מתוך האתר: www.EIP.co.il/?key=1259
15:09אליעד כהן - מהו חידוש השכל של האחדות על ידי אליעד כהן?
מהו החידוש של אליעד כהן על תפיסת האחדות?

החידוש העיקרי שאליעד כהן מציג הוא ההבנה והחוויה המעשית של האחדות. הוא מסביר שהפתרון לכל הבעיות בעולם טמון בהבנת הרעיון שהכל אחד. לפי אליעד כהן, כל הקשיים והבעיות שאדם חווה נובעים מתחושת הנפרדות - התפיסה שדברים שונים זה מזה, שטוב ורע הם נפרדים, ושלרצונות שונים יש משמעות שונה. כשהאדם באמת מבין וחווה את האחדות, הוא מגיע למצב נייטרלי שבו אין לו שום בעיה ושום ספק לגבי העולם.

מדוע הבנת האחדות אינה מספיקה וצריך גם לחוות אותה?

אליעד כהן מדגיש כי לא מספיק להבין בשכל שהכל אחד, אלא חייבים לחוות את זה. אנשים רבים יכולים להסביר בתיאוריה שהכל אחד, אבל בפועל, כאשר קורה להם אירוע שלילי כמו פיטורים או מחלה, הם עדיין חווים נפרדות, כאב וסבל. כדי לפתור זאת, האדם צריך לחזק את השכל וההבנה עד לנקודה שבה ההבנה הופכת לחוויה ממשית וקבועה.

איך חוויית האחדות משפיעה על שאלות כמו בחירה חופשית ורצון?

ברגע שהאדם חווה שהכל אחד, שאלות כמו "האם יש לי בחירה חופשית?" או "למה זה קרה לי?" מאבדות את משמעותן. לפי אליעד, כל הרצונות של האדם נובעים מכך שהוא חווה נפרדות. הוא רוצה דבר אחד ולא רוצה דבר אחר, משום שהוא תופס אותם כדברים שונים במהותם. אם יצליח לחוות הכל כדבר אחד, לא ירגיש שחסר לו משהו, וכך לא ירגיש רע.

מה ממחישה דוגמת השקלים של אליעד כהן לגבי אחדות?

אליעד כהן משתמש בדוגמה של אדם שיש לו שני מטבעות של שקל. האדם הזה לא מתלבט באיזה מטבע לשלם, כי הוא יודע ששניהם שווים בדיוק אותו דבר. אם יבוא ילד וישאל "למה שילמת בשקל שביד ימין ולא בשמאל?", האדם יוכל להסביר לילד שאין שום הבדל ביניהם. עם זאת, כאשר אותו אדם יפוטר או יחלה, האם הוא יהיה מסוגל להסביר לילד באותה קלות שמבחינת האחדות אין שום הבדל בין המצבים הללו לבין כל מצב אחר? בדרך כלל התשובה היא לא, וכאן מגיע הצורך לחיזוק ההבנה עד לרמת החוויה.

מה ניתן ללמוד מדוגמת "שתי ידיים שהן אחת"?

אליעד כהן מציג דוגמה נוספת - הוא אומר שאם היו שתי ידיים ימניות, בדיוק באותו מקום ובאותו זמן, הן בעצם היו אחת. זה ברור מאליו שאין הבדל, אך האם בזמן של אירוע שלילי, כמו פיטורים, האדם חווה באופן כה ברור שמדובר באחדות? כפי שאדם לא מעלה בדעתו שאבן אחת היא בעצם שתי אבנים, כך צריך האדם לחוות את כל אירועי חייו.

איך אפשר להגיע לחוויית אחדות מלאה ועוצמתית?

לפי אליעד כהן, הדרך להגיע לחוויית אחדות מלאה ועוצמתית היא על ידי הגדלת ההבנה השכלית של האחדות. אמונה בלבד אינה מספיקה, כי האדם עדיין יחווה נפרדות רגשית ושכלית. הוא צריך לשאול שאלות רבות ומעמיקות בכל נושא שהוא פוגש, ובכל פעם להטיל ספק בנפרדות שהוא מזהה. ככל שהשכל שלו גדל, כך חוויית האחדות שלו הופכת לעמוקה יותר.

מדוע שאלות הן הכלי המרכזי בדרך לחוויית האחדות?

אליעד כהן מדגיש שהדרך היחידה והוודאית להגיע לאחדות היא על ידי שאילת שאלות רבות ומפורטות. בשונה מגישות דתיות או רוחניות אחרות, שלעיתים אוסרות על שאלות מסוימות או מעודדות להאמין בלי לשאול, אליעד מעודד דווקא את ההפך - לשאול שאלות, גם כאלה שנחשבות קשות, מפחידות או אסורות. הוא טוען ששאלות אלו הן המפתח להבנת האחדות האמיתית.

מהי המשמעות של חקירת הנפרדות לפי אליעד כהן?

חקירת הנפרדות לפי אליעד משמעותה לבדוק באופן יסודי כל תפיסה של הבדל בין דברים. למשל:
  • כאשר יש רצון לדבר אחד ולא לאחר, האדם צריך לחקור מדוע הוא רוצה דבר אחד ולא אחר, ומניין מגיע הרצון הנפרד הזה?
  • כאשר מניחים שאלוהים רוצה משהו, צריך לחקור כיצד נוצר הרצון של אלוהים וכיצד אלוהים נפרד מרצונו?
  • כיצד נוצרו הזמן והמקום מתוך מצב חסר הגדרה, וכיצד נוצרו הסיבות הראשוניות והאקראיות בעולם?
על ידי חקירה זו, האדם מגלה את האבסורד והפרדוקס שבכל הנפרדות, מה שמוביל אותו לחוויית אחדות עמוקה.

