אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים - חלק 6
מהם עקרונות המקום והזמן ומה משמעותם בקיום?
ההרצאה עוסקת בהבנה עמוקה של הזמן והמקום כיסודות המציאות והקיום. אליעד מסביר שהמקום והזמן הם מצבים אינסופיים, שמכילים את כל האפשרויות והצורות הקיימות, ושלא ניתן להצביע על התחלה או סוף למקום ולזמן. הוא מציין שכאשר אנו חושבים על "זמן" ו"מקום", אנו מדמיינים אותם כמשהו שיכול להיגמר או להתחיל, אך למעשה הם אינסופיים ומכילים את כל האפשרויות.
מהו הקשר בין "יש" ל"אין" במציאות?
אליעד מציין כי קיום המקום והזמן הוא הכרחי. גם העדרם של המקום והזמן מצריך את קיומם, מאחר שההיעדר של כל דבר, בעצם, מצריך את קיומו. כל מציאות, כפי שאנחנו מבינים אותה, היא למעשה צורת זמן ומקום. אליעד מדגיש את הרעיון שהעקרון הבסיסי ביותר הוא האחדות של ה"יש" וה"אין", ושלא ניתן להבין את אחד מהם מבלי להתייחס לשני. זמן ומקום אינם תופעות אובייקטיביות בלבד, אלא הם מבנה שמאפשר את קיומם של כל האפשרויות שיכולות להתממש.
איך אפשרי שכל דבר יהיה "מחויב" במציאות?
הדיון עובר לשאלה פילוסופית עמוקה יותר: אם יש לנו מקום וזמן אינסופיים, אז כמות האפשרויות שמתרקמות בתוכם היא אין סופית. כל דבר שהוא "מחויב", כמו שולחן שמופיע במקום, איננו יותר חשוב או "מחויב" מכל אפשרות אחרת. אליעד מציין את הרעיון שמחויב ואפשרי אינם נפרדים. כלומר, לא קיים הבדל מהותי בין דבר שהוא מחויב לבין דבר שהוא אפשרי. כל דבר שאנחנו רואים כהכרחי הוא בעצם חלק מאינסוף אפשרויות. המושג "מחויב" כפי שאנו מבינים אותו הוא למעשה אשליה, שכן כל דבר שהוא "מחויב" יכול היה להיות אחרת אם הזמן והמקום היו שונים.
האם יש באמת "חוקיות" בעולם?
אליעד ממשיך בהסבר על מה שנראה כחוקי טבע. הוא מביא את הדוגמה של אש ששורפת נייר. למרות שהאדם רואה שכל פעם שהוא שם נייר באש, הוא נשרף, אין זה בהכרח אומר שהחוק הזה מחויב. אליעד מסביר שהחוקיות שהאדם רואה היא בעצם רק תיאור של סדר האירועים שהאדם חווה, ואין לכך הכרחיות אמיתית. כל מה שמתרחש הוא רק תוצאה של חוויות האדם, וזה יכול להשתנות כל הזמן. אין שום סיבה להניח שהחוקיות, כפי שהאדם רואה אותה, תמיד תהיה נכונה בכל מקום ובכל זמן. כל מה שאנו רואים כהכרחי הוא בעצם רק תוצאה של כמות התצפיות שהאדם עשה.
מהם המגבלות בהבנת סיבתיות בחוקי הטבע?
החוקיות של העולם, כפי שהיא נתפסת על ידי האדם, מבוססת על רעיון של סיבתיות - כל דבר קורה בגלל שקרה משהו אחר לפניו. אליעד מציין כי אם נגיד שאין סיבתיות, והאדם רק מניח שמה שקרה עכשיו קרה בגלל מה שקרה קודם, אז למעשה אין לחוקי הטבע כל יסוד אמיתי. הסיבתיות היא לא יותר מאשר תחושת האדם שהדברים מתרחשים בצורה כזו. למשל, אם אדם רואה שהיד זזה אחרי שהוא דחף אותה, הוא מניח שהדחיפה גרמה לזוזה, אך למעשה הוא רק ראה שני אירועים שונים והניח שיש קשר ביניהם.
