...חסרת מהות, הרי שלא אמרנו בכך דבר. משום שלהיות חסר מהות, פירושו, שהכלום וההעדר, הוא המהות. וזה בדיוק כמו ההבנה, שהאין, הוא המהות של הצורה. כי כאשר האין הוא מהות צורת היש, הרי שמהות היש איננה, תרתי משמע. שהיא איננה כלל, משום שהמהות, היא האין ממש. ואכ, אם נאמר שהמהות היא אין, וגם אם נאמר שאין מהות, הרי שעדיין המהות היא אין, ומאחר ששום דבר לא קיים בלי מהות, או יותר נכון, מאחר שכל דבר קיים, עם מהות שהיא איננה, כי המהות היא אין, ממילא זה אומר, שלא יכול להיות שהיש ישנו, ומוכרח שהוא איננו כמו מהותו. ולכאורה אפשר לומר, שהיש חסר מהות שנפרדת ממנו, והוא עצמו מהותו. וזה, הוא דבר שהוא אינו אפשרי לומר. כי אם מהות המציאות, היא הצורה עצמה, אכ כיצד זה שיש ריבוי צורות. ואם הצורה היא המהות של הדבר עצמו, דהיינו, שמהות המציאות, היא הצורה עצמה, גם אז מוכרח שיש רק צורה אחת של מהות, ואכ לא יכולות להיות ריבוי צורות. וכאשר אין ריבוי צורות, אין נפרדות, ואין יש, ואכ הכל אין. כי המהות של המציאות היא אחת, כי המצוי הראשון, הוא אחד. כי יש מהות אחת שמקיפה וממלאת את הכל. ואם יש נפרדות, אז תמיד יש רובד פנימי יותר, שבו אין......
ההמשך, בספר...