אל תאמין למורה הרוחני שלך שנשמע אמין ולמה אסור לאדם להאמין לאף אחד בעולם, ואפילו לא למורה הרוחני שלו שהוא נשמע כאמין בעיניו? משום שבסופו של התהליך, האמת צריכה לבוא מתוך האדם עצמו. כי המורה הרוחני של האדם, הוא לא יכול להיות מאושר במקומך, ועליך בעצמך להיות מאושר, ולכן עליך בעצמך לברר את האמת. ומי שמאמין למורה הרוחני שלו, בלי לאמת באופן מוחלט את דבריו, הוא יישאר כסיל לנצח, עד שהוא ישתחרר מהאמונה שלו. כי המורה הרוחני שנשמע אמין ביותר, הוא עדיין נשמע אמין פחות, מאשר קיום הנפרדות של המציאות עצמה. כי הממשות, של עולם הנפרדות שלנו, היא הרבה יותר גדולה ונראית הרבה יותר אמינה, מכל דבר אחר. והקיום העצמי של האדם, שהאדם מרגיש את ה"אני" שלו, הוא הרבה יותר אמין, מאשר כל דבר אחר. ואו שהאדם יפסיק להאמין לכל דבר שהוא בעולם, עד שהוא לא מאמת אותו באופן מוחלט, או שהאדם ימשיך לסבול לנצח. ולכן, אל תאמין לאף אחד, גם לא לרבך, וגם לא לעצמך. אבל כן תאמת כל דבר, באופן מוחלט.... ההמשך, בספר...

...וכיו"ב לגבי האלוהים, שהוא נתפש כישות ממשית, למרות שהוא באמת רק מושג מופשט והוא אינו ישות כלל. וכיו"ב לגבי האחדות של המציאות, שהיא נתפשת כמשהו ממשי, למרות שבאמת היא רק מושג מופשט. והעניין הוא, כי האמת היא שורש כל המציאות. והיא המהות של המציאות. כי מהות המציאות, היא מחוייב המציאות. והדבר היחיד שקיומו מחוייב, זאת האמת המוחלטת, שקיומה מחוייב. ובעיני המתבונן, הדבר הזה לא ברור. כי כיצד יכול להיות שמושג מופשט שהוא אינו ישות כלל, כיצד אפשרי הדבר, שהוא יהיה מהות המציאות? ומה שייך לומר, שמהות המציאות זאת האמת? ואעפ"כ, מה שנראה לאדם כממשי, לא בהכרח שהוא אכן ממשי. ולהפך, שמה שנראה לאדם כלא ממשי, לא בהכרח שהוא אכן לא ממשי. והאמת, דהיינו, הדבר שקיומו מחוייב, היא הדבר הממשי ביותר. והאדם, לא היה יכול להבין את המציאות באמת, אם הוא לא כבר היה המציאות עצמה. כי האדם, הוא כבר המציאות עצמה ממש. והאדם, הוא גם רק המציאות עצמה ממש. ומנקודת המבט, שבה האדם הוא רק המציאות עצמה ממש, מנקודת המבט הזו האדם בהחלט יכול להבין, את אלוהים / המציאות / האמת וכולי. והרעיון הוא, שעל ידי זה שהאדם מוסר את נפשו על האמת, דהיינו,... ההמשך, בספר...