מהו תפקידה של התודעה האנושית בהבנת מציאות?
אליעד מציין כי התודעה האנושית לא יכולה לדעת בוודאות מה קורה במציאות. אף על פי שבני אדם חווים את העולם באופן מסוים, תודעתם מוגבלת...
ההרצאה עוסקת בהבנה עמוקה של הזמן והמקום כיסודות המציאות והקיום. אליעד מסביר שהמקום והזמן הם מצבים אינסופיים, שמכילים את כל האפשרויות והצורות הקיימות, ושלא ניתן להצביע על התחלה או סוף למקום ולזמן. הוא מציין שכאשר אנו חושבים על "זמן" ו"מקום", אנו מדמיינים אותם כמשהו שיכול להיגמר או להתחיל, אך למעשה הם אינסופיים ומכילים את כל האפשרויות.
מהו הקשר בין "יש" ל"אין" במציאות?
אליעד מציין כי קיום המקום והזמן הוא הכרחי. גם העדרם של המקום והזמן מצריך את קיומם, מאחר שההיעדר של כל דבר, בעצם, מצריך את קיומו. כל מציאות, כפי שאנחנו מבינים אותה, היא למעשה צורת זמן ומקום. אליעד מדגיש את הרעיון שהעקרון הבסיסי ביותר הוא האחדות של ה"יש" וה"אין", ושלא ניתן להבין את אחד מהם מבלי להתייחס לשני. זמן ומקום אינם תופעות אובייקטיביות בלבד, אלא הם מבנה שמאפשר את קיומם של כל האפשרויות שיכולות להתממש.
איך אפשרי שכל דבר יהיה "מחויב" במציאות?
הדיון עובר לשאלה פילוסופית עמוקה יותר: אם יש לנו מקום וזמן אינסופיים, אז כמות האפשרויות שמתרקמות בתוכם היא אין סופית. כל דבר שהוא "מחויב", כמו שולחן שמופיע במקום, איננו יותר חשוב או "מחויב" מכל אפשרות אחרת. אליעד מציין את הרעיון שמחויב ואפשרי אינם נפרדים. כלומר, לא קיים הבדל מהותי בין דבר שהוא מחויב לבין דבר שהוא אפשרי. כל דבר שאנחנו רואים כהכרחי הוא בעצם חלק מאינסוף אפשרויות. המושג "מחויב" כפי שאנו מבינים אותו הוא למעשה אשליה, שכן כל דבר שהוא "מחויב" יכול היה להיות אחרת אם הזמן והמקום היו שונים.
האם יש באמת "חוקיות" בעולם?
אליעד ממשיך בהסבר על מה שנראה כחוקי טבע. הוא מביא את הדוגמה של אש ששורפת נייר. למרות שהאדם רואה שכל פעם שהוא שם נייר באש, הוא נשרף, אין זה בהכרח אומר שהחוק הזה מחויב. אליעד מסביר שהחוקיות שהאדם רואה היא בעצם רק תיאור של סדר האירועים שהאדם חווה, ואין לכך הכרחיות אמיתית. כל מה שמתרחש הוא רק תוצאה של חוויות האדם, וזה יכול להשתנות כל הזמן. אין שום סיבה להניח שהחוקיות, כפי שהאדם רואה אותה, תמיד תהיה נכונה בכל מקום ובכל זמן. כל מה שאנו רואים כהכרחי הוא בעצם רק תוצאה של כמות התצפיות שהאדם עשה.
מהם המגבלות בהבנת סיבתיות בחוקי הטבע?
