות מוחלטת.
שאלה: איך משנים את החוויה?
אליעד: על ידי הבנה. יש חוויה שזה טוב וזה רע. אז קודם אתה צריך להבין שהמהות היא אותו הדבר. ואחר אתה מבין שזה גם וגם. אם היית מסתכלת על הבקבוק, ומבינה שזה כלום כרגע, אז היית מבינה שכרגע את מסתכלת גם על כלום וגם על בקבוק.
אם למש את מדברת עם אדם וכועסת עליו, האם את חווה שאת הכלום, מדברת עם הכלום, ולכן חווה כלום? אם היית כועסת על מישהו, והיינו עושים פלאק, והאיש היה נעלם, האם היית ממשיכה לכעוס? לא. כעס זה טוב, טוב לכעוס, טוב להתעצבן, בתנאי, שאתה בו זמנית נמצא גם בחוויה של אחדות. אבל אם התודעה שלך נמצאת רק בתוך החלום שלנו, אז כל מה שאת חווה, זה יש ואין, ועל היש אני כועסת, ועל האין אני לא כועסת
אבל אם התודעה שלך תצא החוצה, ותהיה בשני מקומות בו זמנית, שלא במקום אחד יותר מהמקום השני, תמיד תחווי את הכלום, ותמיד תחווי את היש בו זמנית, אז את עדיין תכעסי, הכל יהיה אותו דבר, אבל זה רק בחצי ממך, בחצי השני את תהיי באחדות מוחלטת, ואז זאת חווית השלמות. את גם תהיי וגם לא תהיי באותו זמן. את קיימת כרגע גם כנפרדת וגם כלא נפרדת. אם החלק שלך הנפרד יבין שהוא גם נפרד וגם לא נפרד, את תהיי בחוויה של קיימת ולא קיימת שזאת חווית האחדות האמיתית.
אני למשל לא צריך להזכיר לעצמי שיש כלום, בתוכי אני חווה את החלק הזה, שלא קיים כל הזמן, ובגללו כל מה שאני חווה נעשה נחמד יותר.
למעשה הכל זה שקר, אפילו שאדם אומר שהוא אוהב משהו, הוא לא רואה את הצד השני ששונא.
רבי נחמן אומר, בין חיים ומוות אין הבדל, זה רק עניין של מרחק. חיים נצחיים יש רק לשם יתברך, כי הוא חי לנצח, מה חי לנצח? המהות של האדם. המצוי הראשון שהוא אלוהים. ומי שנכלל בשם יתברך, חי חיים נצחיים. למעשה הוא רוצה לגרום לאדם לחשוב, איך להיות אלוהים. ויש שלמות רק לשם יתברך, ומי שנכלל בו, חי חיים נצחיים. למעשה האדם רוצה את חווית השלמות שרק לאלוהים יש אותה. למעשה הוא אומר, אל תנסה לחפש את השלמות, כי לא תשיג אותה. רק אם תהיה אלוהים תוכל לחוות את השלמות.
שאלה: תסביר את חווית ההפכים.
אליעד: חיים ומוות, שני הפכים, בסוף יש מכנה משותף אחד, שמאחד את הכל. יש מושג שנקרא חיים ויש מושג שנקרא מוות, שניהם צורות של יש ואין חיים. יש מציאות שיש בה מושג של מוות וההפך זה חיים. זה שני צורות. במציאות שהיא אחת, יש בה חיים ומוות, המציאות מכילה בתוכה את החיים ואת המוות, ובגלל שזה בתוך אותה מציאות אז זה אחד.
האם את מבינה שיש משהו שהוא תמיד קיים? חייב להיות קיים, ואם נעלים אותו אז משהו אחר יהיה קיים. האם את מבינה שכול שאר הדברים עשויים ממשהו? האם את מבינה ששום דבר לא מחויב המציאות חוץ מקיומו של המצוי הראשון? האם את מבינה שהמצוי הראשון הוא המהות של כל הדברים? אז זה אומר שכול הדברים עשויים מאותו דבר.
שאלה: למה אני לא חווה את זה?
אליעד: בגלל שאת לא מתייחסת לחיים והמוות כצורות של מציאות. בחיי היום יום שאומרים לך תיזהרי שלא למות, את לא חווה שזה רק שינוי צורה. את חווה את החיים והמוות כשני דברים ממשיים ורציניים, ולכן את לא חווה זאת. אם היית רואה מישהו שהרגו אותו, והיית מבינה שזאת רק תמונה, אז זה לא היה מלחיץ אותך כל כך. את לא מבינה זאת כי את לא מבינה שזה רק צורה.