...חופשית? מי אתה באמת? לפעמים נדמה לאדם, שאין לו בחירה חופשית. משום, שהאדם מבין, שהוא חלק מהמציאות, ושכל דבר שהוא עושה, זאת בעצם המציאות עושה דרכו, ושהוא עצמו אין לו בחירה חופשית. או שהאדם מבין שהוא בתוך חלום, ושרק זה שחושב את החלום, רק הוא מחליט מה קורה בחלום וכולי. ואז בטעות נדמה לאדם, שאין לו בחירה חופשית. ועל האדם לדעת את האמת, שעד שלא ברור לו בשלמות, מהו ה"אני" שלו, ומהו ה"אני" שחושב ושמפעיל את ה"אני" שלו, ומהו ה"אני" הראשון שמפעיל את הכל, עד שהדבר הזה לא ברור לאדם בשלמות שאין שלמות אחריה, עד אז האדם לא באמת יכול להיות בטוח, שבאמת אין לו שום בחירה חופשית כלל. כי תמיד יכול להיות, שבצורה כלשהי, דווקא הדמות שבתוך החלום, היא זו שאחראית לגורלה, ואולי היא זו שגורמת לזה שחושב אותה, לחשוב אותה וכולי. והכל יכול להיות, ולא נכנס כאן לכל האפשרויות שיכולות להיות. אבל כן נאמר, שעד שהאדם לא מבין בשלמות מוחלטת, מיהו באמת? ומה מפעיל אותו באמת? והאם באמת אלו שתי ישויות נפרדות, או שאולי זאת ישות אחת ממש? וכולי, עד שהעניין הזה לא ברור לאדם בשלמות, הוא לא יכול להיות בטוח בכך, שבאמת אין לו בחירה חופשית.... ההמשך, בספר...

...משוגע אין, ואולי הכל אחד תמיד? ואולי אין שום שינוי כלל? כי האדם הוא שטן משוגע, והוא בטוח שיש הבדל, למרות שבאמת אין שום הבדל כלל. ומי שלא יאמין לשטן שהוא, אלא יחקור וישאל עד הסוף, מהו ההבדל הזה? ולמה יש הבדל? ואולי אין הבדל אמיתי? ומה יוצר את ההבדל? וכולי, מי שימסור את נפשו להבין את הסבל שלו, שהוא נובע רק בגלל התחושה של הנפרדות, מי שימסור את נפשו, להבין למה הוא סובל, הוא בסוף יראה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם מגלה את האחדות, והסבל נעלם וכולי. והשאלות שהאדם שואל, הן מפרקות את חווית הנפרדות של האדם, שהיא כולה לא קיימת כלל, אפילו לא כאשליה של שקר. כי האדם עומד מול חומות של נפרדות, והוא רוצה לעבור אותן ולהגיע אל חווית האחדות. והדרך של האדם להכות את החומות האלו, לפרק אותן ולעבור לצד השני, דהיינו, לגלות שהכל כבר אחד, הוא על ידי השאלות פעם אחרי פעם. והשאלות שמטילות ספק בנפרדות, הן כמו פטיש, שבכל פעם, הוא מכה עוד פעם ועוד פעם בחומה של השכל, שמפריד את האדם מהחוויה של גן עדן. כי כאן הוא גן עדן, ובכל מקום הוא גן עדן. ובין גן עדן לבין גיהנום יש חומה. והחומה היא השכל של האדם, שהוא החומה שעומדת בין... ההמשך, בספר...

...וברגע שהאדם מגדיר לעצמו, שהוא נגד הסבל, באותו הרגע, הוא יוצר רע, וממילא הוא סובל. כי סבל, הוא תחושה. וגם התחושה של הרע וגם התחושה של הטוב, אלו רק צורות בלבד. וכאשר האדם מגדיר את הרע כאויב שלו, ממילא הוא ימשיך לפחד ממנו תמיד. וגם אם הרע, יהיה כביכול רחוק מהאדם, עדיין תמיד האדם יפחד, שמא הרע יתקרב אליו ויאחז בו. ובנוסף, בפועל, אי אפשר להתקיים, בלי שום תחושת רע בכלל. כי כדי שיהיה לאדם רצון כלשהו, כגון לדוגמא הרצון לאכול, לשם כך צריך האדם לחשוב, שלהיות רעב זה רע. שזה מה שמניע את האדם לאכול. ובנוסף, אין שלמות, כאשר אין רע. כי המציאות השלמה והאין סופית, מכילה בתוכה את הרע, כאחת מהצורות שלה. והשלמות היא, רק כאשר יש הכלה מלאה, של כל הרע שיש בעולם. כך שלנסות לברוח מהרע, זה בעצמו יוצר רע. ולכן, כל אלו שמנסים להשתחרר מהסבל, בזה הם יוצרים סבל. ואם הם היו אנשים מוארים באמת, הם לא היו מלמדים את האדם, איך להשתחרר מהסבל, אלא הם היו מלמדים את האדם, איך ליהנות באמת בטוב אמיתי, מהסבל. ואיך לראות את השלמות האין סופית, שנמצאת בתוך הצורה של הסבל. והדרך היחידה להשתחרר באמת מהסבל, היא רק על ידי זה, שהאדם מצליח... ההמשך, בספר...