החוקיות של העולם, כפי שהיא נתפסת על ידי האדם, מבוססת על רעיון של סיבתיות - כל דבר קורה בגלל שקרה משהו אחר לפניו. אליעד מציין כי אם נגיד שאין סיבתיות, והאדם רק מניח שמה שקרה עכשיו קרה בגלל מה שקרה קודם, אז למעשה אין לחוקי הטבע כל יסוד אמיתי. הסיבתיות היא לא יותר מאשר תחושת האדם שהדברים מתרחשים בצורה כזו. למשל, אם אדם רואה שהיד זזה אחרי שהוא דחף אותה, הוא מניח שהדחיפה גרמה לזוזה, אך למעשה הוא רק ראה שני אירועים שונים והניח שיש קשר ביניהם.
מהו תפקידה של התודעה האנושית בהבנת מציאות?
אליעד מציין כי התודעה האנושית לא יכולה לדעת בוודאות מה קורה במציאות. אף על פי שבני אדם חווים את העולם באופן מסוים, תודעתם מוגבלת...
- מהות הזמן והמרחב
- הבנת החוקיות בטבע
- סיבתיות והשלכותיה
- אלוהים ככוח מכונן
- הבדל בין מחויב לאפשרי
- האם יש חוקיות אמיתית?
- הקיום המושלם של כל האפשרויות
הספר להיות אלוהים חלק ראשון עמוד 69
אין אלוהים מצוי ראשון אלא יש את המקום והזמן, שמקיפים את הנפרדות. והנפרדות היא שורש הכל, ותמיד תהיה נפרדות. כי כל ישות תמיד תהיה נפרדת משאר האפשרויות וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות תמיד קיימת.
גם העדר של המקום והזמן מצריך את קיומם. גם האין זמן והאין מקום מצריך את הזמן והמקום. ולכן מחויב שיהיה תמיד זמן ומקום. אם יש דבר שחייב להיות קיים וגם כשהוא איננו הוא חייב להיות קיים, אז קיומם הכרחי. כל מה שאנו רואים זה צורות של זמן ומקום.
אם יש אין סוף זמן ואין סוף מקום, אז כמות האפשרויות היא אין סופית.
בכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל אין סופי של צורות אפשריות. אם בנקודה אחת יכולים להיות אין סוף דברים, כל שכן באין סוף מקום וזמן.
אם אנחנו מגיעים למסקנה שמחויב המציאות הוא רק אפשרי, אז זה אומר, שמה שמחויב לך, למשל שולחן מחויב לך, אז השולחן לא שונה מכל טווח האופציות.
אפשרי שיהיו פה אין סוף דברים ומחויב שיהיה פה רק דבר אחד, אבל אם אין הבדל בין אפשרי למחויב, זה אומר, שהמחויב הוא לא יותר רציני מהאפשרי. השולחן הוא לא יותר רציני מכל סך האפשרויות שיכולות להיות.
האדם אומר שהוא מסכים שיש אפשרות שיהיו עוד דברים, אבל זה שאתה אומר לי שעכשיו קיימים כל האפשרויות, זה אני לא מקבל. כי השולחן מחויב ושאר הדברים האפשריים, הם רק אפשריים. אבל אני אומר לך שאין הבדל בין מחויב לאפשרי.
עכשיו אנו מדברים על חוקי הטבע, מה אמרנו? שהזמן והמקום הם אין סופיים, ולכן האפשרויות הם אין סופיות, אבל האדם חושב שיש חוקי טבע, למשל האש שורפת את הנייר, אבל חוקי הטבע נוצרו בגלל כמות התצפיות של האדם. האדם רואה שתמיד האש שורפת את הנייר, ולכן הוא אומר שזה חוק שהאש שורפת את הנייר, אבל האם באמת החוק הזה קיים, או שזה אומר רק את מה שאתה ראית?