אם היית מבינה שהתמונה היא כמו אדם כמוך, אז למעשה היית מבינה שזה רק צורות שונות של אותה מהות. זה עניין של הבנה. קודם כל להבין שהכל זה אחד, האדם והבהמה זה אחד. אחר מבינים שמדבר, חי, צומח ודומם זה אחד. לפני זה אתה מבין שאין הבדל בין ערבי ליהודי. אתה מבין שאין הבדל בינך להיום לבין אתה לפני שעשית תואר ראשון. אין הבדל בין יהודי לגוי, מתחילים לצמצם פערים, לא משנה אם תצליח בעבודה או לא, לא משנה איזה סרט תראה, לא משנה איפה תגור, לא משנה מה אני יעשה, אין הבדל בין גברים לנשים, אין הבדל בין חלום למציאות, אין הבדל בין מה שנמצא לבין מה שלא נמצא, עד שבסוף הוא רואה שבמקסימום זה רק שתי צורות.
התהליך הוא להיות אמיתי. כל החיים של האדם מושתתים על הבדלים. הוא עושה פעולה מסוימת כי הוא חושב שיש הבדל בין זה לזה. עצם זה שהוא הולך ברחוב ורואה עמוד וכביש הוא רואה הבדל, בכל כאן יש הבדלים, וברגע שאתה מתחיל להשתמש בשכל, ומבין שאין הבדלים...
אליעד: האם את הכל מבינה חוץ מהתודעה? התודעה היא דבר שקיים, גם השולחן קיים, גם הרצון קיים, אך מתחת לכל יש את הישות הראשונה. עד שלא תביני מה היא הישות הראשונה, לא תדעי מה היא התודעה. השאלה האמיתית היא מה זה, מה שקיים?
אני רוצה לקרב אותך להבין, אם את מבינה למשל מהו שולחן ואת לא מבינה מה זאת תודעה, אז ההבנה שלך לא נכונה. כי בתכלס השולחן והתודעה זה אותו דבר. הכל עשוי מאותו דבר, ואם לא תביני את הבסיס את לא מבינה כלום. אם לא תהיי בטוחה במשהו אחד, אז למעשה את לא יודעת כלום.
שולחן זה צורה של חומר, ותודעה זה צורה של משהו שהוא לא חומר. אני שואל מדוע את מבינה יותר מה זה שולחן יותר מאשר תודעה. מי קיים יותר, את כתודעה או השולחן?
שאלה: תודעה.
אליעד: נכון, לגביך את הרבה יותר ממשית מהשולחן. בחלום, כשאת חולמת על שולחן, האם הוא ממשי לך כמו השולחן שכאן? אולי את נרדמת לפני 10 דקות, ואת חולמת אותנו כאן? אין הבדל ממשי בין השולחן לחלום לבין השולחן שבמציאות. יכול להיות משהו ממשי, שאם אתה מרוכז במשהו אחר, לא תשים אליו לב, לכן ממשי זה כאשר אנו חושבים עליו. אם את חושבת שמשהו ממשי, זה בגלל שזה ממשי לגביך. כל מה שקיים, זה רק מה שקיים במוח שלך. כל מה שקורה ויקרה לך, זה קורה במוח שלך. החיים הם כמו חלום. אין הבדל בין החיים לחלום.
אם אתה חושב על החלום, זה נראה לך לא ממשי. אבל גם המציאות היא לא ממשית. אבל למעשה מה שקורה בחלום זה השתקפות של מה שקורה במציאות (במירכאות) שלנו. אז אם זה חלום, אז מה הוא הדבר האמיתי? אז אולי נגיד שיש עוד מציאות שאנחנו בתוכה, אבל מה הוא האמיתי הראשון שמתוכו נובעים כל העולמות?
אני, כאשר חיפשתי את עצמי, הייתי בטוח שיש עולם אחר, ובמקרה נפלתי לפה, ועכשיו אני רק צריך להתעורר מכאן. עכשיו איך תתעורר? למה האדם לא יכול להתעורר? כי אין מציאות אמיתית, כי כל זמן שאתה חווה נפרדות, אתה לא יכול בשום דרך להעלים את עצמך. מה יגרום לך לא להיות קיים?