...של האדם, היא הנפרדות שלו, ממה שאינו הוא. ואח"כ על בסיס הנפרדות הזאת, האדם מלא בעולם שלם של נפרדות, ושל הגדרות ושל סבל, שהן הפך חווית האלוהות, שהיא אין סופית במהותה, ללא שום צורה והגדרה, אפילו ללא הגדרה תודעה עצמית. והמקום היחיד שבו נמצאת האחדות של המציאות, היא רק בתוך עומק פנימיות ה"אני" של האדם, או רק בתוך עומק פנימיות ה"אני" של כל ישות וישות. אך האדם אינו יודע את מהותו, והאדם מסתכל מעצמו החוצה בלבד, אך האדם לעולם לא רואה ולא יודע מה הוא היה לפני שהוא היה כתודעה. כי שם אין שום תודעה כלל, אז כיצד ניתן לדעת אותה?! והרעיון הוא, שהנפרדות ממלאת את האדם כל כולו. והאדם צריך לעשות ניקוי רעלים, והמרה (החלפה) של כל חווית הנפרדות שלו, אל תוך חווית האחדות של המציאות. וכיצד יעבור האדם מהגיהנום של העולם הזה, אל הגן עדן של העולם הזה? תשובה: על ידי זה שהאדם יעשה לעצמו שטיפת מוח אמיתית וניקוי ראש אמיתי, מכל הנפרדות של העולם הזה. וכיצד יעשה האדם לעצמו שטיפת מוח טובה של אחדות, שתנקה אותו משטיפת המוח השקרית של הנפרדות? תשובה: על ידי זה שהאדם מתחבר לשכל של החכם האמיתי. כי האדם המגושם שחי בשקר, הוא, אין לו... ההמשך, בספר...

...מי שלא יתייחס לנפרדות, בלי להבין באמת, את האחדות, גם הוא משוגע. וכל זמן שהאדם לא מבין את המציאות, הוא משוגע, ולא משנה, כיצד הוא מתייחס אליה. כי גם הנפרדות קיימת. ומצד האמת, אין הבדל בין אחדות לבין נפרדות. אבל האדם שמתייחס לנפרדות או לאחדות, בלי להבין את המציאות, הוא משוגע, והוא מוכרח להבין את מהות המציאות, ואת מהות ושורש ההבדלים שבין הצורות השונות שבמציאות. ומי שיברר את האמת עד הסוף באמת, דהיינו, ימסור את נפשו להבין, כיצד קיימת הנפרדות הזאת? ולמה יש את הנפרדות הזאת? ומה גורם לכך שהנפרדות תהיה קיימת? מי שימסור את נפשו להבין את הנ"ל באמת, הוא יגלה שבכלל אין שום נפרדות כלל, אפילו לא כאשליה. אלא הכל אחד ממש. ואז כאשר האדם הולך עד הסוף ועד הקצה האחרון, של המאמץ להבין את המציאות, ולא לקבל כמובן מאליו את הנפרדות ואת ההפרדה שיש בין דבר לדבר, אלא האדם מוסר את נפשו להבין את מהות ההפרדה הזאת, אז על ידי זה הוא רואה את האמת שהכל אחד, וכל השאלות נעלמות לגמרי, ואז האדם חי חיים טובים באמת. ולא שהאדם מגלה שבשורש הכל אחד, ושאעפ"כ יש נפרדות. כי זאת לא הבנה של אחדות, וזאת הבנה שעדיין יש בה שאלות. כי עדיין... ההמשך, בספר...

