20:24מה מגלים בהארה רוחנית? מה מבינים בסוף? תגלה לי מה בסוף, מה יש מעבר לשכל? איך אלוהים חושב? מה האמת האובייקטיבית? סוד שנשאר סוד, צריך לעבור בדרך, אמונה בלב שלם, למה להתאמץ? עצלנות רוחנית
מה מגלים באמת בהארה רוחנית?
כאשר אדם יוצא למסע רוחני, הוא לעיתים קרובות מחפש להבין מה יהיה בסוף, מהי ההבנה הסופית, ואיך נראית ההארה הרוחנית. אליעד כהן מסביר שכאשר שואלים שוב ושוב "למה?" על כל רצון או מחשבה, מגיעים להבנה שהכל מושלם ואין שום בעיה. אבל יש אנשים שרוצים לדעת מראש מה תהיה התוצאה הסופית, מבלי לעבור את הדרך, וכאן יש בעיה מהותית.
לדבריו של אליעד, אנשים מנסים להבין מראש את הנקודה האחרונה שאליה מגיעים אחרי תהליך החקירה, כדי שיוכלו לכאורה "לקפוץ" ישירות אליה. לדוגמה, זה כמו תלמיד שרוצה לדעת מה הפתרון לשאלה האחרונה במבחן במתמטיקה, בלי לפתור את כל התרגילים שבדרך. אבל אליעד מדגיש שהבעיה בגישה הזאת היא שכדי לשאול באמת את השאלה האחרונה ולהבין את התשובה לעומק, חובה לעבור את כל המסלול.
למה אי אפשר להבין את התוצאה מראש בלי לעבור את הדרך?
לפי אליעד, הסיבה לכך פשוטה: אם לא עברתם את כל הדרך, לא באמת תבינו את המשמעות של "אין הבדל בין דבר להיפוכו". למשל, אם מישהו יגיד לכם שבסוף מבינים שאין הבדל בין "יש" ל"אין", או בין "לדעת" ל"לא לדעת", לא תוכלו להבין זאת באמת, כי לא עברתם תהליך שבו אתם באמת חוקרים ומערערים את המחשבה שלכם. אתם יכולים לומר זאת באופן מילולי, אבל לא באמת תבינו או תחוו את זה לעומק.
מדוע הניסיון "לא להגדיר" הוא עדיין הגדרה?
אחת הבעיות שאליעד מדגיש היא שהמוח נוטה להיאחז בדברים. גם ניסיון להגיד "מעכשיו אני לא אגדיר כלום" הוא בעצם הגדרה. אפילו המשפט "אני לא יודע כלום" הוא ידע מסוג מסוים. זה פרדוקס שכל ניסיון להגדיר את האין - הגדרה הוא בעצמו הגדרה. כל עוד המוח שלכם מנסה "להחזיק" את ההבנה הרוחנית הזאת, אתם עדיין תקועים בהיאחזות ולא מגיעים לחופש אמיתי.
למה אי אפשר פשוט להיאחז בתשובה הסופית?
אליעד מסביר שההבנה הרוחנית הסופית אינה משהו שתוכלו להיאחז בו או לזכור כל הזמן באופן מודע. מדובר בשינוי מוחלט של הזהות שלכם, כמו להפוך באמת לחתול ולא רק לנסות להתחזות לחתול. חתול לא צריך להתאמץ לחשוב שהוא חתול, הוא פשוט חתול. באופן דומה, כאשר מגיעים להארה אמיתית, אתם הופכים למשהו אחר לחלוטין (כמו להפוך ל"אלוהים"), ולכן לא צריך להתאמץ לחשוב או לזכור שום דבר באופן מודע.
מה באמת קורה בסוף הדרך הרוחנית?
בסוף הדרך, אתם לא רק מבינים משהו חדש, אתם הופכים להיות משהו חדש. אליעד משתמש בדימוי של אדם שמוכנס לבלנדר, נטחן לחלוטין ואז נברא מחדש. האדם החדש נראה אולי אותו הדבר חיצונית, אבל הוא שונה לגמרי בפנימיות שלו. התהליך הזה לא מסתיים בהבנה שכלית או בתחושה מיוחדת, אלא במהפך מוחלט בזהות שלכם.
מהי "אמונה בלב שלם" לפי אליעד?
קיצור דרך אפשרי, שאליעד מתייחס אליו, הוא "אמונה שלמה בלב שלם". אם תוכלו באמת להאמין לחלוטין שאין שום הבדל או שאין שום דבר שצריך לדעת, תוכלו לדלג על כל הדרך. אבל אליעד מסביר שזה כמעט בלתי אפשרי, כי תמיד תישאר בכם ספקנות פנימית שתשאל "מי אמר?". כל עוד המוח שלכם מסוגל לחשוב על ההיפך ממה שאתם מאמינים בו, אתם לא באמת מאמינים בזה בלב שלם.
