מתוך האתר: www.EIP.co.il/?key=967
25:52גן עדן - מבחן כניסה לגן עדן. מהו? ואיך לעבור אותו?
מהו גן עדן וכיצד חווים שלמות אמיתית?

גן עדן הוא מצב שבו האדם חווה תחושת שלמות מלאה ואמיתית, מצב שבו הוא אינו מרגיש חסר כלום. בחיי היומיום, לא משנה כמה האדם ישיג, הוא אף פעם לא יחוש שלמות מוחלטת. אליעד כהן מדגים זאת דרך תרגיל מחשבתי שבו האדם מדמיין שהוא מקבל כל דבר שהוא רוצה בעולם - ובכל זאת, הוא לא יהיה מרוצה לגמרי. הסיבה היא שהשלמות אינה תלויה בכמה יש לאדם, אלא בתחושה פנימית עמוקה שבה האדם מפסיק לחפש את האושר, מכיוון שהוא כבר מאושר.

מדוע חיפוש האושר מונע מאיתנו להיות מאושרים?

אליעד מסביר שחיפוש האושר הוא הסיבה לכך שהאדם אינו מאושר מלכתחילה. מי שבאמת מאושר הוא מי שלא צריך לחפש יותר את האושר, כי הוא כבר נמצא בתוכו. כדי להבהיר זאת, אליעד מביא דוגמה של אדם רעב: יש הבדל גדול בין אדם שהוא שבע ואינו מחפש אוכל, לבין אדם רעב שמנסה להדחיק את הרעב שלו על ידי עיסוק במחשבות אחרות. האדם השבע באמת אינו מחפש אוכל כי הוא מלא, ואילו האדם הרעב נשאר רעב למרות ניסיונות ההדחקה. באופן דומה, האדם צריך להרגיש באמת מלא ושלם מבפנים כדי להפסיק את החיפוש אחרי האושר.

האם חשיבה חיובית או "הכל לטובה" יעזרו לנו לחוות גן עדן?

לדברי אליעד, אנשים שמנסים לאמץ חשיבה חיובית או להגיד שהכל לטובה כטריק להתמודדות עם קשיים לא יצליחו לחוות גן עדן אמיתי. החשיבה החיובית דומה לפלסטר - פתרון זמני וחיצוני בלבד. גן עדן הוא מצב פנימי עמוק שבו האדם לא זקוק עוד למאמץ מנטלי כדי לחוות שלמות. האדם חווה את המציאות כטובה ואחת באופן טבעי ומוחלט, ולא בגלל החלטה מודעת או מאולצת.

איך תפיסת האחדות מבטלת את הסבל בחיים?

אליעד כהן מתאר שני מצבי תודעה שקיימים בו - זמנית: תפיסת הנפרדות ותפיסת האחדות. במצב הנפרדות, האדם רואה טוב ורע, ומכאן נובע הסבל. לעומת זאת, מי שחווה באמת את תפיסת האחדות רואה שכל הדברים מחוברים במהותם, ולכן אינו סובל באמת, אפילו כשקשה לו. הוא מדגים זאת במשחק: אדם שמבין שהוא נמצא בתוך משחק, אינו יכול לסבול באמת מהמשחק. גם אם הוא חווה הפסד או קושי, הוא יודע שזה רק משחק ולא חווה סבל פנימי אמיתי.

מהו "מבחן האמת" לכניסה לגן עדן?

אליעד מסביר שלפני שאדם יכול להיכנס לתודעת גן עדן, הוא צריך לעבור "מבחן אמת". במבחן זה, האדם בודק עד כמה הוא באמת חווה את האחדות שהכל טוב. אם הוא רק אומר זאת, אך בתוך תוכו אינו מרגיש זאת - הוא נכשל במבחן. אפילו אדם שיאמר שהכל רע באופן מוחלט ואמיתי יצליח להיכנס לגן עדן, מכיוון שגם אצלו הכל אחד (אחדות מוחלטת של הרע). החשוב הוא לא להיות חלקי, אלא אמיתי לגמרי בגישה שלך.

למה יש דרגות בגן עדן ומהו תפקיד ה"ניסיונות" בדרך לשם?

