לפעמים האדם מתבונן על עצמו ומגיע למסקנה, שהוא בעצם משקר את עצמו במודע או שלא במודע ולא מספיק אמיתי עם עצמו. ואז האדם חושב, שהוא הבין הבנה של אמת, והיא, שהוא עצמו משקר את עצמו. ועל האדם להתבונן על כך, כי ברמה הלוגית, לא יכול להיות, שאדם שמשקר, יבין הבנה של אמת אמיתית. כי כל זמן שיש באדם טיפה שקר, הרי שהוא לא יכול להשיג, שום השגה של אמת אמיתית.

וזה בעצם אומר, שעל האדם להבין, שכל זמן שהוא לא השיג את האמת המוחלטת, הרי שהוא לא יכול להיות בטוח בשום דבר, גם לא בכך שהוא טועה או דובר אמת. כי האמת והשקר, הם ביחס למוחלטות של המציאות. ששם, אין אמת ושקר כלל כישויות נפרדות, אלא כישות אחת ממש. כי שם, הכל אחד ממש.

ויש מי שחושב שהוא איש אמת, והוא בכלל טועה. ויש מי שחושב שהוא איש אמת, בכך שהוא חושב שהוא טועה. והוא בכלל טועה, בכך שהוא חושב שהוא טועה. משום שהוא בכלל דובר אמת. ובכל מקרה, כל זמן שהאדם לא השיג עדיין את הבנת המוחלט, האדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר כלל, גם לא בכך שהוא טועה או דובר אמת. וגם לא בכך, שהוא לא בטוח בשום דבר. כי אולי הוא כן בטוח במשהו, והוא לא יודע זאת?! כי האדם תמיד בטוח באמת המחויבת...