איך אפשר להיות בטוח במשהו אם הכל מוטל בספק?

אליעד כהן מציג בהרצאה זו את הרעיון המרכזי לפיו שום דבר אינו בטוח באופן מוחלט, ושכל ידיעה או תפיסה שלנו את המציאות היא תמיד מוטלת בספק. הוא מתחיל מדוגמה פשוטה של שולחן שנמצא מולנו, ושואל את השאלה האם אנחנו בטוחים שהשולחן הזה אכן קיים. אליעד מבהיר שאפילו כאשר האדם בטוח במציאות השולחן, עדיין קיימת האפשרות שהוא נמצא בתוך חלום או מדמיין את הכל.

הדוגמה של השולחן מובילה לטענה כי כל תפיסה חושית שלנו, כמו ראייה, שמיעה ומישוש, אינה יכולה להבטיח בוודאות מוחלטת שהמציאות החיצונית קיימת. אפילו חוויות שנתפסות כממשיות מאוד יכולות להיות חלום. אליעד מציין שהמסקנה היחידה שאדם יכול להגיע אליה בכנות היא שהוא לא יודע בוודאות האם יש משהו או אין משהו.

האם אפשר לדעת בוודאות מוחלטת שאנחנו קיימים?

אליעד ממשיך ומחדד את השאלה, הפעם על הקיום העצמי. הוא שואל את השאלה האם אנחנו יכולים להיות בטוחים בעצם קיומנו. התשובה הרווחת אצל בני אדם היא "כן", כי האדם מרגיש שהוא קיים אפילו בחלום או במציאות. אך אליעד מראה שזה עדיין לא בטוח במאה אחוז, שכן האדם אינו יודע האם החוויה שהוא חווה היא אמיתית או אשליה בלבד. הוא מדגיש שהתחושה של הקיום שלנו תלויה בשכל שלנו ובתודעה, אבל בעצם אנחנו לא יכולים לאמת אותה מעבר לספק.

אליעד ממשיך ומציע תרגיל מחשבתי שבו האדם עוצם עיניים ומבודד את כל חושיו. גם במצב כזה, עדיין קיימת תודעה שממשיכה לחשוב ולהיות מודעת לעצמה. עם זאת, הוא טוען שגם התחושה הזאת אינה ודאית. האדם לעולם לא יכול להיות בטוח שהוא קיים באופן מוחלט כי הוא תלוי בתודעה שלו, והתודעה היא בעצמה מוטלת בספק.

האם אפשר להגיע למצב של אי - ידיעה מוחלטת?

אליעד מדגיש שככל שמעמיקים לחשוב ולהתבונן פנימה, מגיעים למקום שבו לא יודעים כלום. התבוננות פנימית מעמיקה מובילה בסופו של דבר לכך שכל ידע שיש לנו על המציאות, כולל על עצמנו, מוטל בספק מוחלט. המסקנה היא שלעולם איננו יודעים אם יש הבדל בין "יש" ל"אין", בין קיום לאי - קיום. אליעד מבהיר כי כשהאדם מגיע לאי - ידיעה מוחלטת הוא חווה מצב שבו אין הפרדה בין שום דבר לשום דבר אחר.

הוא נותן דוגמה שבה אדם חושב שהוא יודע משהו, אך אם יתבונן פנימה באמת, יגיע להבנה שאין באמת הבדל בין מה שהוא יודע לבין מה שהוא לא יודע. הכל הופך לאפשרי, ולא מחויב המציאות.

מה הקשר בין היכולת לדעת לבין השכל האנושי?

בהמשך אליעד מסביר שידיעה אמיתית אפשרית רק באמצעות השכל, אך השכל עצמו מוגבל ואינו מסוגל להגיע לוודאות מוחלטת. הוא מציין שמי שמנסה ללכת עם השכל שלו עד הסוף מגיע למצב שבו הוא לא יכול לדעת כלום בוודאות, מאחר שהשכל תמיד ימצא ספק או סתירה פנימית בכל טענה ובכל אמונה. כאשר אדם מתבונן פנימה בשכל שלו, הוא מגלה שהדברים שהיו נראים לו ברורים הופכים לבלתי ברורים.

האם יש דרך להשתחרר מהקונפליקט בין הידיעה לאי - הידיעה?

עוד נוסיף ונעמיק, אליעד טוען שהאדם נמצא תמיד...