אמונה או שכל - אמונה, שהיא שכל שהוא אמונה כי לפעמים נדמה לאדם שהוא מאמין באיזה דבר, באמונה "אמיתית" בלי שום שכל. ועל האדם לדעת את האמת, שכל האמונות שלו והדברים שנראה לו שהוא בטוח בהם בלי שכל, הם כולם שכל, שהוא כ"כ שקרי, עד שהוא נראה לאדם כ"כ אמיתי, עד שהאדם חושב שהוא יודע שזאת האמת, בלי שום שכל כלל, למרות שבאמת, הכל מבוסס על שכל שקרי. כגון לדוגמא אמונה באלוהים. שיש כאלו שנדמה להם שהם מאמינים באלוהים, בלי שום שכל כלל. וכאשר הם היו ילדים קטנים, הם עוד לא האמינו באלוהים, כפי כמה שהם מאמינים בו היום. ובכל יום, האדם המאמין, הוא מתחזק באמונה שלו באלוהים. וזה אפשרי, רק משום שזאת לא באמת אמונה, אלא שזהו שכל שקרי, שהוא אוסר על האדם לחקור ולגלות את שורשו, ולכן הוא נקרא אמונה, אך באמת זהו שכל לכל דבר ועניין. כי יש סיבה למה האדם מאמין באלוהים ולא באיזה מפלצת ספגטי מעופפת אחרת. ואם יש סיבה, אז יש שכל, וזאת לא אמונה, אלא שכל. והשכל עצמו, הוא אמונה. כי האדם מאמין שהשכל שלו דובר אמת וכולי.... ההמשך, בספר...

...באותה הרמה שהוא מבין את הדבר. ולפעמים נדמה לאדם שהוא מבין, אך הוא לא באמת מבין. ומי שרוצה לבדוק את רמת ההבנה שלו, שייקח את מה שהוא מבין, ושינסה להוכיח שההבנה שלו נכונה. ועל כל הוכחה והוכחה ועל כל הסבר והסבר שהאדם מסביר לעצמו, על האדם לשאול את עצמו, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון? ואולי דווקא ההפך הוא האמת? וכולי. וכל זמן שהאדם לא מסוגל להתמודד מול עצמו, עם כל השאלות שיש על ההבנה שלו, הרי שההבנה היא לא מוחלטת, ולכן האדם לא חווה אותה. והדרך לחזק את ההבנה, היא על ידי זה שמנסים להחליש ולעקור אותה. שהניסיון לעקור את ההבנה ולהוכיח שהיא שקר, הוא דווקא מחזק את בירור האמת. ולכן בפועל, על האדם לקחת את מה שהוא חושב שהוא מבין אותו, ולשאול את עצמו, אולי ההפך הוא הנכון? ואולי השכל טועה, ודווקא ההפך הוא הנכון? וככה על האדם לאמת את ההבנה שלו, עד שתישאר אמת מבוררת. ואז האדם מגיע להבנה שלמה, וגם לחוויה שלמה של מה שהוא מבין, בשלמות. ועד שהאדם לא יודע את הדבר, בלי שהוא יהיה תלוי בשכל שלו עצמו, הרי שהוא לא באמת בטוח, שהוא כך. כי אולי השכל טועה? ועל ידי זה שהאדם שואל תמיד, אולי ההפך הוא הנכון? אז הוא מוצא את המחוייב... ההמשך, בספר...

