כפי שכבר ביארתי, השלמות, היא כאשר האדם מכיל בתוכו את ההפכים. כאשר האדם חי בתודעה של ויתור, שהוא צריך לוותר על דבר אחד כדי להשיג דבר אחר, הרי שזו אינה שלמות. אך כאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, כגון לדוגמה להיות שמח בחלקו וגם לשאוף לעוד וכיו"ב, הרי שזו השלמות.

והשאלה היא, איך יכול האדם להכיל בתוכו את ההפכים השונים. כיצד אפשרי הדבר שהאדם גם מצד אחד ייהנה מדברים כאילו הוא היה מכור אליהם, ומצד שני גם לא להקשר רגשית. כיצד יכול האדם, גם להיות מרוצה ממה שיש לו, וגם לשאוף ליותר וכולי?

והתשובה היא, כי הדבר אפשרי, על ידי זה שהאדם גורם לעצמו להיות מסוגל להכיל את ההפכים. ואיך? על ידי זה שהאדם מתבונן במציאות, ומבין שכל ההפכים מתחברים. כי המציאות מכילה בתוכה את הכל. וכל הדברים שבעולם, בשורשם הם אותו הדבר. כך שכל ההפכים מתחברים אחד לשני.

וככל שהאדם מתבונן יותר על המציאות, ומבין טוב יותר שכל ההפכים מתחברים בסופו של דבר, על ידי זה התודעה של האדם משתנה, ועל ידי זה האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים. דהיינו, להיות גם וגם. גם דבר וגם היפוכו.

והכל תלוי בעד כמה האדם רואה את השורש של המציאות בכל דבר...