האמונה בלב שלם שאליעד מתכוון אליה היא מצב שבו אי אפשר אפילו לחשוב על ההיפך, וכך בעצם כבר אין משמעות לאמונה עצמה, כי אם אין לה הפך, היא לא מוגדרת כלל.
מדוע המסלול הארוך נחוץ ולא ניתן לעקיפה?
אליעד משתמש בדימוי נוסף, מתוך סיפורי רבי נחמן מברסלב, של נסיכה שמחפשת חתן ויודעת לזהות אותו רק אם הוא עבר איתה מקומות מסוימים לפי סדר מסוים. כל מי שלא עבר איתה את המסלול הזה, גם אם הוא מכיר את הפרטים של המסלול, לא יכול באמת להכיר אותה. זה אומר שגם אם אדם יודע מראש את ההבנה הסופית ("בסוף אין הבדל"), הוא לא יכול באמת להבין אותה לעומק בלי לעבור את הדרך ולהתמודד עם כל השאלות והספקות בדרך.
המטרה של הדרך הארוכה, לפי אליעד, היא לפתח יכולת אמיתית של התבוננות, חקירה עצמית, ופירוק מחשבות וספקות. בלי לעבור את המסלול הזה, אי אפשר באמת להגיע להבנה הרוחנית המוחלטת.
מדוע "עצלנות רוחנית" לא עובדת?
אליעד מציין שאנשים מתעצלים לעבור את כל המסלול הרוחני, כי הם רוצים להבין מיד את "השאלה האחרונה". אך למעשה, כאשר הם מנסים לעשות קיצור דרך, הם עדיין נאחזים בתוצאה כלשהי, ולכן אינם מגיעים לחופש אמיתי. הם תקועים במעגל אינסופי של מאמץ להחזיק בהבנה, במקום להפוך באופן מוחלט לזהות חדשה, שבה לא צריך להתאמץ.
לסיכום, אליעד מסביר שהדרך הרוחנית האמיתית היא מעבר לכל הבנה שכלית או רגשית. זהו מהפך טוטאלי בזהות העצמית, שרק מי שעובר את הדרך יכול באמת לחוות.
כאשר אדם יוצא למסע רוחני, הוא לעיתים קרובות מחפש להבין מה יהיה בסוף, מהי ההבנה הסופית, ואיך נראית ההארה הרוחנית. אליעד כהן מסביר שכאשר שואלים שוב ושוב "למה?" על כל רצון או מחשבה, מגיעים להבנה שהכל מושלם ואין שום בעיה. אבל יש אנשים שרוצים לדעת מראש מה תהיה התוצאה הסופית, מבלי לעבור את הדרך, וכאן יש בעיה מהותית.
לדבריו של אליעד, אנשים מנסים להבין מראש את הנקודה האחרונה שאליה מגיעים אחרי תהליך החקירה, כדי שיוכלו לכאורה "לקפוץ" ישירות אליה. לדוגמה, זה כמו תלמיד שרוצה לדעת מה הפתרון לשאלה האחרונה במבחן במתמטיקה, בלי לפתור את כל התרגילים שבדרך. אבל אליעד מדגיש שהבעיה בגישה הזאת היא שכדי לשאול באמת את השאלה האחרונה ולהבין את התשובה לעומק, חובה לעבור את כל המסלול.
למה אי אפשר להבין את התוצאה מראש בלי לעבור את הדרך?
לפי אליעד, הסיבה לכך פשוטה: אם לא עברתם את כל הדרך, לא באמת תבינו את המשמעות של "אין הבדל בין דבר להיפוכו". למשל, אם מישהו יגיד לכם שבסוף מבינים שאין הבדל בין "יש" ל"אין", או בין "לדעת" ל"לא לדעת", לא תוכלו להבין זאת באמת, כי לא עברתם תהליך שבו אתם באמת חוקרים ומערערים את המחשבה שלכם. אתם יכולים לומר זאת באופן מילולי, אבל לא באמת תבינו או תחוו את זה לעומק.
מדוע הניסיון "לא להגדיר" הוא עדיין הגדרה?
אחת הבעיות שאליעד מדגיש היא שהמוח נוטה להיאחז בדברים. גם ניסיון להגיד "מעכשיו אני לא אגדיר כלום" הוא בעצם הגדרה. אפילו המשפט "אני לא יודע כלום" הוא ידע מסוג מסוים. זה פרדוקס שכל ניסיון להגדיר את האין - הגדרה הוא בעצמו הגדרה. כל עוד המוח שלכם מנסה "להחזיק" את ההבנה הרוחנית הזאת, אתם עדיין תקועים בהיאחזות ולא מגיעים לחופש אמיתי.
