...שום דבר. וכאשר השכל עצמו מחפש את המחויב המוחלט, דהיינו, כאשר האדם עצמו, מחפש את הדבר שבו הוא יכול להיות בטוח באופן מוחלט, אז החיפוש הזה, מביא את האדם להבין, שכל מה שהוא יודע ומבין, זה הכל רק אפשרי בלבד, ושום דבר מוגדר, הוא אינו מחויב כלל. וכאשר האדם מחפש עד הסוף, להבין מה כן מחויב, וכאשר האדם מנסה לחשוב על דבר שמחויב שהוא יהיה נכון, אז האדם בעצם מתחבר לאין שכל שלו. כי כאשר השכל מגיע לקצה של עצמו, דהיינו, כאשר האדם מחפש את המחויב, ומסתכל על השכל של עצמו, מנקודת מבט חיצונית לשכל עצמו, אז האדם בעצם רואה את העדר השכל, למעלה מהשכל, מתחת לשכל, המקיף של השכל, ששם הכל אחד ממש, כי אין שם שום שכל נפרד כלל. ובכך שהאדם מנסה להיות אמיתי באופן מוחלט, בכך בעצם האדם מערער אצל עצמו, את האמונה שלו עצמו, בשכל שלו עצמו. כי השכל, הוא לא מוחלט. וכאשר האדם מזדהה עם השכל שלו, הוא בעצם מאמין לתפישה השכלית שלו, שהיא רק אפשרית, אך לא מחויבת. וכאשר האדם מרחיק את עצמו מכל אמונה שהיא, וכאשר האדם משתמש בשכל שלו עד הסוף, אז בסוף הוא מצליח להסתכל על השכל שלו עצמו מבחוץ. דהיינו, מנקודת המבט, שבה, גם השכל, הוא רק אפשרות......
ההמשך, בספר...