בגן העדן קיימות דרגות שונות של חוויית האחדות. אליעד מסביר שהניסיונות והקשיים שמגיעים לאדם הם כמו אימון בחדר כושר - מטרתם לאמן את האדם לראות שהכל טוב גם במצבי קושי. בדיוק כפי שבחדר כושר השרירים גדלים בזכות האתגר והקושי, כך גם התודעה של האדם מתפתחת כשהוא מתמודד עם אתגרים ומצליח לשמר בתוכו את ההבנה של הכל אחד וטוב.

כיצד המטמון והמפתח מסמלים את החזרה לאחדות?

אליעד כהן מתאר את האושר והשלמות כמטמון שכבר קיים בתוך האדם, אך המפתח לתיבה נעלם או הפך לחלוד במהלך החיים. כשאדם נולד הוא קרוב יותר לתודעת האחדות, משום שהוא טרם יצר הפרדות של טוב ורע באמצעות שכלו. ככל שהאדם גדל, השכל שלו יוצר הפרדות והוא שוכח את המפתח לאושר הפנימי. כדי לחזור ולמצוא את המטמון, האדם צריך להתאמץ ולהתגבר על התפיסה הנפרדת של המציאות.

מהי "התאבדות שכלית" וכיצד היא פותחת את גן עדן?

"התאבדות שכלית", לפי אליעד, אינה התאבדות פיזית אלא ביטול התפיסה של נפרדות. מדובר ב"לחסל" את האמונה שהטוב והרוע הם דברים מנוגדים ומוחלטים. בכך, האדם מבצע מעין "תחיית מתים" של שכלו, כשהוא מתחבר לשכל עמוק יותר שמכיל בתוכו את ההבנה שגם הטוב וגם הרע הם אחד. השכל הגדול הזה, שאותו האדם מגלה מחדש, הוא כרטיס הכניסה לגן עדן.

איך שאלת "למה" מובילה לאחדות ושלמות?

אליעד מדגיש את חשיבות השאלה "למה" - כאשר האדם שואל את עצמו שוב ושוב מדוע הוא רוצה דבר אחד ולא אחר, הוא מגלה שאין סיבה מוחלטת להעדפות שלו. כשהוא מגיע לנקודה הפנימית ביותר, הוא מגלה שאין באמת הבדל בין טוב לרע. כך נעלם הרצון, והאדם חווה שלמות ואחדות מלאה בתוכו.

מהי הדרך המעשית והיום - יומית לחוות גן עדן?

הדרך המעשית, על פי אליעד, היא תמיד לשאול "מה האמת?" בכל מצב של קושי. האדם צריך לבדוק האם באמת טוב או רע, בלי לקבל שום הנחה מראש. רק כשאדם יצליח לחוות את האמת הזו בפועל, ולא רק להאמין בה תיאורטית, הוא יחווה את גן העדן - את האחדות הפנימית והשלמה, שבה אין יותר צורך לרצות, כי הוא כבר מאושר באופן מוחלט ומלא.
מהו גן עדן וכיצד הוא קשור לחוויית השלמות?

גן עדן מוגדר כמקום (או מצב תודעה) שבו האדם חווה שלמות אמיתית. גם אם במציאות הרגילה נדמה שיש לאדם הכל, הוא עדיין אינו מרגיש שלמות. הסיבה לכך היא שאדם ממשיך לחפש את האושר וממשיך לרצות עוד, ולכן אינו חווה שלמות. בגן עדן, לעומת זאת, האדם חווה שהכל טוב באמת, בלי שום מאמץ ובלי תלות ברצון נוסף.

מדוע חיפוש האושר מונע מהאדם להיות מאושר?

כאשר אדם רוצה להרגיש טוב, הוא בו - זמנית נמנע מלהשלים עם הרע. מי שלא היה אכפת לו בכלל להרגיש רע, היה כבר ממילא מרגיש טוב. אך בפועל, האדם אינו מפסיק לרצות מצב אחר ממה שיש לו כעת. יש הבדל עצום בין אדם שבאופן טבעי אינו מחפש עוד אושר, כי הוא שבע ומרוצה, לבין אדם שמדחיק את הרצון לאושר ו"מחליט" להפסיק לחפש אותו רק באופן מלאכותי. זה כמו ההבדל בין רעב ששבע ולכן לא מחפש מזון, לבין רעב שמנסה להסיח את דעתו מלחשוב על אוכל. במקרה השני, הרצון לא נעלם באמת.