...נובעת מהחושך. וכאשר האדם חושב שהוא נמצא באור ושטוב לו, הרי שזה רק משום שבתוכו יש גם תודעה, של רע ושל חושך. כי הטיפשים חושבים, שהרע קיים כדי שתהיה משמעות לטוב. והם טיפשים, משום שכל טוב שבו אתה יודע שטוב לך, שזאת התכלית הטיפשית והשקרית שלהם, הרי שהוא בכלל לא טוב אלא רק רע. כי מי שלא מרגיש רע בכלל, לא יודע שהוא מרגיש טוב, אלא הוא מרגיש טוב אמיתי בשלמות, בלי לדעת את זה (ואולי להפך? ע"ע אחדות טובה או רעה). ואם האדם יודע שטוב לו, הרי שבתודעה שלו, עדיין יש חוויה של רע, וממילא לא באמת טוב לאדם. ולכן, בשעת ביטול, שבו האדם מתבטל לגמרי, אז טוב לאדם בשלמות באמת. כי שם בשעת ביטול, לא רק שהאדם לא יודע שטוב לו, אלא שהאדם לא יודע את עצמו כלל, דהיינו, לא מודע לקיומו העצמי. כי אם יש מודעות עצמית, הרי שיש את הפרדת ה"אני" משאר הדברים, ואז יש תחושת חסר ואין שלמות כלל. ולכן בשעת ביטול כאשר הכל אחד, אז אין שום תודעה כלל, וזוהי השלמות האמיתית. אבל יש עוד סוג של שלמות, והיא כאשר האדם חוזר אל התודעה שלו, שאז האדם ברצוא ושוב. גם יודע, וגם לא יודע את עצמו. ואז האדם יודע שטוב לו, אבל בתוכו ברמה הפנימית יותר, האדם... ההמשך, בספר...

שקר - שהוא הקדמה אל האמת ושכולו אמת כי השקר, הוא הפך האמת. ואעפ"כ, השקר, הוא כולו הקדמות אל האמת. כי השקר מסתיר את האמת. אבל, בכל פעם שהאדם מעמיק יותר ומגלה נקודת אמת נוספת, גם אם נקודת האמת הזאת, היא שקר ביחס לאמת המוחלטת, אעפ"כ היא קרובה יותר אל האמת, והאמת מתגלה דרכה יותר ויותר. ולכן, כל השקרים, הם הקדמות אל האמת, שדרכן האמת מתגלה. ובסופו של דבר, האדם רואה שהכל אחד, ואז הוא מבין, שכל השקרים כולם, הם בכלל אמת מושלמת, ושאין שום אמת ושקר כלל וכולי.... ההמשך, בספר...

סבל בדרך אל האושר - האם הוא מוכרח? כי יש כאלו שנדמה להם, שכדי להיות מאושר, לשם כך צריך לסבול קודם לכן. והשקר הזה מושרש בעולם בהמון מקומות. כגון בשקר הדתי שאומר, שכדי ליהנות בגן עדן ולא לסבול בגיהנום, לשם כך צריך קודם לכן, לסבול כאן בעולם הזה, בשמירת חוקי האל, שהם נגד רצונו של האדם. או השקר של כל בני האדם בעולם, שגורם לאדם לחשוב, שבלי להתאמץ, הוא לא יוכל להיות מאושר. והשקר הזה גורם לאדם לחשוב, שהרע נוצר כדי לעשות טוב, ושבלי רע אין טוב וכיו"ב. ולא כך הוא. כי האדם סובל, רק בגלל שהוא עצמו בוחר בבחירה חופשית מלאה, לומר לעצמו שצריך לסבול כדי להרגיש טוב. ומצד האמת, הכל מושלם תמיד כפי מה שהוא ממש. ויש לאדם בחירה חופשית מלאה. האם להבין את האמת, שבאמת הכל אחד והכל מושלם תמיד, או לחשוב לעצמו, שהוא צריך לסבול כדי להרגיש טוב אח"כ. ולא רק שלא צריך לסבול כדי להרגיש טוב, אלא שגם הסבל, הוא עצמו טוב, כי הוא עצמו בבחירה חופשית מלאה של האדם וכולי.... ההמשך, בספר...

