ובו יתבאר העניין של הפחד ושל החרדה. ויתבאר, האם באמת אפשר לצאת מכל חרדה ולהתמודד עם כל פחד? או שאולי יש סוגים כלשהם של פחד וחרדה, שמהם אי אפשר לצאת? ועוד.

והתשובה לכך היא, כי בהחלט, באפשרותו של האדם לצאת מכל סוג של כל חרדה וכל פחד. כולל כל סוגי החרדות וכל סוגי הפחדים שיש בעולם. ולא רק שאפשר לצאת מכל החרדות, אלא שהאדם יכול להגיע למצב שבו, לא רק שאין לו חרדות קיצוניות, אלא שגם אין לו כל תחושה של פחד משום דבר, כולל שום דבר. בדיוק כמו תינוק קטן ברגע שהוא נולד, שאין לו שום פחד ושום חרדה, משום דבר שבעולם.

ולא רק שאפשר לצאת מכל החרדות ומכל הפחדים מכל סוג שהוא, אלא שאפשר גם לצאת מכל החששות ומכל הספקות וחוסר הוודאות. כי כל חשש וכל ספק וכל חוסר וודאות, גם הם סוג של פחד וחרדה. כי כאשר יש לאדם ספק, הדבר הזה יוצר אצלו חרדה. והפחד הוא תמיד, כאשר יש ספק.

וכאשר אנחנו אומרים שהאדם יכול לצאת מכל החרדות ומכל הפחדים, הכוונה היא בצורה טוטאלית. בצורה שבה האדם, כאילו מאבד את חוש הפחד לגמרי. והאדם מגיע לסוג של שקט נפשי מוחלט, ללא כל ספק, ללא כל טרדה, ללא כל חשש. והאדם, כאדם בוגר חווה מצב, שבו, הוא מרגיש בדיוק, כמו שתינוק קטן שנולד מרגיש. דהיינו, ללא כל שאלה, אלא אך ורק שקט נפשי מוחלט.

כי ברגע הראשון שהאדם נולד, הוא נולד כמו לוח לבן חלק, ללא כל פחד וללא כל שאלה וללא כל ספק וללא כל חשש. וכאשר האדם נולד, הוא בעצם חי אך ורק את הרגע הזה. כי הרי זיכרון עדיין אין לו. וממילא גם שאיפות אישיות לגבי העתיד אין לו לתינוק. אלא הוא חי אך ורק את הרגע הזה. ואם הוא שבע ובריא באותו הרגע, יש לו שקט נפשי מוחלט. והאדם, כאדם בוגר, יכול להגיע למצב הזה.

ומאחר שהאדם נולד כלוח לבן חלק ללא כל חרדה ופחד, ממילא זה אומר שהחרדות והפחדים הם לא חלק מהאדם. וגם אם יש לאדם חרדות קיומיות שמלוות אותו כבר שנים, וגם אם נדמה לאדם שכאילו החרדות שלו הן חלק בלתי נפרד ממנו, על האדם להבין, שהחרדה, היא לא חלק ממנו, כי הוא לא נולד עם חרדה.

וכל החרדות והפחדים שיש לאדם, הם תוצאה של צורת המחשבה של האדם. והדבר היחיד שמשנה, זה כיצד האדם מתייחס למה שקורה לו. ומי שמצליח להתחבר מבחינה רגשית למציאות, ממילא אין לו שום פחד ושום חרדה. והאדם מטבעו האמיתי, הוא חסר כל פחד. בדיוק כמו תינוק, שהוא עוד לא יודע לפחד משום דבר.

וכאשר האדם מתבגר, הוא לומד לפחד. כי כדי לשרוד בעולם, לשם כך צריך האדם לדעת לפחד מהאש השורפת, ולדעת לפחד מהרכב שבא מולו בכביש וכיו"ב. והפחד נצרך לצורך קיום העולם. אלא, שתוך כדי זה שהאדם לומד לפחד כדי לשרוד, תוך כדי זה נוצרים אצלו גם פחדים שהם לא הישרדותיים. שזה מה שנקרא פוביות וחרדות שווא, שבהן האדם מפחד מכל מיני פחדים שהוא יודע בוודאות, שהם לא יכולים לעשות לו שום דבר.