כול הסיפורים של רבי נחמן, הם כדי להזכיר לך שיש עוד מציאויות, עוד עולמות. למשל אתה רואה עיר גדולה, וחושב איזה עיר גדולה, אבל אם תסתכל מלמעלה על העולם, תראה אין סוף מקום. המוח של האדם כל כך קטן שהוא לא קולט, שיש דבר ענק והוא משהו קטן ביותר. אבל כמה שהעולם נראה לכם גדול, הוא קטן לעומת הכלום. העולם נוצר מהמפץ הגדול, אבל המפץ הגדול הוא רק נקודה בתוך השום מקום. רבי נחמן אומר, שתאוות הממון היא זאת שמסתירה ממך את האמת. יש עולמות שלמים והתרחשויות, והאדם תקוע בדמיון שלו.
מה שאני רוצה להגיד שיש מציאות אחרת, כל העולם שלנו הוא השתקפות של משהו אחר.
למשל שאדם חולם חלום, הוא רואה השתקפות של מציאות אחרת, יש איזה עולם אמיתי, והוא רואה את ההשתקפות שלו. מה שאנו רואים פה, זה השתקפות של משהו אחר. זה אומר שגם אנחנו זה השתקפות של משהו אחר, אז השאלה היא מה הוא האחר. והרעיון הוא, שצריך למצוא את השורש. למצוא איך הכל התחיל. העולם שלנו וגם החלום הוא השתקפות של השורש.
שאלה: איך יכול להיות כלום אם אין משהו? כי כלום הוא ביחס למשהו.
אליעד: לפני שהיינו קיימים, הכלום לא היה כלום, כי לא היה משהו להשוות אותו אליו. אחרי שאנו קיימים, אנו קוראים לכלום כלום, ולזה משהו. הכלום הוא לא הראשון, למה? כי אם קיים כסא אז הכלום לא הראשון, למה? כי אם יש כלום וגם כסא, אז יש מציאות שגדולה יותר מהכלום ומהכסא, שבתוכה יש, גם יש וגם אין.
בסוף מבינים שכול האפשרויות כולם קיימות כל הזמן, ואנחנו בכל פעם חווים צמצום. את למשל נמצאת כאן, את נמצאת בבית, את נמצאת ברחוב, ואת כל פעם צופה רק באפשרות אחת, מסך כל הצורות שקיימות כל הזמן.
שאלה: האם העולם נמצא תמיד בסופר פוזיציה.
אליעד: כן, אבל לא רק החומר, אלא גם המצבים התודעתיים, התובנות, הכל. אבל להגיד שהכל קיים בו זמנית, זה להגיד שקיים כלום, כי אם יש בכל מקום שולחן, ובכל מקום יש כסא, אז אין משמעות לשולחן ואין משמעות לכסא. למשל אני אליעד נמצא כרגע כאן, ונמצא ביקום אחר בצורה שונה קצת, יש אין סוף אפשרויות לאליעד, ואני כאן, רק אחת מהאפשרויות. אבל אם אתה בכל מקום, אז אין משמעות לך, כל המשמעות שלך היא שאתה לא נמצא בכל מקום.
למשל אדם מפחד שיקרה לו משהו רע, הוא צריך לדעת שעכשיו קורה לו משהו רע בעולם אחר. או שאם הוא רוצה להשיג משהו, כרגע הוא משיג את זה בעולם אחר. רק התודעה שלנו מחליפה תמונה. אם ניקח את כל התמונות ביחד, נקבל מסך שחור, שזה כלום.
כול זמן שאתה מפריד בין היש לאין, אז תמיד תהיה לך שאלה. בסוף אם תבין שזה גם יש וגם כלום, אז הגעת להבנת האחד. אם אתה אומר שהיש עשוי מאין, אתה עדיין בשאלות. אבל האמת היא שזה לא עשוי אלא זה אחד. זאת לא ראייה בעין, זה איך אתה רואה בתוכך.
אם אתה מבין שכול המצבים קיימים כל הזמן, זה נותן לך שקט נפשי. למעשה הכל קיים ואתה רק נע בין המצבים. כך שאם אתה רוצה להשיג משהו, זה כבר נמצא.
מה מטרת הדיבור הזה? לשנות לך את החוויה של הנפרדות. למרות שקיימים כל האפשרויות, הרי את קיימת כמבינה, ובמקום אחר את קיימת כאחת שלא מבינה, ובכל זאת אני מסביר לך את זה. זה אין סופי, ואת אחת מכל האפשרויות.
אם תצליחי להבין שהכל נמצא בכל מקום, אז מעצמו ייעלמו לך כל השאלות. ההבנה שהכל אחד, פותרת לנו את כל השאלות.