...רק - העניין של גם רק ובו יתבאר הביטוי שמופיע במספר מקומות, והוא הביטוי / המושג "גם רק". והמושג גם רק, הוא כמובן דבר והיפוכו. כי "גם", פירושו ששני הדברים נכונים. ו"רק", פירושו שרק אחד מהם נכון. ויש רק שתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא "או או" והאפשרות השנייה היא "גם וגם". והאמירה "גם רק" היא מכילה בתוכה את שתי האפשרויות בו זמנית. וכאשר האדם מתבונן על שני הפכים מנוגדים זה לזה, מצד האחדות של המציאות, הוא רואה ומבין שהאחדות מכילה בתוכה את כל האפשרויות כולן כישות אחת ממש. וכאשר יש לנו שני הפכים, האפשרות הראשונה היא שרק אחד מהם נכון. והאפשרות השנייה היא שרק הצד השני נכון. והאפשרות השלישית היא, שאלו לא באמת הפכים, ושניהם נכונים בו זמנית. ובאחדות של המציאות, כל התשובות כולל כולן, כולל התשובות המנוגדות, כולן נכונות בו זמנית. כגון לדוגמא בשורש של המציאות, ששם הכל רק טוב, וגם רק רע, וגם טוב ורע, וגם לא טוב ולא רע, וגם כל האפשרויות כולן בו זמנית. ולכן מצד האחדות של המציאות, שורש המציאות הוא גם רק טוב, וגם רק רע, וגם רק טוב ורע, וגם רק לא טוב ולא רע, וגם רק החיבור של כל האפשרויות כולן, לישות אחת.... ההמשך, בספר...

להבין את אלוהים - האם ואיך אפשר? והשקרנים אומרים, שאי אפשר להבין את אלוהים, אא"כ אתה הוא. ולכן, לעולם לא תבין את אלוהים, כי אינך הוא. אבל איש האמת / השכל שבספר הזה אומר, שאי אפשר להבין את אלוהים, אא"כ אתה הוא. אבל, אתה כבר הוא ממש. ואם תיזכר בכך שאתה הוא, אז תבין את עצמך, כאלוהים. ועל ידי העצות של החכם האמת, על ידי זה אלוהים נזכר מיהו. כי האדם, הוא אלוהים שהשתגע וחווה שהוא עבד. והחכם האמיתי, הוא מרפא את האדם, לחזור להיות אלוהים האמיתי וכולי.... ההמשך, בספר...

...כלל, דהיינו, שהוא בחוויה פנימית של כלום מוחלט, חסר כל הגדרה, האור של המציאות מתגלה דרכו, בלי הפרעות כלשהן. כי ה"אני" והלבוש החיצוני של החכם האמיתי, הוא מחובר לשורשו. והוא רחוק משורשו המופשט שאין בו שום צורה כלל, רק כדי שהוא יוכל להתגלות לאדם, כדי שלאדם תהיה אחיזה ממשית, ב"אני" הפנימי ביותר שלו. כי ה"אני" הפנימי ביותר, הוא חסר כל צורה. ולכן האדם לא מצליח להתחבר אליו. ולכן ה"אני" הפנימי הזה, מתגלה לאדם, דרך החכם האמיתי. והוא מצמצם את עצמו ללבוש גשמי, כדי לדבר עם האדם, וכדי לקרב אותו לעצמו. דהיינו, כדי שהאדם יתאחד עם מי שהוא באמת, דהיינו, המציאות. ומצד האמת, החכם האמיתי הוא תמיד מחובר לשורשו, כי הצורה והמהות הם אחד. אבל מצד הצופה שבנפרדות, מצידו, החכם האמיתי נמצא בלבוש גשמי וצמצום, כדי לדבר איתו וכולי. וכאשר האדם שומע את החכם האמיתי, עליו לדעת שהוא שומע את ה"אני" הפנימי ביותר שלו. שהוא ה"אני" האמיתי של האדם, שהוא מי שהאדם היה, לפני שהייתה לאדם את צורת ה"אני" שלו. כי ה"אני" הפנימי של האדם, הוא כולו קליפה שטנית. ויש "אני" פנימי אחר גדול יותר, שהוא כולו טוב אמיתי, ללא שום נפרדות כלל. והוא מתגלה... ההמשך, בספר...