כשהאדם רואה שהצורות חוזרות על עצמן, הוא מנסה למצוא מכנה משותף, ובפרט בגלל הסיבתיות, שהוא אומר, זה קרה בגלל הקודם. האדם מניח שבגלל שהוא זרק את הנייר לאש, הנייר נשרף. אבל מי אמר שזה נכון? אתה רק מניח. האדם לא צריך להיות בטוח בשום דבר.
האם האדם יכול להתחייב שחוק שהוא החליט עליו, הוא תמיד יהיה כך? לא, ולכן אין חוק, הכל יכול להיות, הכל אפשרי.
האדם חושב שיש סיבתיות, שהאדם רואה צורה של משהו ומיד אחריה מגיעה צורה אחרת. אבל אם יצויר שאין סיבתיות...
אין אלוהים מצוי ראשון אלא יש את המקום והזמן, שמקיפים את הנפרדות. והנפרדות היא שורש הכל, ותמיד תהיה נפרדות. כי כל ישות תמיד תהיה נפרדת משאר האפשרויות וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות תמיד קיימת.
גם העדר של המקום והזמן מצריך את קיומם. גם האין זמן והאין מקום מצריך את הזמן והמקום. ולכן מחויב שיהיה תמיד זמן ומקום. אם יש דבר שחייב להיות קיים וגם כשהוא איננו הוא חייב להיות קיים, אז קיומם הכרחי. כל מה שאנו רואים זה צורות של זמן ומקום.
אם יש אין סוף זמן ואין סוף מקום, אז כמות האפשרויות היא אין סופית.
בכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל אין סופי של צורות אפשריות. אם בנקודה אחת יכולים להיות אין סוף דברים, כל שכן באין סוף מקום וזמן.
אם אנחנו מגיעים למסקנה שמחויב המציאות הוא רק אפשרי, אז זה אומר, שמה שמחויב לך, למשל שולחן מחויב לך, אז השולחן לא שונה מכל טווח האופציות.
אפשרי שיהיו פה אין סוף דברים ומחויב שיהיה פה רק דבר אחד, אבל אם אין הבדל בין אפשרי למחויב, זה אומר, שהמחויב הוא לא יותר רציני מהאפשרי. השולחן הוא לא יותר רציני מכל סך האפשרויות שיכולות להיות.
האדם אומר שהוא מסכים שיש אפשרות שיהיו עוד דברים, אבל זה שאתה אומר לי שעכשיו קיימים כל האפשרויות, זה אני לא מקבל. כי השולחן מחויב ושאר הדברים האפשריים, הם רק אפשריים. אבל אני אומר לך שאין הבדל בין מחויב לאפשרי.
עכשיו אנו מדברים על חוקי הטבע, מה אמרנו? שהזמן והמקום הם אין סופיים, ולכן האפשרויות הם אין סופיות, אבל האדם חושב שיש חוקי טבע, למשל האש שורפת את הנייר, אבל חוקי הטבע נוצרו בגלל כמות התצפיות של האדם. האדם רואה שתמיד האש שורפת את הנייר, ולכן הוא אומר שזה חוק שהאש שורפת את הנייר, אבל האם באמת החוק הזה קיים, או שזה אומר רק את מה שאתה ראית?
כשהאדם רואה שהצורות חוזרות על עצמן, הוא מנסה למצוא מכנה משותף, ובפרט בגלל הסיבתיות, שהוא אומר, זה קרה בגלל הקודם. האדם מניח שבגלל שהוא זרק את הנייר לאש, הנייר נשרף. אבל מי אמר שזה נכון? אתה רק מניח. האדם לא צריך להיות בטוח בשום דבר.
האם האדם יכול להתחייב שחוק שהוא החליט עליו, הוא תמיד יהיה כך? לא, ולכן אין חוק, הכל יכול להיות, הכל אפשרי.
האדם חושב שיש סיבתיות, שהאדם רואה צורה של משהו ומיד אחריה מגיעה צורה אחרת. אבל אם יצויר שאין סיבתיות...
050-3331-331