הודאה במקצת / הפללה עצמית - כיצד האדם מסבך את עצמו במו ידיו?
בעולם החקירות והתשאול, כאשר מתשאלים וחוקרים חשוד בנושא כלשהו, ישנו מושג שנקרא "הודאה במקצת". כאשר המשמעות של המושג הזה היא, שהחוקר שואל את האדם כל מיני שאלות שונות כדי לקשור אותו אל האירוע.
ולפעמים הנחקר מודה במקצת. דהיינו, הנחקר מכחיש את ההאשמה שמאשימים אותו באופן כללי, אבל הוא מודה במקצת, דהיינו, שהוא מודה שהוא כן קשור לאירוע בצורה כלשהי. והדבר הזה מסבך את הנחקר, וקושר אותו לאירוע, וגורם לכך שהחקירה שחוקרים אותו תהיה קשה יותר וכולי.
ודוגמה נוספת להודאה במקצת, היא שאם אדם אחד טוען שאדם אחר חייב לו סכום כסף כלשהו. אז אם זה שנחשד כחייב כופר בכל, דהיינו, אם הוא אומר אני לא חייב לו כלום, ואולי הוא גם אומר שהוא כלל לא מכיר את זה שטוען שהוא חייב לו כסף, אז במקרה כזה השופט יתייחס בצורה אחת למקרה.
אך אם זה שאומרים שהוא חייב כסף, הוא יודה במקצת, דהיינו, הוא אכן יודה שהוא מכיר את בעל החוב, והוא אכן יודה שהוא לווה ממנו סכום כלשהו של כסף, אך הוא יטען שזה היה סכום אחר, או שהוא יטען שהוא כבר פרע את החוב וכיו"ב. הרי שבמקרה כזה השופט יתייחס לאירוע הזה בצורה אחרת.
והרעיון הוא, שאם האדם חף מפשע לגמרי, והוא מודה במקצת על משהו שהוא לא היה אמור להודות עליו, על ידי זה האדם קושר את עצמו לאירוע ומסבך את עצמו במו ידיו.
ואם נתבונן היטב על העניין הזה לעומקו, נראה שיש כאן משמעות רוחנית. והיא שכאשר האדם לא נקי בשלמות מאיזה דבר, על ידי זה יש אחיזה וכוח לאותו הדבר להציק לו. כי כאשר האדם מוותר קצת ולא הולך עד הסוף באיזה עניין, על ידי זה קצת הרע שמעורב בתוך הטוב של האדם, הוא ממשיך להציק לאדם.
ולמרות שהרע הזה הוא קטן, הרי שהוא ימשיך להציק לאדם כאילו הוא דבר גדול. וכל זה משום שהאדם לא מתפטר אחת ולתמיד מהדבר הרע הזה שמציק לו. כי כאשר עושים חור קטן בתוך סכר של מים, הדבר הזה יכול ליצור שיטפון גדול ולהפיל את כל הסכר. וכאשר חולה סרטן מנקים את גופות מהגרורות הסרטניות שיש לו, אבל לא עושים זאת בשלמות, אלא משאירים אצלו בגוף כמה גרורות בודדות, הדבר הזה עלול לגרום למחלה לחזור ולהציק לאדם.
וכל אדם ואדם יש מחשבות כלשהן שמציקות לו ודברים כלשהם שהוא מדחיק. ואם האדם לא מתמודד ביסודיות עם הדבר שמציק לו, הרי שהדבר הזה ימשיך להציק לאדם, כל זמן שהאדם לא יפטר ממנו לגמרי. כי אם לדוגמה יש לאדם חרדה כלשהי ממשהו כלשהו, גם אם הדבר הזה שטותי לגמרי, אז כל זמן שהאדם לא יתמודד עם המחשבה הטורדנית הזאת בשלמות, הרי שהמחשבה הזאת תמשיך להציק לו.
וכאשר איזה משהו מציק לאדם, בין אם זה דבר פנימי שמציק לאדם ובין אם זה דבר חיצוני שמציק לאדם, על האדם לבדוק שהוא לא מודה במקצת, ושהוא לא קושר את עצמו לאירוע ומסבך את עצמו בחינם.
דהיינו, כאשר יש לאדם בחיים שלו איזה משהו שמציק לו, על האדם להתבונן היטב ולנסות להבין את שורש הדבר שמציק לו. ועל האדם לבדוק היטב היטב ולראות, שהוא לא מסבך את עצמו במו ידיו, על ידי זה שהוא מוותר קצת לאותו הדבר שמציק לו. כי כאשר נותנים לקצת רע להתקיים, הוא ממשיך להציק לאדם. וכאשר נותנים לאויב אצבע, הוא רוצה את כל היד. ועל האדם להתבונן היטב ולראות, שלא הוא במו ידיו בצורה כלשהי גורם להסתבכות העצמית שלו בכל מיני דברים.
והמסר המרכזי הוא, שעל האדם לא לוותר היכן שלא צריך לוותר. כי ויתור קטן על דבר שנראה שולי, יוצר אח"כ צרה גדולה. ולפעמים האדם מתפשר על משהו קטן ומוותר על משהו קטן, והדבר הזה יוצר אצלו אח"כ את הצורך לוותר על דבר גדול.
והרבה פעמים האדם יכול בקלות להתפטר מהדבר שמציק לו. אבל עליו לעשות זאת בשלמות. כי הרבה פעמים הדבר שמציק לאדם, הוא כוח מאוד קטן. שלאדם עצמו יש יותר כוח מאשר לדבר שמציק לו. ואם האדם ירצה, אז בקלות הוא יכול להתגבר על הדבר שמציק לו, ולהחליט שהוא לא מוותר יותר על שום דבר, ובזה להשתיק את כל מי שמציק לו.