אם תשימו לב, לכל השאלות יש מכנה משותף, שזה שני ישויות, כל השאלות נובעות מזה שיש לך בראש שניים. כל משפט, מחשבה, רעיון, כי יש בראש שניים, אני ולא אני. כל זמן שאדם מפריד בין היש לאין, תמיד יהיו לו שאלות, והתשובה היא שהיש והאין זה אחד. אתה חושב שזה שניים, אבל זה אחד. ככול שיש לך יותר שכל, אתה חווה את זה יותר, ותבין את זה יותר.
אני רוצה לתת דוגמה, שאם יש לך יותר שכל, אתה חווה יותר את החיים כמשחק. למשל האדם עושה דרמה שאם יפטרו אותו, לא יהיה לו מה לאכול, והוא ימות. הוא עושה הפרדה בין חיים למוות. אבל אם הוא מבין שבין כה וכה הוא ימות, הוא עדיין ימשיך לעבוד, אבל הוא מבין שזה כמו משחק. זה לא נשמע כל כך גרוע לא לעבוד, אתה מגיע להשתוות. אם אתה חווה שזה כבר לא משנה, אז החיים שלך נהיים פשוטים יותר.
שאלה: מהי פירוש המילה תודעה?
אליעד: הישות שמודעת לקיומה, זאת התודעה, שזה את. את התודעה. יש ישות שמודעת לעצמה שלפעמים אוהבת ולפעמים לא אוהבת.
שאלה: האם אפשר להחליף חוויה?
אליעד: כרגע אתה חווה חוויה מסוימת, כל חוויה שתחליף, לא תהיה מרוצה ממנה. אפילו אם תדמיין שאתה רק שמח, אתה תראה שזה ימאס לך. אם תדמיין שיש לך את כל מה שאתה רוצה, בסוף תראה שגם רע לך. תרגיש שאין משמעות לחיים שלך. באם תחווה חוויה טובה או רעה, בסוף שניהם ימאסו עליך. אתה בעצם רוצה לצאת מהנפרדות של החוויות.
יש חוויה שיש בה את שתי החוויות ההפוכות בו זמנית, והיא חוויה אחת, שהיא חווית האחדות. חווית האחדות היא שאתה חווה שהכל אחד ולא אחד בו זמנית. להרגיש שאתה הכי שונא משהו ובו זמנית להרגיש שאתה הכי אוהב, זה למעשה להרגיש כלום כלפיו. באהבה מוחלטת, הישות השנייה נכללת בתוכך, ואתה לא חווה שום דבר אליה, וכך גם בשנאה מוחלטת. אחדות אמיתית זה, אתה חווה כלום וגם חווה אהבה או שנאה מוחלטים. אחדות אמיתית זה לחבר את האין, שזה שום רגש, לרגש, בו זמנית. גם בו זמנית חווה משהו כלפי הדבר, וגם חווה אחדות מוחלטת.
שאלה: איך משנים את החוויה?
אליעד: על ידי הבנה. יש חוויה שזה טוב וזה רע. אז קודם אתה צריך להבין שהמהות היא אותו הדבר. ואחר אתה מבין שזה גם וגם. אם היית מסתכלת על הבקבוק, ומבינה שזה כלום כרגע, אז היית מבינה שכרגע את מסתכלת גם על כלום וגם על בקבוק.
אם למש את מדברת עם אדם וכועסת עליו, האם את חווה שאת הכלום, מדברת עם הכלום, ולכן חווה כלום? אם היית כועסת על מישהו, והיינו עושים פלאק, והאיש היה נעלם, האם היית ממשיכה לכעוס? לא. כעס זה טוב, טוב לכעוס, טוב להתעצבן, בתנאי, שאתה בו זמנית נמצא גם בחוויה של אחדות. אבל אם התודעה שלך נמצאת רק בתוך החלום שלנו, אז כל מה שאת חווה, זה יש ואין, ועל היש אני כועסת, ועל האין אני לא כועסת
אבל אם התודעה שלך תצא החוצה, ותהיה בשני מקומות בו זמנית, שלא במקום אחד יותר מהמקום השני, תמיד תחווי את הכלום, ותמיד תחווי את היש בו זמנית, אז את עדיין תכעסי, הכל יהיה אותו דבר, אבל זה רק בחצי ממך, בחצי השני את תהיי באחדות מוחלטת, ואז זאת חווית השלמות. את גם תהיי וגם לא תהיי באותו זמן. את קיימת כרגע גם כנפרדת וגם כלא נפרדת. אם החלק שלך הנפרד יבין שהוא גם נפרד וגם לא נפרד, את תהיי בחוויה של קיימת ולא קיימת שזאת חווית האחדות האמיתית.
