...משום שבשעת השינה, הם מגלים כמה הם טועים וצבועים, כי בשעת השינה, כל המחשבות הרעות שלהם, יוצאות החוצה וכולי. ואצל המון העם, אצלם השינה נתפשת כבזבוז זמן, וכדבר חסר תכלית. כי עבורם, מה שקורה בשינה הוא לא אמיתי, ומה שקורה כאן בעולם שלנו, הוא כן אמיתי. וכל מי שעבורו, מעשיו בשעת החלום והישגיו בשעת החלום, הם חסרי תכלית ומשמעות, הרי שמצד האמת, גם חייו כאן, הם חסרי תכלית ומשמעות. ומי שחושב שכאשר האדם ישן, הוא בעצם מבזבז את הזמן שלו, ומי שחושב שיש דבר כזה בזבוז זמן בכלל, הרי שמצד האמת, כל חייו הם בזבוז זמן אחד גדול, גם כאשר נדמה לו שהוא לא מבזבז את הזמן. ולמה? כי מצד האמת הכל אחד ממש. ואין שום הבדל כלשהו בין המציאות שלנו, לבין החלום הדמיוני ביותר. ורק כאשר האדם מבין את זה וחווה את זה באמת, דהיינו, שהוא מתייחס אל המציאות שלנו ואל החלומות שלו, בדיוק באותה הצורה ממש, רק הוא באמת חווה את השלמות שיש בכל דבר, שהיא נובעת מכך שהאדם מבין שהכל אחד וכולי. וכאשר האדם הוא טועה, שהמודעות העצמית שלו היא לא אמיתית, ושהוא צריך להתאמץ להיות מודע לעצמו, דהיינו, שהוא יכול לבחור להפסיק להיות מודע לעצמו, הרי שבשעת השינה......
ההמשך, בספר...