גם אם אינך מבין, אתה מוכרח להבין, למה אינך מבין. כי או שאפשר להבין, או שאי אפשר להבין. ואם אינך מבין דבר כלשהו, אך אינך מבין גם לא את חוסר ההבנה שלך, אז האדם נשאר חסר הבנה וסובל. אבל אם האדם מתעקש להבין, לפחות את הסיבה שבגללה הוא לא מבין, אז או שהוא מגלה שכן אפשר להבין, או שהוא מגלה שבאמת אי אפשר להבין, אבל יש לו יותר הבנה, שהוא כן מבין למה אי אפשר להבין.

כגון לדוגמה המציאות, שהאדם לא מבין אותה. ואם הוא מתעקש להבין לפחות למה הוא לא מבין, אז הוא מבין, שהוא לא מבין את המציאות, בגלל שיש בה דבר והיפוכו, שהיש והאין הם אחד, ושהוא עצמו לא מסוגל להכיל את ההבנה הזאת, ושרק משום זה, הוא לא מבין את המציאות.

ואז כאשר האדם מבין, למה הוא לא מבין, אז הוא רואה שהחיסרון הוא רק בו עצמו. כי אז האדם מבין את האמת, שבאמת היש והאין הם אחד, ורק השכל של האדם, לא רגיל לחשוב כך בצורה מודעת. ואז כאשר האדם מבין את סיבת חוסר ההבנה שלו, שהיא חוסר היכולת להכיל את ההפכים, אז האדם מתחיל להתבונן על המציאות בדרך חדשה, של הכלת ההפכים, שהיש והאין הם אחד. ואז פתאום, האדם כן מבין את המציאות.

כי הבירור של למה אינך מבין, מוביל את האדם לאחת משתי מסקנות. או שהדבר שאותו הוא רוצה להבין הוא שקרי, ואז ממילא אין צורך להבין אותו, או שהוא אמיתי. ואם האדם לא מבין...