...היש, האם הוא ישנו, מוכרח שיהיה גם ספק אמיתי לגבי האין, האם הוא, באמת איננו. ועל האדם להבין, ששום שקר בעולם, לא יעזור לו להתאחד עם המציאות. כי אחדות המציאות, היא מחוייב המציאות, שהיא כולה אמת מחויבת, ואליה לא יכול להתקרב, גם לא מי שהוא איש אמת שקרית שאינה מחויבת, אלא אך ורק מי שהוא איש אמת, שהיא מחויבת באמת. ועל האדם להתבונן היטב ולשאול את עצמו, האם באמת יש לי ספק לגבי קיומו של היש ולגבי אי קיומו של האין? כי כאשר יש לאדם ספק אמיתי לגבי איזה דבר, הוא פועל ומתנהג בצורה כלשהי. אבל כאשר האדם מטיל ספק לגבי קיומם ואי קיומם של דברים, הוא עדיין מתנהג בצורה אחרת. ועל האדם להיות איש אמת באמת, ולברר עם עצמו את האמת, האם באמת יש לו ספק אמיתי לגבי קיומו של דבר, או שמא הספק הוא רק פילוסופי תיאורטי בלבד, והאדם לא באמת חווה את הספק שלו, לגבי היש והאין. וכך גם לגבי כל דבר ודבר, ששאלה של אמת, היא רק כאשר יש אצל האדם השתוות אמיתית, לגבי האפשרויות השונות. ומספיק שנדמה לאדם קצת, אפילו כחוט השערה, שאפשרות אחת היא נכונה יותר מאשר אפשרות אחרת, הרי שזה אומר שאין לאדם ספק אמיתי, וממילא הוא גם לא רואה את האחדות של... ההמשך, בספר...

לסמוך על הלב - האם אפשר לסמוך על הלב? כי על הלב אי אפשר לסמוך, אבל, גם לא על השכל. כי אולי הם טועים?! אבל בהחלט, כן אפשר לסמוך על הלב ו/או על השכל, ובתנאי שאין שום ספק כלל. וכל זמן שיש ללב / לשכל ספק כלשהו, הרי שהוא עצמו, מעיד על כך שהוא לא מוחלט. ורק כאשר ללב ולשכל אין שום ספק כלל, עד שהלב עצמו, לא מסוגל לחוות את הספק כלל, עד שהלב עצמו, לא מסוגל להכיל בתוכו, את הניגוד ואת ההפך של האמת שאליה הוא הגיע, אז ורק אז, אפשר לסמוך על הלב. ונאמר עוד, כי על הלב וגם לא על שום דבר אחר, אי אפשר לסמוך כלל. דהיינו, אם האדם מרגיש שהוא סומך על משהו, הרי שהוא לא בטוח בכך באמת. ואם יש ספק, אז זו לא האמת המוחלטת. כך שאסור לסמוך על שום דבר, וצריך לברר את האמת, עד שלא יהיה צריך לסמוך על שום דבר. עד שהאדם רואה שהכל אחד, ואז אין נפרדות ואין ספקות, ולא צריך לסמוך על שום דבר וכולי.... ההמשך, בספר...

...של העולם שלנו ברמה החיצונית. אבל ברמה הפנימית שהיא הצורה שבה האדם תופש את המציאות שלנו, שם על האדם לזכך את עצמו מכל שמץ של אמונה. כגון לדוגמא, שאם האדם מבין בשכל של הנפרדות שלו, שהגוף שלו צריך לאכול, אין צורך להילחם ברצון הזה. כי המלחמה החיצונית, אינה נצרכת ואינה מועילה במאומה. אבל תוך כדי זה שהאדם אוכל וחי את חייו כרגיל, תוך כדי זה האדם מוכרח לשנוא ולהשמיד ולהרוג ולאבד את כל האמונות שלו, דהיינו, האדם מוכרח להבין למה ומה הסיבה שבגללה הוא עושה את מעשיו כרגיל. כי ההבנה והחוויה, היא פנימית בלבד. וברמה החיצונית של העולם שלנו, הכל ממשיך להתנהל כרגיל. בניגוד לאנשי השקר של הדת וכיו"ב, או השקרים של כל העולם, שחושבים שכדי להגיע אל האושר, לשם כך צריך לשנות את המציאות החיצונית. כי לא כך הוא הדבר. והדבר היחיד שכן צריך, זה שלאדם תהיה מסירות נפש, להבין את עצמו באמת. שרק זה יביא את האדם, אל השלמות האמיתית שלו. ובסיכומו של דבר, ברמה החיצונית האדם יכול להאמין למה שבא לו. אבל ברמה הפנימית, האדם מוכרח להבין ולברר באופן מוחלט, מיהו ומהו ולהבין מהו העולם הזה שבו הוא חי, והאם יש או אין תכלית ומשמעות לחיים וכיו"ב... ההמשך, בספר...