מדוע אי אפשר פשוט להחליט "הכל טוב" ולחוות גן עדן?

יש אנשים שמנסים לפתור את הסבל על ידי חשיבה חיובית או אמירות כמו "הכל לטובה", אבל כדי לחוות באמת ש"הכל טוב", זה חייב להגיע מעומק ההבנה הפנימית ולא רק מהחלטה חיצונית. גן עדן אינו מצב שבו האדם "בוחר" להרגיש טוב. בגן עדן אין בחירה חופשית בין טוב לרע, כי האדם חי בתפיסת אחדות פנימית שבה הטוב והרע מתאחדים.

כיצד תפיסת האחדות מבטלת את הסבל?

המציאות מכילה בו - זמנית את הנפרדות (טוב ורע, כאן ושם, עבר ועתיד) ואת האחדות (שהכל אחד). כשאדם מבין באמת שהכל אחד, הוא אינו יכול לסבול עוד, משום שההבדל בין טוב לרע מתבטל בעומק החוויה. זה דומה למי שמבין שכל המשחק של טוב ורע הוא רק משחק - גם אם הוא ממשיך להשתתף בו בחיי היומיום, הוא כבר אינו סובל באמת, מפני שהוא זוכר ששורש הדברים אחד.

מהו מבחן הכניסה לגן עדן?

מבחן הכניסה לגן עדן הוא מבחן של אמת: עד כמה האדם באמת חווה שהכל טוב או שהכל אחד. אם אדם אומר "הכל טוב", אך בעצם יש מצבים שהוא לא מוכן לקבל, הוא נכשל במבחן, כי הוא אינו אמיתי עד הסוף. בגן עדן הכל אמת, ולכן בוחנים האם האדם אמיתי לגמרי בגישה שלו. גם אם אדם היה אומר "הכל רע" באותו אופן מוחלט, ובאמת היה חווה הכל כרע באופן זהה, הוא היה מגיע לחוויית אחדות - אבל התנאי הוא להיות כן ואמיתי בכל מאת האחוזים.

מדוע יש דרגות בגן עדן וכיצד קשור לכך מושג הניסיונות?

בגן העדן יש דרגות עומק שונות של חוויית האחדות. כדי שהאדם יוכל לחוות שלמות גבוהה יותר, עליו לעבור "ניסיונות" שונים במציאות, בדומה לחדר כושר שבו מתאמנים ומתחזקים. הניסיונות הם מצבים שבהם האדם חווה קושי ורואה האם הוא מצליח לשמור על התודעה ש"הכל טוב" גם לנוכח אתגרים. כך מתחזקים "שרירי" התודעה, והאדם מתקדם לדרגות גבוהות יותר של אחדות.

כיצד האנלוגיה של מטמון באדמה מסבירה את קושי המאמץ?

בתוך האדם יש "מטמון" של אושר ושלמות שכבר קיים בו, אבל המפתח לאותו מטמון הלך לאיבוד או החליד. כמו תיבה עתיקה באדמה - צריך להתאמץ כדי לאתר את המפתח ולפתוח את התיבה. כשהאדם נולד הוא קרוב יותר לחוויה של אחדות (כי הוא עדיין לא משתמש כל כך בהבחנות שכליות של טוב ורע), אך ככל שהוא גדל ומשתמש בשכל להבחין בין טוב לרע, המפתח הולך לאיבוד. לכן, להגיע חזרה לגן עדן דורש מאמץ מסוים שחוזר אל אותה נקודה פנימית של אחדות.

מהי "התאבדות שכלית" וכיצד היא קשורה לכניסה לגן עדן?

