...המבט של אלוהים, הכל אחד ואין שום זמן ושום מקום כלל. ואין שום עשייה, כי אין שום שינוי כלל. ולא שייך שאלוהים ישייך לעצמו, אפילו לא את רצונו העצמי. כי כאשר אלוהים מסתכל על רצונו העצמי, הוא רואה, כי מצד אחד, רצונו, הוא עצמי שלו. כי הוא זה שיוצר את הכל, כי הוא המסובב הראשון, ואז ממילא זה אומר, שהוא יצר את רצונו, ואת ההפרדה שבין רצונו לבין תודעתו, ואת הגדרת רצונו וכולי. אבל מצד שני, הרי רצונו של אלוהים נוצר ללא רצונו. כי לפני יצירת רצונו של אלוהים, עוד לא היה לאלוהים רצון ליצור, גם לא את רצונו. ורצונו של אלוהים, נוצר על ידו מצד אחד, אבל גם נוצר מעצמו מצד שני. ואכ, אפילו אלוהים כאשר הוא מסתכל על רצונו, גם הוא חווה מנקודת מבט מסוימת, כי רצונו, הוא לא באמת שלו. ובסיכומו של דבר, על ידי זה שהאדם מתבונן בעניין הזה של מהות רצונו ושל סיבת רצונו, על ידי זה האדם חווה את רצונו, גם מנקודת מבט שאומרת, שאין שום רצון כלל, וגם שכל הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, כי הוא רצון של מסובב כל הסיבות, וגם מנקודת המבט הנפרדת ביותר, והיא, שיש שייכות בין הרצון העצמי, לבין הישות......
ההמשך, בספר...