האם רע חייב להתקיים כדי להרגיש טוב?

אליעד מתייחס לתפיסה נפוצה, לפיה הרע קיים במציאות כדי לאפשר לנו לחוש ולהעריך את הטוב. אנשים רבים סבורים כי ללא רע, לא נוכל לדעת שטוב לנו, משום שאין לנו למה להשוות את התחושה הזו. הוא מסביר שתפיסה זו נשמעת לכאורה הגיונית בעולם הנוכחי, שבו אכן ההנאה מדבר מסוים מותנית לעיתים בחסרונו קודם לכן. לדוגמה, אדם רעב מעריך אוכל יותר מאדם שאינו רעב כלל. אך אליעד מתעקש כי זוהי טעות לחשוב שהמציאות בהכרח בנויה בצורה כזו.

האם חייב להיות קונטרסט כדי להעריך משהו?

אליעד נותן דוגמה פשוטה ומעמיקה של שולחן כדי להמחיש את הבעיה עם ההנחה הזאת. אם כל המציאות הייתה שולחן אחד בלבד ואין שום דבר אחר חוץ משולחן, האם באמת היינו יכולים לקרוא לו שולחן? הרי משמעות של "שולחן" נוצרת רק על ידי ההבדל בין השולחן למה שאינו שולחן. אם אין "לא שולחן", אז השולחן מאבד את משמעותו. בדיוק באותו האופן, אנשים חושבים שאם יהיה רק טוב ללא רע, הטוב יאבד את משמעותו. אבל אליעד מסביר שהחשיבה הזאת נובעת מתוך ההיגיון האנושי המוגבל.

האם אלוהים ברא את הרע כדי שנכיר את הטוב?

אליעד מבקר את התפיסה שאלוהים כביכול ברא חיסרון ורע רק כדי להעניק טוב לאחר מכן. הוא מציין שאם הטענה היא שאלוהים מושלם, הרי שאלוהים עצמו אינו זקוק לחיסרון כדי להרגיש טוב. לטענתו, אם אלוהים יכול להיות מאושר ללא רע וחיסרון, אזי באופן תיאורטי גם האדם יכול להיות כך. המחשבה שרע נחוץ כדי להרגיש טוב מוגדרת על ידי אליעד כ"טיפשית".

האם אפשר לתפוס דבר והיפוכו בו זמנית?

אליעד מדגיש שהחשיבה האנושית מוגבלת כרגע בגלל התפיסה של ניגודים, המניחה שאי אפשר לתפוס דבר והיפוכו יחד. לדוגמה, האדם מניח שאי אפשר שיהיה גם אינסוף וגם סופי בעת ובעונה אחת. לכן נדמה לו שאם יהיה רק אינסוף, אי אפשר שיהיה "צמצום" או "דבר" סופי בתוכו. אך אליעד מסביר כי הפוטנציאל של המציאות הוא אינסופי, ולכן קיימת האפשרות התאורטית ששולחן יהיה גם אינסופי וגם סופי בעת ובעונה אחת. כך גם לגבי טוב - יכול להתקיים מצב שבו יש רק טוב מוחלט, בלי רע, והטוב לא יאבד את משמעותו כלל.

מדוע קשה לאדם להבין את המציאות שמעבר להיגיון?

הקושי של האדם נובע מכך שההיגיון האנושי מוגבל לחשיבה של דבר והיפוכו כשני דברים נפרדים שלא יכולים להתקיים בו זמנית. אליעד מסביר, בעזרת הדוגמה של ספר וכוס, שלמרות שהספר אינו כוס, שניהם מתקיימים במציאות אחת. הוא מבהיר שכל צורה במציאות למעשה מהווה את כל המציאות כולה, למרות שזה נראה לכאורה בלתי אפשרי מבחינה לוגית. כלומר, כל פרט וצורה הם ביטוי של האינסוף עצמו, אפילו שהם נראים כצמצומים. הקושי האנושי לתפוס זאת נובע מתפיסה מוגבלת של ההיגיון הנוכחי.

האם המציאות מחויבת לחוקים של סיבה ותוצאה?

אליעד מדגיש שכל מה שנראה כרגע כסיבה ותוצאה הוא חוקיות שמוגבלת למציאות שבה האדם חי כרגע, אך אין שום הכרח שהמציאות עצמה תהיה מוגבלת לאותה חוקיות. כלומר, העובדה שכרגע צריך רע כדי להכיר בטוב אינה מחויבת המציאות. לדבריו, המציאות האינסופית אינה מוגבלת בשום אופן, ולכן היא יכולה לכלול גם טוב מוחלט ללא שום קיום של רע.

מה משמעות...