לזרום עם עצמך, להקשיב לעצמך, ללכת אחרי הלב, להקשיב ללב שלך, הקול הפנימי, שכל או רגש, איך להחליט, הזדהות רגשית, להקשיב לרגשות, קונפליקט רגשי, קבלת החלטות
איך להחליט אם להקשיב לשכל או לרגש?
אחת השאלות המרכזיות שאליעד מתייחס אליהן בהרצאה היא כיצד האדם יכול לדעת מתי ללכת אחרי מה שמרגיש לו נכון - אחרי הלב, התחושה הראשונית, האינטואיציה - ומתי להקשיב לשכל ולהיגיון. השאלה הזו עולה מתוך הקושי לדעת האם הקול הפנימי שמדריך אותנו הוא חכם או דווקא "משוגע". לעיתים הקול הזה מרגיש מאוד טבעי ונכון, אך לעיתים קרובות מגיע קול אחר - ספק, היסוס - שגורם לנו לעצור ולחשוב שוב.
אליעד מסביר שהמציאות לא תמיד ברורה, ולפעמים דווקא ההיסוס הוא הקול החכם שמזהיר אותנו מלעשות טעויות. הוא נותן דוגמה של ילד שרוצה לגעת בחשמל. הקול הפנימי שאומר לו לא לגעת, למרות הרצון הראשוני, יכול להיות הקול הנכון. אך במקרים אחרים, הקול הזה שמזהיר אותנו ומונע מאיתנו לפעול יכול להיות שגוי, ולמנוע מאיתנו לחיות את החיים במלואם.
כיצד יודעים איזו מחשבה להקשיב ואיזו לדחות?
כדי להמחיש את הדילמה, אליעד מביא דוגמה של אדם שרוצה לרדת לקנות סיגריות. ישנן דרכים רבות לעשות זאת - לרדת במדרגות, במעלית, או אפילו לנסות לרדת באמצעות חוט טלפון מהחלון. כל האפשרויות קיימות, אבל לא כולן הגיוניות. האדם שמנסה לרדת מהחלון עם חוט הטלפון, למרות שזה נראה לו פתרון מהיר, מבין במהרה שזה לא יעבוד. כאן ברור שיש מחשבה שהיא פחות חכמה. אבל בחיים האמיתיים, לא תמיד ברור איזו מחשבה היא המשוגעת ואיזו החכמה.
אליעד מדגיש שאחת הדרכים לזהות איזו מחשבה להקשיב לה ואיזו לדחות היא להבחין איזו מחשבה גורמת לנו סבל. לדבריו, מחשבה שגורמת סבל היא סימן לכך שאנחנו לא פועלים מתוך האמת שלנו. עם זאת, גם בכך יש מורכבות, מכיוון שלפעמים גם הבחירה "הנכונה" כביכול יכולה לגרום לנו סבל, לפחות בטווח הקצר.
מה ההבדל בין "מחשבה" ל"חשיבה" לפי אליעד?
אליעד עורך הבחנה בין "מחשבה" לבין "חשיבה". לדבריו, "מחשבה" היא משהו שמגיע אלינו מבחוץ - היא לא באמת אנחנו. לעומת זאת, "חשיבה" היא האופן שבו אנחנו מתבוננים על המחשבות. החשיבה היא שלנו והיא אינטליגנטית, בעוד שהמחשבות הן מעין "אורחות" שמגיעות ועוזבות. האדם לא יכול לשלוט באיזה מחשבות מגיעות אליו, אבל הוא כן יכול לשלוט באופן שבו הוא חושב על אותן מחשבות.
חשיבה, לפי אליעד, היא למעשה אינטליגנציה, יכולת ניתוח ושיקול דעת פנימיים שמאפשרים לנו להחליט איזו מחשבה נכונה עבורנו ואיזו לא. אך כאן מתעוררת בעיה נוספת שאליעד מציג: האם האדם באמת שולט בחשיבה שלו? אליעד טוען שהחשיבה שלנו מעוצבת לפי טבע מולד, שאותו איננו בוחרים. החשיבה מתרחשת בהתאם לאופן שבו "נולדנו", ולכן, באופן עמוק, גם היא לא באמת בשליטתנו המוחלטת.
האם האדם באמת חופשי להחליט?
אליעד מעלה שאלה פילוסופית עמוקה בנוגע לחופש הבחירה. הוא טוען שאף מחשבה לא באמת מייצגת אותנו, ושגם החשיבה שלנו - למרות שנראית כמו שלנו - פועלת לפי טבע שנקבע מראש. לכן, אין לנו בחירה אמיתית מוחלטת לגבי החשיבה שלנו. למעשה, האדם לא יכול להחליט כיצד לחשוב באופן מלא וחופשי. זהו תהליך שמושפע עמוקות ממי שאנחנו, מהחוויות שצברנו, ומהמבנה הפנימי שאיתו נולדנו.
לדברי אליעד, האדם לא יכול לבחור את מהותו הפנימית, ולכן הוא גם לא יכול לבחור את החשיבה שלו באופן מוחלט. הוא יכול רק "להפריע" או "להתערב" במחשבות באופן חלקי, אך לא לשנות לחלוטין את טבע החשיבה שלו.
האם להקשיב לרצון הראשוני או להיסוס?