והאדם, מאחר שיש לו שכל, הוא צריך לדעת להשתמש בשכל שלו, כדי לאזן את הפחד שלו, לפחד בריא בלבד. כי זה בריא, לפחד בצורה פרופורציונאלית. כי הפחד של האדם, הוא זה שמניע את האדם. ואם לא היה לאדם שום פחד משום דבר, הוא לא היה עושה שום דבר.

כי לכל אדם, יש רצון. ומהות הפחד של האדם, היא שהמציאות תהיה שונה מהרצון שלו. ואם האדם לא היה מפחד בכלל, מכך שהמציאות תהיה שונה מהרצון שלו, הרי שהוא לא היה עושה שום פעולה מכל סוג שהוא. כי כל הפעולות שאותן עושה האדם, הן כדי שהמציאות תתאים לרצון שלו. ואם האדם לא היה חושש, מכך שהמציאות תהיה שונה מהרצון שלו, הרי שהאדם לא היה עושה שום דבר.

ולכן הפחד, הוא הכרחי לצורך קיום העולם. כי הפחד, הוא מהות אחת עם הרצון של האדם. כי אם לאדם לא היה שום רצון עצמי, הרי שלא היה לו כל פחד. והפחד, הוא תוצאה של זה שיש לאדם רצון עצמי. כי הרצון העצמי של האדם בא לידי ביטוי, גם בכך שהאדם לא רוצה שהמציאות תהיה שונה ממה שהוא רוצה.

והרצון העצמי של האדם, הוא כמובן הכרחי, לצורך קיום העולם. והפחד, הוא ביטוי של עוצמת הרצון העצמי של האדם. שיש לאדם רצון עצמי כ"כ גדול, עד שהוא מפחד שיקרה הפוך ממה שהוא רוצה. וא"כ הפחד והרצון העצמי הם הכרחיים לצורך קיום העולם. אבל זה צריך להיות בצורה מדודה וכפי מה שראוי, לצורך קיום העולם.

והדרך של האדם לצאת מכל החרדות והפחדים, היא על ידי זה שהוא מבין את שורש ואת מהות הפחד. ובעקרון, מי שהוא איש אמת והוא רואה את האמת ומבין את האמת, הוא, אין לו שום פחד משום דבר בעולם. משום, שהוא זה שבוחר: האם, מה, וכמה לרצות. וממילא גם הוא זה שבוחר, כמה לפחד מכל דבר. וממילא אין לו שום פחדים מיותרים.

ולכן, קיימת דרך לצאת מכל סוגי הפחדים שיש בעולם. והיא על ידי התבוננות. כי על ידי זה שהאדם מתבונן ומבין כיצד נוצר אצלו הפחד, על ידי זה הפחד שלו נעלם.

ויש מנהיגים (ובכללם כמה שיטות פסיכולוגיות) חכמים בעיניהם, שאומרים, שעל האדם ללמוד לחיות עם חלק מהחרדות שלו. ושהאדם לא באמת יכול להתגבר על כל החרדות שלו, כגון לדוגמה חרדות קיומיות / חרדת מוות וכיו"ב. ובכך הם בעצם מייאשים את האדם למצוא את הדרך לגור בגן עדן.

כי החרדות של האדם, הן עצמן הגיהנום. כי הגיהנום, הוא ביטוי למצב רגשי. כי אי אפשר לסבול, אא"כ האדם מרגיש את הסבל בתוכו. וכדי שהאדם יחווה את גיהנום, לשם כך הוא צריך להרגיש סבל בתוכו. והחרדות, הן סוג של גיהנום. וגם חרדות קיומיות וכיו"ב, גם הן סוג של גיהנום.

והאדם נולד בתוך גן עדן. בדיוק כמו תינוק שנולד ללא כל פחד וללא כל חרדה. וכאשר מייאשים את האדם, מכך שהוא יכול לצאת מכל הפחדים והחרדות שלו, הרי שבעצם מייאשים את האדם להרגיש את גן עדן, ובעצם מנסים לגרום לו, להיות חרדתי...