"התאבדות שכלית" אין פירושה מוות פיזי, אלא ויתור על קיבעון התודעה הרגילה שמפרידה בחדות בין טוב לרע. ברגע שהאדם "הורג" את ההיצמדות לנפרדות, הוא מאפשר לשכל "להיוולד" מחדש ברמה גבוהה יותר, שבה הוא מבין שהטוב והרע הם אחד. זו מעין "תחיית המתים" של השכל - במקום להיות כבול לניגודים, הוא קולט שההפכים מתאחדים. מדובר בתהליך עמוק שבו ממשיכים לחיות בעולם, אך חווים אותו אחרת.

מדוע שאלת "למה" מובילה לאחדות?

כאשר אדם שואל את עצמו באמת, "למה אני רוצה את זה ולא את זה?", "למה אני חושב שזה טוב וזה רע?" - אם הוא ממשיך לשאול לעומק, הוא עשוי להגיע לנקודה שבה אין תשובה מוחלטת, כי בשורש הדברים אין הבדל בין טוב לרע. אז נופלת ההפרדה, והאדם נחשף לאחדות. ברמה היומיומית הוא עדיין משתמש בשכל ומבדיל בין מצבים רצויים ופחות רצויים, אבל בעומק הלב יודע שאין באמת הבדל, ולכן אינו סובל.

מהי הדרך המעשית לחוות אחדות?

הדרך המעשית היא לחפש את האמת במלוא כנותה: לבדוק כל הנחה לגבי טוב ורע, לא לקבל דבר כמובן מאליו, ולהמשיך לחקור עד שתגיע הבנה פנימית שהכל אחד. ברגע שזה הופך לחוויה פנימית ולא רק הסבר שכלי, האדם מגיע ל"גן עדן" - הוא כבר לא זקוק לשכנע את עצמו שהכל טוב, הוא פשוט מרגיש זאת מבפנים. זו מהות כרטיס הכניסה לגן עדן: להיות אמיתי עד הסוף.
הסבר על גן עדן ועל מבחן הכניסה לגן עדן. מהו המבחן שיש לפני הכניסה לגן עדן? ואיך לעבור אותו?

הפעם נדבר על נושא מבחן הכניסה לגן עדן, ומה זה אומר? לפני שאדם נכנס לגן עדן, עושים לו מבחן.

ומה זה בכלל גן עדן שכולם רוצים להגיע אליו, גן עדן זה מקום שהכל בו טוב, מקום שבו חווים שלמות, כי כל עוד אדם בתודעה רגילה, גם אם יקבל את כל מה שהוא רוצה, הוא לא יחווה שלמות.

וגן העדן הוא חווית השלמות.

והאושר הוא השלמות, ואדם אינו מאושר, כיוון שלא מפסיק לחפש את האושר.

אם אדם לא היה רוצה להרגיש טוב, היה ממילא תמיד מרגיש טוב. אבל זה לא פשוט, כי אדם לא רוצה להרגיש רע, הוא לא מקבל את זה שרע לו.

אדם יכול להגיד אני יפסיק להיות מאושר, ואני אהיה מאושר, אבל זה לא עובד כך.

כי יש הבדל גדול בין אדם שלא מחפש את האושר כי טוב לו, לבן אדם שלא מחפש את האושר, כי הוא החליט בכוונה לא לחפש את האושר.

זה כמו בן אדם רעב והוא אוכל ואז שבע ולא מחפש לאכול. ויש אדם רעב, אבל יעסיק את עצמו במחשבות לא לאכול. ההבדל שהשבע שבע, והרעב, רק מדחיק את הרעב.

לכן לא יעזרו טריקים שאדם יגיד הכל מעכשיו לטובה, או חשיבה חיובית וכדומה, זה טוב כפלסטר זמני, אבל זו לא יכולה להיות החלטה, זה חייב לבוא באמת מהמקום הפנימי ביותר של האדם.

וגן העדן, זו לא החלטה להרגיש גן עדן, זה המקום בו אין לאדם בחירה חופשית אם להרגיש טוב או רע, מה זאת אומרת?

הנושא פשוט יותר ממה שנדמה, כפי שהסברנו, העולם בו זמנית זו תפישת נפרדות העולם של הטוב והרע, מקומות שונים, זמנים שונים וכו', בו בזמן שישנה אחדות ובמהות כל הדברים הם אחד.