למה אי אפשר פשוט להיאחז בתשובה הסופית?
אליעד מסביר שההבנה הרוחנית הסופית אינה משהו שתוכלו להיאחז בו או לזכור כל הזמן באופן מודע. מדובר בשינוי מוחלט של הזהות שלכם, כמו להפוך באמת לחתול ולא רק לנסות להתחזות לחתול. חתול לא צריך להתאמץ לחשוב שהוא חתול, הוא פשוט חתול. באופן דומה, כאשר מגיעים להארה אמיתית, אתם הופכים למשהו אחר לחלוטין (כמו להפוך ל"אלוהים"), ולכן לא צריך להתאמץ לחשוב או לזכור שום דבר באופן מודע.
מה באמת קורה בסוף הדרך הרוחנית?
בסוף הדרך, אתם לא רק מבינים משהו חדש, אתם הופכים להיות משהו חדש. אליעד משתמש בדימוי של אדם שמוכנס לבלנדר, נטחן לחלוטין ואז נברא מחדש. האדם החדש נראה אולי אותו הדבר חיצונית, אבל הוא שונה לגמרי בפנימיות שלו. התהליך הזה לא מסתיים בהבנה שכלית או בתחושה מיוחדת, אלא במהפך מוחלט בזהות שלכם.
מהי "אמונה בלב שלם" לפי אליעד?
קיצור דרך אפשרי, שאליעד מתייחס אליו, הוא "אמונה שלמה בלב שלם". אם תוכלו באמת להאמין לחלוטין שאין שום הבדל או שאין שום דבר שצריך לדעת, תוכלו לדלג על כל הדרך. אבל אליעד מסביר שזה כמעט בלתי אפשרי, כי תמיד תישאר בכם ספקנות פנימית שתשאל "מי אמר?". כל עוד המוח שלכם מסוגל לחשוב על ההיפך ממה שאתם מאמינים בו, אתם לא באמת מאמינים בזה בלב שלם.
האמונה בלב שלם שאליעד מתכוון אליה היא מצב שבו אי אפשר אפילו לחשוב על ההיפך, וכך בעצם כבר אין משמעות לאמונה עצמה, כי אם אין לה הפך, היא לא מוגדרת כלל.
מדוע המסלול הארוך נחוץ ולא ניתן לעקיפה?
אליעד משתמש בדימוי נוסף, מתוך סיפורי רבי נחמן מברסלב, של נסיכה שמחפשת חתן ויודעת לזהות אותו רק אם הוא עבר איתה מקומות מסוימים לפי סדר מסוים. כל מי שלא עבר איתה את המסלול הזה, גם אם הוא מכיר את הפרטים של המסלול, לא יכול באמת להכיר אותה. זה אומר שגם אם אדם יודע מראש את ההבנה הסופית ("בסוף אין הבדל"), הוא לא יכול באמת להבין אותה לעומק בלי לעבור את הדרך ולהתמודד עם כל השאלות והספקות בדרך.
המטרה של הדרך הארוכה, לפי אליעד, היא לפתח יכולת אמיתית של התבוננות, חקירה עצמית, ופירוק מחשבות וספקות. בלי לעבור את המסלול הזה, אי אפשר באמת להגיע להבנה הרוחנית המוחלטת.
מדוע "עצלנות רוחנית" לא עובדת?
אליעד מציין שאנשים מתעצלים לעבור את כל המסלול הרוחני, כי הם רוצים להבין מיד את "השאלה האחרונה". אך למעשה, כאשר הם מנסים לעשות קיצור דרך, הם עדיין נאחזים בתוצאה כלשהי, ולכן אינם מגיעים לחופש אמיתי. הם תקועים במעגל אינסופי של מאמץ להחזיק בהבנה, במקום להפוך באופן מוחלט לזהות חדשה, שבה לא צריך להתאמץ.
לסיכום, אליעד מסביר שהדרך הרוחנית האמיתית היא מעבר לכל הבנה שכלית או רגשית. זהו מהפך טוטאלי בזהות העצמית, שרק מי שעובר את הדרך יכול באמת לחוות.
- מה מגלים בהארה רוחנית?
- איך להגיע להארה אמיתית?
- מהי אמונה שלמה בלב שלם?
- למה לא ניתן לדלג על הדרך הרוחנית?
- מה יש מעבר לשכל?
- למה אי אפשר להיאחז בתשובה רוחנית?
- מהי האמת האובייקטיבית?