אני למשל לא צריך להזכיר לעצמי שיש כלום, בתוכי אני חווה את החלק הזה, שלא קיים כל הזמן, ובגללו כל מה שאני חווה נעשה נחמד יותר.
למעשה הכל זה שקר, אפילו שאדם אומר שהוא אוהב משהו, הוא לא רואה את הצד השני ששונא.
רבי נחמן אומר, בין חיים ומוות אין הבדל, זה רק עניין של מרחק. חיים נצחיים יש רק לשם יתברך, כי הוא חי לנצח, מה חי לנצח? המהות של האדם. המצוי הראשון שהוא אלוהים. ומי שנכלל בשם יתברך, חי חיים נצחיים. למעשה הוא רוצה לגרום לאדם לחשוב, איך להיות אלוהים. ויש שלמות רק לשם יתברך, ומי שנכלל בו, חי חיים נצחיים. למעשה האדם רוצה את חווית השלמות שרק לאלוהים יש אותה. למעשה הוא אומר, אל תנסה לחפש את השלמות, כי לא תשיג אותה. רק אם תהיה אלוהים תוכל לחוות את השלמות.
שאלה: תסביר את חווית ההפכים.
אליעד: חיים ומוות, שני הפכים, בסוף יש מכנה משותף אחד, שמאחד את הכל. יש מושג שנקרא חיים ויש מושג שנקרא מוות, שניהם צורות של יש ואין חיים. יש מציאות שיש בה מושג של מוות וההפך זה חיים. זה שני צורות. במציאות שהיא אחת, יש בה חיים ומוות, המציאות מכילה בתוכה את החיים ואת המוות, ובגלל שזה בתוך אותה מציאות אז זה אחד.
האם את מבינה שיש משהו שהוא תמיד קיים? חייב להיות קיים, ואם נעלים אותו אז משהו אחר יהיה קיים. האם את מבינה שכול שאר הדברים עשויים ממשהו? האם את מבינה ששום דבר לא מחויב המציאות חוץ מקיומו של המצוי הראשון? האם את מבינה שהמצוי הראשון הוא המהות של כל הדברים? אז זה אומר שכול הדברים עשויים מאותו דבר.
שאלה: למה אני לא חווה את זה?
אליעד: בגלל שאת לא מתייחסת לחיים והמוות כצורות של מציאות. בחיי היום יום שאומרים לך תיזהרי שלא למות, את לא חווה שזה רק שינוי צורה. את חווה את החיים והמוות כשני דברים ממשיים ורציניים, ולכן את לא חווה זאת. אם היית רואה מישהו שהרגו אותו, והיית מבינה שזאת רק תמונה, אז זה לא היה מלחיץ אותך כל כך. את לא מבינה זאת כי את לא מבינה שזה רק צורה.
אם היית מבינה שהתמונה היא כמו אדם כמוך, אז למעשה היית מבינה שזה רק צורות שונות של אותה מהות. זה עניין של הבנה. קודם כל להבין שהכל זה אחד, האדם והבהמה זה אחד. אחר מבינים שמדבר, חי, צומח ודומם זה אחד. לפני זה אתה מבין שאין הבדל בין ערבי ליהודי. אתה מבין שאין הבדל בינך להיום לבין אתה לפני שעשית תואר ראשון. אין הבדל בין יהודי לגוי, מתחילים לצמצם פערים, לא משנה אם תצליח בעבודה או לא, לא משנה איזה סרט תראה, לא משנה איפה תגור, לא משנה מה אני יעשה, אין הבדל בין גברים לנשים, אין הבדל בין חלום למציאות, אין הבדל בין מה שנמצא לבין מה שלא נמצא, עד שבסוף הוא רואה שבמקסימום זה רק שתי צורות.
התהליך הוא להיות אמיתי. כל החיים של האדם מושתתים על הבדלים. הוא עושה פעולה מסוימת כי הוא חושב שיש הבדל בין זה לזה. עצם זה שהוא הולך ברחוב ורואה עמוד וכביש הוא רואה הבדל, בכל כאן יש הבדלים, וברגע שאתה מתחיל להשתמש בשכל, ומבין שאין הבדלים...
050-3331-331