אך אם האדם יראה במו עיניו שכל הדברים מחוברים במהותם, אינו יכול לסבול יותר, כי הכל אחד, ואז אדם כזה מבין שהכל משחק, ואז הוא משתתף במשחק טוב ורע וכו', אבל ברור לו בו בזמן שזה אחד, ואז אין סבל לעומת מי שבתודעה רגילה שאינה תופשת את האחדות, ואז מי שבתפישה הרגילה סובל באמת מהמשחק, אפילו אם הוא יודע בשכל, בתיאוריה שזה משחק, הוא סובל מאד, לעומת מי שבתפישת האחדות המבין שהרע ביותר והדבר הטוב ביותר הם בעצם אחד ואז לא שייך אצלו יותר סבל.

וגן העדן הוא המקום שבו האדם חווה את המציאות באחדות פנימית ואמיתית ושלמה.

ויש הרבה אנשים שמחזיקים בכך שהכל לטובה, והכל טוב ונפלא, ואופטימיים, והכל אחד, והכל דבש והחיים יפים ועוד, אך השאלה היא האם באמת האדם חווה את המציאות כדבש וכאחד ומושלם, ורוב האנשים כמעט כולם, אינם חווים זאת, ואדם אינו יכול לרמות בדבר הזה, והכי חשוב שהוא לא יכול לרמות את עצמו, כי את הלב לא ניתן לרמות.

והלב יודע, בתוך וכך אם אתה מחפש איזה אושר, סימן שאתה לא מאושר.

ותחושת גן עדן, זו תחושה פנימית שהכל טוב, לא צריך להתאמץ בשביל זה.

ומבחן גן העדן, גם בגן עדן יש הרבה דרגות, יש הרבה עוצמות, ובכדי שאדם באמת ייהנה בגן עדן, לחוות שהכל אחד, יחווה העדר רצון, העדר נפרדות, העדר קונפליקטים, לשם כך צריך להעמיד את האדם למבחן, ולמה צריך? תכף נסביר.

ברגע שבן אדם רוצה להרגיש טוב, ואומר שהכל טוב והכל אחד, מייד בוחנים אותו לראות אם בפועל האדם מרגיש רע, זה ממש לא שייך רק להגיד מהשפה אל החוץ, זה לא אמיתי באמת, ואז שהאדם אומר הכל טוב ונפלא, באותו הרגע בוחנים אותו, פתאום במציאות הוא מוצא מלא דברים שלא ממש מוצאים חן בעיניו, שהוא לא מרוצה מהם, וזה המבחן שאומרים להם, נראה עד כמה אתה אמיתי עם עצמך, שהכל טוב גם אם המציאות לא מוצאת חן בעיניך.

וגן העדן הוא עולם האמת, ובשל כך מן הסתם המבחן הוא מבחן האמת.

והמבחן הוא לבדוק כמה האדם אמיתי, ואמיתי עד הסוף. ואמיתי עד הסוף זה אומר גם שאדם יכול להגיד שהכל רע, אבל הכל ממש רע באותה המידה, אז גם הוא יכנס לגן העדן, כי הוא בחווית האחדות, אבל אם הוא יגיד, לא, רע כזה זה בסדר, אבל את הרע ההוא אני לא רוצה, הוא כבר נכשל במבחן.

והשאלה עד כמה אתה מבין שהכל אחד, ככל שההבנה גדולה יותר אפשר להכיל את האחדות ואז קרובים לגן עדן, להיות אמיתיים על האחדות, בלי לזגזג.

ואז המבחן, זה כמו חדר כושר, יותר ניסיונות, יותר מאמץ יותר תרגילים ומכשירים בכדי לנפח ולחזק את השרירים, וזה כואב לחזק את השרירים שלא רגילים לעבודה מאומצת.

זה כמו מטמון שנמצא באדמה, וחופרים ומוצאים, אבל לפתוח עכשיו את תיבת המטמון זו בעיה, כי המפתח כבר חלול, והמנעול חלול, כי זה נטמן לפני שנים באדמה, המטמון ישנו, אבל צריך להתאמץ, יתכן שהמפתח הלך לאיבוד.

והאנלוגיה לאדם, שהמטמון נמצא כבר בתוך האדם, אבל המפתח הלך לאיבוד.