...כל הוא מיישר קו עם השכל האנושי שלו. דהיינו, הופך להיות חכם, ביחס לשכל האנושי. דהיינו, אדם שמשתמש בכל שכלו האנושי. ואח"כ כאשר האדם משתמש באמת בכל השכל האנושי שלו, דהיינו, שהאדם מנקה את עצמו מכל טיפת אמונה, ומשתמש רק ואך ורק בכל השכל האנושי שלו, אז האדם רואה בשכל האנושי שלו, את מה שיש מעל ומעבר לשכל האנושי, דהיינו, האחדות של המציאות. כי בקצה של השכל האנושי, האדם רואה את האמת שהכל אחד, שהוא הפך השיגעון האנושי. ואז האדם הופך להיות משוגע חכם. כי החכם האמיתי, הוא המשוגע הגדול ביותר שיש בעולם. כי הוא כ"כ חכם, עד שהוא משוגע. וגם המציאות שלנו, היא כ"כ חכמה, עד שהיא נראית לא ברורה ומשוגעת. וכמו שיש לאדם קושיות על דרך ההתנהגות של המציאות, בפרט על הדברים שנראים כסתירה פנימית, כגון חיבור היש והאין, כך גם מוכרח שיהיו לאדם המשוגע, קושיות ואי הבנות, לגבי האדם החכם האמיתי. שגם הוא עושה דברים, שבעיני המשוגע שלא מבין את המציאות, הם נראים כדברים שהם סותרים זה את זה וכולי. כי החכם האמיתי הוא משוגע כ"כ גדול, משום שהוא מבין את השכל של המציאות, המשוגעת יותר מכל. והחכם האמיתי שלא משגע את עצמו, צורת המחשבה שלו... ההמשך, בספר...

...בשלמות של עצמו, וממילא כופר באלוהים. וכל זמן שהאדם חושב שיש אלוהים, דהיינו, שיש כוח שחזק / גדול / שלם ממנו, הרי שהוא סובל מחוסר שלמות. ורק כאשר האדם משיג את השלמות עצמה, על ידי ההבנה של האחדות, אז ורק אז הוא זוכה לכפור באלוהים באמת, כפי שאלוהים עצמו לא מכיר בקיומו של אלוהים מלבדו, וכפי שעבור האלוהים, אין שום משמעות לישות של אלוהים. ואיך יזכה האדם לכפור באלוהים בשלמות? על ידי שיברר את האמת, היכן נמצא מרכז הכוח של העולם. האם הוא בתוכו של האדם, או מחוצה לו. ובסופו של התהליך, האדם יגלה היכן באמת נמצא מרכז הכוח של העולם, ויגלה מהו ומיהו המסובב הראשון של כל הסיבות ושל כל האירועים, ואז ישותו של האדם תתבטל לגמרי, ותיכלל כולה במחויב המציאות, שהוא האלוהים הראשון, ואז האדם זוכה לכפור באלוהים בשלמות, ולחיים טובים באמת. ועוד נוסיף ונאמר, כי כל הכרה באלוהים, היא שקר ועבודת אלילים. כי מי שמכיר בכך שיש אלוהים, הרי שהוא חושב שאלוהים נפרד ממנו בבחינה כלשהי ובהיבט כלשהו. כי אם הוא עצמו ואלוהים הם אחד ממש מכל ההיבטים, כישות אחת ממש (למרות שזה נגד השכל, שהצמצום והאין סוף הם אחד), הרי שלא שייך שהוא יכיר בקיומו... ההמשך, בספר...

לקריאת קטעים נוספים מהספר "להיות אלוהים שבך", לחץ כאן ...