אבל אם האדם מתעצל ומחליט לוותר על דבר קטן, על ידי זה...
ולפעמים הנחקר מודה במקצת. דהיינו, הנחקר מכחיש את ההאשמה שמאשימים אותו באופן כללי, אבל הוא מודה במקצת, דהיינו, שהוא מודה שהוא כן קשור לאירוע בצורה כלשהי. והדבר הזה מסבך את הנחקר, וקושר אותו לאירוע, וגורם לכך שהחקירה שחוקרים אותו תהיה קשה יותר וכולי.
ודוגמה נוספת להודאה במקצת, היא שאם אדם אחד טוען שאדם אחר חייב לו סכום כסף כלשהו. אז אם זה שנחשד כחייב כופר בכל, דהיינו, אם הוא אומר אני לא חייב לו כלום, ואולי הוא גם אומר שהוא כלל לא מכיר את זה שטוען שהוא חייב לו כסף, אז במקרה כזה השופט יתייחס בצורה אחת למקרה.
אך אם זה שאומרים שהוא חייב כסף, הוא יודה במקצת, דהיינו, הוא אכן יודה שהוא מכיר את בעל החוב, והוא אכן יודה שהוא לווה ממנו סכום כלשהו של כסף, אך הוא יטען שזה היה סכום אחר, או שהוא יטען שהוא כבר פרע את החוב וכיו"ב. הרי שבמקרה כזה השופט יתייחס לאירוע הזה בצורה אחרת.
והרעיון הוא, שאם האדם חף מפשע לגמרי, והוא מודה במקצת על משהו שהוא לא היה אמור להודות עליו, על ידי זה האדם קושר את עצמו לאירוע ומסבך את עצמו במו ידיו.
ואם נתבונן היטב על העניין הזה לעומקו, נראה שיש כאן משמעות רוחנית. והיא שכאשר האדם לא נקי בשלמות מאיזה דבר, על ידי זה יש אחיזה וכוח לאותו הדבר להציק לו. כי כאשר האדם מוותר קצת ולא הולך עד הסוף באיזה עניין, על ידי זה קצת הרע שמעורב בתוך הטוב של האדם, הוא ממשיך להציק לאדם.
ולמרות שהרע הזה הוא קטן, הרי שהוא ימשיך להציק לאדם כאילו הוא דבר גדול. וכל זה משום שהאדם לא מתפטר אחת ולתמיד מהדבר הרע הזה שמציק לו. כי כאשר עושים חור קטן בתוך סכר של מים, הדבר הזה יכול ליצור שיטפון גדול ולהפיל את כל הסכר. וכאשר חולה סרטן מנקים את גופות מהגרורות הסרטניות שיש לו, אבל לא עושים זאת בשלמות, אלא משאירים אצלו בגוף כמה גרורות בודדות, הדבר הזה עלול לגרום למחלה לחזור ולהציק לאדם.
וכל אדם ואדם יש מחשבות כלשהן שמציקות לו ודברים כלשהם שהוא מדחיק. ואם האדם לא מתמודד ביסודיות עם הדבר שמציק לו, הרי שהדבר הזה ימשיך להציק לאדם, כל זמן שהאדם לא יפטר ממנו לגמרי. כי אם לדוגמה יש לאדם חרדה כלשהי ממשהו כלשהו, גם אם הדבר הזה שטותי לגמרי, אז כל זמן שהאדם לא יתמודד עם המחשבה הטורדנית הזאת בשלמות, הרי שהמחשבה הזאת תמשיך להציק לו.
וכאשר איזה משהו מציק לאדם, בין אם זה דבר פנימי שמציק לאדם ובין אם זה דבר חיצוני שמציק לאדם, על האדם לבדוק שהוא לא מודה במקצת, ושהוא לא קושר את עצמו לאירוע ומסבך את עצמו בחינם.
דהיינו, כאשר יש לאדם בחיים שלו איזה משהו שמציק לו, על האדם להתבונן היטב ולנסות להבין את שורש הדבר שמציק לו. ועל האדם לבדוק היטב היטב ולראות, שהוא לא מסבך את עצמו במו ידיו, על ידי זה שהוא מוותר קצת לאותו הדבר שמציק לו. כי כאשר נותנים לקצת רע להתקיים, הוא ממשיך להציק לאדם. וכאשר נותנים לאויב אצבע, הוא רוצה את כל היד. ועל האדם להתבונן היטב ולראות, שלא הוא במו ידיו בצורה כלשהי גורם להסתבכות העצמית שלו בכל מיני דברים.
והמסר המרכזי הוא, שעל האדם לא לוותר היכן שלא צריך לוותר. כי ויתור קטן על דבר שנראה שולי, יוצר אח"כ צרה גדולה. ולפעמים האדם מתפשר על משהו קטן ומוותר על משהו קטן, והדבר הזה יוצר אצלו אח"כ את הצורך לוותר על דבר גדול.
והרבה פעמים האדם יכול בקלות להתפטר מהדבר שמציק לו. אבל עליו לעשות זאת בשלמות. כי הרבה פעמים הדבר שמציק לאדם, הוא כוח מאוד קטן. שלאדם עצמו יש יותר כוח מאשר לדבר שמציק לו. ואם האדם ירצה, אז בקלות הוא יכול להתגבר על הדבר שמציק לו, ולהחליט שהוא לא מוותר יותר על שום דבר, ובזה להשתיק את כל מי שמציק לו.
אבל אם האדם מתעצל ומחליט לוותר על דבר קטן, על ידי זה...