אליעד מציג דוגמה נוספת: כאשר אדם פוגש מכר ברחוב...
אחת השאלות המרכזיות שאליעד מתייחס אליהן בהרצאה היא כיצד האדם יכול לדעת מתי ללכת אחרי מה שמרגיש לו נכון - אחרי הלב, התחושה הראשונית, האינטואיציה - ומתי להקשיב לשכל ולהיגיון. השאלה הזו עולה מתוך הקושי לדעת האם הקול הפנימי שמדריך אותנו הוא חכם או דווקא "משוגע". לעיתים הקול הזה מרגיש מאוד טבעי ונכון, אך לעיתים קרובות מגיע קול אחר - ספק, היסוס - שגורם לנו לעצור ולחשוב שוב.
אליעד מסביר שהמציאות לא תמיד ברורה, ולפעמים דווקא ההיסוס הוא הקול החכם שמזהיר אותנו מלעשות טעויות. הוא נותן דוגמה של ילד שרוצה לגעת בחשמל. הקול הפנימי שאומר לו לא לגעת, למרות הרצון הראשוני, יכול להיות הקול הנכון. אך במקרים אחרים, הקול הזה שמזהיר אותנו ומונע מאיתנו לפעול יכול להיות שגוי, ולמנוע מאיתנו לחיות את החיים במלואם.
כיצד יודעים איזו מחשבה להקשיב ואיזו לדחות?
כדי להמחיש את הדילמה, אליעד מביא דוגמה של אדם שרוצה לרדת לקנות סיגריות. ישנן דרכים רבות לעשות זאת - לרדת במדרגות, במעלית, או אפילו לנסות לרדת באמצעות חוט טלפון מהחלון. כל האפשרויות קיימות, אבל לא כולן הגיוניות. האדם שמנסה לרדת מהחלון עם חוט הטלפון, למרות שזה נראה לו פתרון מהיר, מבין במהרה שזה לא יעבוד. כאן ברור שיש מחשבה שהיא פחות חכמה. אבל בחיים האמיתיים, לא תמיד ברור איזו מחשבה היא המשוגעת ואיזו החכמה.
אליעד מדגיש שאחת הדרכים לזהות איזו מחשבה להקשיב לה ואיזו לדחות היא להבחין איזו מחשבה גורמת לנו סבל. לדבריו, מחשבה שגורמת סבל היא סימן לכך שאנחנו לא פועלים מתוך האמת שלנו. עם זאת, גם בכך יש מורכבות, מכיוון שלפעמים גם הבחירה "הנכונה" כביכול יכולה לגרום לנו סבל, לפחות בטווח הקצר.
מה ההבדל בין "מחשבה" ל"חשיבה" לפי אליעד?
אליעד עורך הבחנה בין "מחשבה" לבין "חשיבה". לדבריו, "מחשבה" היא משהו שמגיע אלינו מבחוץ - היא לא באמת אנחנו. לעומת זאת, "חשיבה" היא האופן שבו אנחנו מתבוננים על המחשבות. החשיבה היא שלנו והיא אינטליגנטית, בעוד שהמחשבות הן מעין "אורחות" שמגיעות ועוזבות. האדם לא יכול לשלוט באיזה מחשבות מגיעות אליו, אבל הוא כן יכול לשלוט באופן שבו הוא חושב על אותן מחשבות.
חשיבה, לפי אליעד, היא למעשה אינטליגנציה, יכולת ניתוח ושיקול דעת פנימיים שמאפשרים לנו להחליט איזו מחשבה נכונה עבורנו ואיזו לא. אך כאן מתעוררת בעיה נוספת שאליעד מציג: האם האדם באמת שולט בחשיבה שלו? אליעד טוען שהחשיבה שלנו מעוצבת לפי טבע מולד, שאותו איננו בוחרים. החשיבה מתרחשת בהתאם לאופן שבו "נולדנו", ולכן, באופן עמוק, גם היא לא באמת בשליטתנו המוחלטת.
האם האדם באמת חופשי להחליט?
אליעד מעלה שאלה פילוסופית עמוקה בנוגע לחופש הבחירה. הוא טוען שאף מחשבה לא באמת מייצגת אותנו, ושגם החשיבה שלנו - למרות שנראית כמו שלנו - פועלת לפי טבע שנקבע מראש. לכן, אין לנו בחירה אמיתית מוחלטת לגבי החשיבה שלנו. למעשה, האדם לא יכול להחליט כיצד לחשוב באופן מלא וחופשי. זהו תהליך שמושפע עמוקות ממי שאנחנו, מהחוויות שצברנו, ומהמבנה הפנימי שאיתו נולדנו.
לדברי אליעד, האדם לא יכול לבחור את מהותו הפנימית, ולכן הוא גם לא יכול לבחור את החשיבה שלו באופן מוחלט. הוא יכול רק "להפריע" או "להתערב" במחשבות באופן חלקי, אך לא לשנות לחלוטין את טבע החשיבה שלו.
האם להקשיב לרצון הראשוני או להיסוס?
אליעד מציג דוגמה נוספת: כאשר אדם פוגש מכר ברחוב...
- איך להקשיב לקול הפנימי?
- מחשבה מול חשיבה
- ללכת אחרי הלב או השכל?
- איך לדעת מה אני באמת רוצה?
- קונפליקט רגשי בקבלת החלטות