מי שיתבונן בעניין יראה, כי לכל אדם יש גם את הכוח של השכל וגם את הכוח של האמונה. כוח השכל הוא הכוח שאיתו יכול האדם להבין את המציאות בצורה לוגית / רציונאלית וכיו"ב. וכוח האמונה הוא הכוח שמאפשר לאדם לראות דברים בצורה שהיא לא בהכרח שכלית וכיו"ב.

אמונה שייכת במקום שהשכל לא מבין. כאשר האדם לא יודע איזה משהו בבירור, הוא יכול לבחור להאמין שהמציאות היא כך או אחרת. כוח האמונה מבוסס על יכולת הדמיון של האדם. האדם מאמין באמצעות כוח הדמיון שלו. אם לא הייתה לאדם יכולת לדמיין, הרי שלא היה ניתן להאמין בשום דבר. אם הייתה לאדם אך ורק יכולת שכלית בלבד, הרי שאו שהאדם היה מבין משהו בשכלו או שלא. אך להאמין לא היה אפשר.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי כל אדם בעולם משתמש גם בכוח השכל שלו וגם בכוח האמונה שלו. כל אדם בעולם משתמש בכוח השכל שלו כדי לקבל החלטות וכולי. וכל אדם משתמש בכוח האמונה שלו, בכל מקום שבו הוא מניח הנחות שאותן הוא לא יודע ממקור ראשון אלא באמצעות אמונה.

לדוגמה: נניח שהאדם שותה כוס מים. האדם מניח ומאמין שבכוס המים הזאת אין רעל. תיאורטית אולי המים רעילים. אבל האדם מאמין שבכוס המים אין רעל. כאשר האדם הולך לעבוד, הרי שהוא מאמין שבסוף החודש הוא יקבל משכורת. כאשר האדם מכניס את המפתח של הבית לדלת, הוא מאמין שהמפתח מתאים לדלת וכיו"ב.

כאשר האדם פותח את הדלת עם המפתח, באותו הרגע הוא יודע שכרגע המפתח פותח את הדלת. אבל לפני שהוא פתח את הדלת עם המפתח, האדם משתמש בכוח האמונה שלו, להאמין שהמפתח הזה מתאים. כי תיאורטית אולי הוא לא יתאים מסיבה כלשהי.

האדם משתמש בחייו גם בכוח האמונה. ובלי כוח האמונה לא היה אפשר לחיות. כי מאחר שהאדם לא יודע את הכל, לכן הוא חייב להניח הנחות כלשהן. ולהניח הנחות זו בעצם אמונה.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי כוח האמונה הוא כוח בעייתי. כי מצד אחד כוח האמונה מאפשר לאדם לחיות טוב יותר כנ"ל. מצד שני כוח האמונה של האדם, עלול לגרום לאדם להניח הנחות שגויות ולעשות טעויות. כי כאשר האדם מבין משהו בשכלו, הרי שבמקרה כזה הוא יודע את האמת. אך כאשר האדם רק מניח איזו הנחה, הרי שבמקרה כזה האדם יכול לטעות.

ולכאורה יש לשאול, אז מה אם האדם טועה באמונות שלו, למי זה מפריע? הרי בסופו של דבר האמונות מאפשרות לאדם להתנהל בחיים. אז למי אכפת אם יש לאדם אמונות שגויות?

אלא שהתכלית של החיים היא להרגיש טוב. ותחושת הטוב של האדם מושפעת מאיך שהאדם מסתכל על המציאות. והאדם מסתכל על המציאות, גם לפי דברים שהוא יודע, וגם לפי דברים שהוא מאמין. כך שחשוב לשים לב לכך, שאין לאדם אמונות שגויות שונות, שגורמות לו לא לראות את המציאות כפי מה שהיא, ולסבול בחינם.

וא"כ השאלה היא, איך בעצם אפשר להינצל מאמונות שגויות?

ולכאורה התשובה היא, כי הכי טוב זה להפסיק להאמין ולהתחיל לבדוק כל דבר בשכל בלבד. לכאורה טוב יותר לאדם שלא יאמין יותר בשום דבר, אלא פשוט יבדוק על כל דבר האם הוא אמת או לא וזהו. בשביל מה בכלל צריך להאמין, הרי האדם יכול להשתדל לבדוק כל דבר בשכל וזהו.

וכמובן שלפי הגישה שאומרת שאין צורך להאמין אלא להשתמש רק בשכל בלבד, כמובן שגם הגישה הזאת מסכימה שצריך להאמין ולהניח הנחות כלשהן כדי לחיות. והכוונה היא שבאפשרותו של האדם להאמין ולהניח הנחות כדי להתנהל בחיים. אבל בנושאים של הבנת המציאות וכולי, בנושאים האלו אולי טוב יותר לא להאמין אלא רק להבין. וא"כ אין בכלל צורך לבדוק שהאמונה תהיה אמיתית, כי אפשר פשוט להפסיק להאמין וזהו.

אלא שיש כאן שתי נקודות. נקודה ראשונה היא כי יש באדם שני כוחות. והשלמות היא להשתמש בשניהם. דהיינו, השלמות היא גם להשתמש בשכל כשצריך וגם להאמין כשצריך. מתי להאמין ובמה להאמין זאת כמובן שאלה אחרת. אך השלמות היא שהאדם ישתמש בכל הכוחות שיש בו. דהיינו, צריך גם אמונה.

ודבר נוסף שיש לזכור הוא, שהיכולת השכלית של האדם מוגבלת. וממילא יתכן שכדי להבין את המציאות, לשם כך כן צריך להשתמש בכוח האמונה. כי היכולת השכלית הלוגית מוגבלת. וממילא יש מקומות שבהם כן צריכים אמונה. כך שכן צריך האדם להאמין. אבל כן צריך לראות שהאמונה תהיה אמיתית.

וכאן יש לשאול. אם האמונה היא במקום שאין בו שכל. אז כיצד אפשר לדעת שהיא האמת? הרי אם אמונה זה איפה שהשכל לא מבין, אז כיצד יכול האדם לדעת שהוא מאמין במשהו שהוא אמת. הרי השכל הוא זה שמבין מהי האמת ומהו השקר. אז איך אפשר לראות שהאמונה תהיה אמת?

ודבר נוסף שיש להקשות הוא, כי מי בכלל אמר שהשכל של האדם מוגבל. ומי אמר שצריך להשתמש בכוח האמונה. אולי יתכן שהאדם כן יכול להשתמש בשכל שלו. ובכל פעם השכל שלו יגדל, עד שהוא יוכל להבין את הכל גם בלי להשתמש בכוח האמונה...