כשאדם נולד הוא קרוב יותר להיות מאושר, כי הוא פחות משתמש בשכל שלו להבחנה בין טוב לרע, ולכן ילדים גם מאושרים יותר, וככל שהזמן עובר ומתבגרים ומשתמשים בשכל ובהפרדה בין טוב לרע, מאבדים את המפתח למטמון גן העדן שכבר נמצא תמיד ממילא בתוך האדם.

וכדי לפתוח עם המפתח הישן החלוד, צריך לעבוד קשה.

ובכדי לקבל את המטמון מחדש, האדם מתאבד ברמה השכלית, וזה אומר לא ללכת להתאבד במובן הרגיל, אם נלך לבית קברות ונגיד שיש טריק לגרום לאדם לחיות, בעצם גרמנו לו להתאבד, כי החיינו אותו, אם הוא מת והחיינו אותו הוא התאבד מהמוות.

והאדם צריך להתאבד מהשכל שלו, לחסל את הנפרדות, לקחת אקדח ולחסל את החוויה של זה טוב וזה רע, אלא להבין שאין הבדל בין טוב לרע בו בזמן שהוא יודע שהוא בנפרדות. וזה דבר קטלני, כי השכל מבין רק נפרדות, מה פתאום שהוא יבין עכשיו שזה בכלל אותו הדבר.

ואז זה אומר בכלל להחיות את השכל, להחיות אותו מהמוות של הנפרדות.

מצד האמת זה לעשות תחיית המתים של השכל, כי מצד האמת השכל הרגיל של הנפרדות מחובר לשכל אחר גדול שהכל בו אחד, שגם דבר והיפוכו הם אחד ונכונים בין היתר.

והשכל של האדם הוא רק ביטוי של השכל הזה, השכל של האדם הוא רק חלק מהשכל הכללי שבו הכל אחד, וגם יש בו נפרדות והפכים ואף על פי כן הם אחד.

ואם אדם עם השכל הרגיל ישאל את עצמו מספיק פעמים, למה אני רוצה את זה ולא את זה, מה הסיבה לכך ולכך, ועוד ועוד לא להפסיק לשאול, הוא יגיע בסופו של דבר לשכל הגדול, שם אין שאלה, ואין סיבה, ושם לא משנה למה זה ולא זה או רצון כזה או אחר, אין שום הבדל ביניהם.

למרות שאדם רגיל אומר את זה אני רוצה ואת זה אני לא רוצה, בשורש אין הבדל ביניהם, כל עוד אדם לא בתודעת האחדות, הוא מרוצה מזה ומזה לא, וגם אדם שכן בתודעת האחדות, הוא גם חווה שזה טוב וזה רע, אבל אף על פי כן הוא מבין שהכל אחד והוא מוכן לחוות את הרע הזה כאילו הוא חווה טוב, כי הוא מבין שבאחדות זה טוב.

וזה המבחן של האמת בכניסה לגן עדן, עד כמה אתה חווה את המציאות כדבר אחד, האם אתה אמיתי וגם שיש קושי אתה חווה אותו ומתמודד איתו ברמה הפשוטה ובהבנה שהכל טוב, אז זה תחיית המתים של השכל, וכניסה לגן עדן, והכל טוב מתוכך, מתוך האדם, אם מישהו רק מבין ולא מרגיש, זה אומר שעדיין הוא לא הבין את הדבר, את האחדות.

זה לא מספיק לרצות ולהגיד את זה, זה צריך לבוא ממש מהפנימיות, וזה יגיע מהבנה שלמה של האחדות.

ונחזור שוב, להגיע לאחדות, לחפש את האמת, האם זה טוב שאני רוצה את זה? אולי זה לא טוב?

לבדוק למה ומה הסיבה שאתה חושב שזה טוב וזה רע? לא להניח הנחות שזה טוב וזה רע, לבדוק ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו, וההבנה האמיתית שהכל טוב והכל אחד ולא רק מהשפה אל החוץ זהו כרטיס הכניסה האמיתי לגן העדן!
© כל הזכויות שמורות לאתר www.EIP.co.il בלבד!
מומלץ ביותר, לצטט תוכן מהאתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
האתר פותח על ידי אליעד כהן