כיצד שאלות פרדוקסליות מובילות להבנת האחדות?

אליעד מסביר שבשלב מתקדם, השאלות שהאדם שואל הופכות לפרדוקסליות - כלומר, ניתן להוכיח באותה מידה דבר והיפוכו באופן מוחלט. לדוגמה, מצד אחד אפשר להוכיח שאלוהים יצר את הרצון שלו, ומצד שני, אפשר להוכיח שהוא לא יצר את הרצון שלו. כשהאדם מגיע להבנת הפרדוקסים הללו, השכל שלו מתהפך, והוא מגיע לחוויה שהכל אחד. זאת משום שכשהוא מבין שכל טענה והיפוכה הן זהות לחלוטין, הוא כבר לא חווה נפרדות.

מדוע חשוב לא לפחד משאלות על פי אליעד כהן?

אליעד כהן מדגיש שדווקא השאלות שהאדם מפחד לשאול הן השאלות החשובות ביותר בדרך להבנת האחדות. במקום לפחד מהטיפשות או מהשקר, על האדם לשאול הכל, במיוחד את מה שאינו מבין, כי שאלות אלו יובילו אותו להבנה אמיתית שהכל אחד.

בסיכום, אליעד כהן מלמד שהדרך לחוויית האחדות האמיתית עוברת דרך שאילת שאלות אינסופית, הטלת ספק בנפרדות, וחקירה עמוקה של כל תחום, עד שהשכל גדל ומבין שהכל אחד.
מהו החידוש של האחדות שעליו מדבר אליעד כהן?

החידוש שאליעד כהן מציג הוא ש"כל בעיות העולם" נובעות מכך שאנשים אינם חווים שהכל אחד. ברגע שאדם חווה באופן מלא שהמציאות כולה היא ישות אחת, ממילא כבר לא נותרת בעיה אמיתית. אמנם יש רבים שמדברים על כך שהכל אחד, אבל אין זה מספיק להבין זאת רק ברמה השכלית או להאמין בכך באופן כללי, חשוב להגיע לחוויה מלאה של האחדות.

מדוע עצם ההבנה שהכל אחד משנה את חיי האדם?

כשאדם מבין וחווה שהכל אחד, כבר אין מקום לשאלות מסוג "למה זה קרה לי?" או "האם יש לי בחירה חופשית?". גם תחושת הרצון וההבדל בין "טוב" ל"רע" משתנים לגמרי. לדוגמה, אם אדם עובר אירוע של פיטורים, מבחינת חוויית האחדות - זה כלל לא שונה מכל אפשרות אחרת. אולם בפועל, רוב האנשים אינם מצליחים לחוות זאת באופן רציף, והם חווים נפרדות בחייהם.

כיצד נוצר פער בין הבנה לחוויה בפועל?

אליעד כהן מסביר שהמרחק בין ההבנה התיאורטית שהכל אחד לבין החוויה המעשית הוא רב. אדם יכול לומר "הכל אחד" אך ברגע שהוא נפגע או מאבד דבר מה, הוא לא יחוש שהכל באמת אחד. הסיבה לכך היא שהחוויות הרגשיות והמחשבות היומיומיות נוטות להיאחז בנפרדות.

איך חיזוק השכל וההבנה מקרב לחוויית האחדות?

בשביל לחוות את האחדות באמת, צריך לחזק את ההבנה השכלית ולהגדיל אותה עד שתהפוך לתפיסת מציאות. אמונה בלבד לא תספיק, כי אמונה נתונה לערעור מול החוויה המציאותית. האדם זקוק להבנה שכלית עמוקה, וככל שהוא שואל יותר שאלות ומעמיק בבירור המציאות, כך הוא מקרב את עצמו לחוויית האחדות.

כיצד דוגמת המטבעות ממחישה את רעיון האחדות?

אליעד מביא דוגמה: אם יש לאדם שתי מטבעות של שקל, זה לא באמת משנה לו באיזה מטבע ישתמש בעת התשלום. ברמה זו, הוא כבר מבין שהן "כמו אחת", כי אין הבדל ערכי ביניהן. אך אם יקרה לאותו אדם אסון מסוים, או אפילו משהו "קטן" כמו פיטורים, האם הוא יוכל לראות את האירוע הזה כאחדות גמורה, כשם שהבין שאין הבדל בין שני השקלים? בדרך כלל התשובה היא לא, וכאן בא לידי ביטוי הצורך להעמיק ולהגיע לחוויית אחדות בכל התחומים.

מדוע אליעד כהן מדגים שתי ידיים שהן אחת?

בדוגמה אחרת, אליעד מציין שיש יד ימין אחת, אך אפשר גם לדמיין מצב היפותטי של "שתי יד ימין" באותו מקום ובאותו זמן. ברור שבאותו מקום וזמן, אם הן חופפות לגמרי - אין באמת שתיים, אלא רק אחת. זו המחשה לכך שכשאדם באמת קולט שחוויה מסוימת ומציאות אחרת אינן שונות במהותן, הוא מפסיק לתפוס אותן כשתי ישויות נפרדות.

כיצד יש ליישם את תפיסת האחדות גם במצבים קשים?

הרעיון הוא שלא רק באירועים נייטרליים וקלים (כמו בחירת מטבע או התבוננות במשהו פשוט) האדם יראה אחדות, אלא גם באירועים מורכבים או קשים, כמו פיטורים או מחלה. אם אדם באמת יחווה שהכל אחד, הוא ירגיש שכל האפשרויות והמצבים הם בעצם אותה מהות, ואין הבדל של ממש ביניהם.

איך שאילת שאלות מביאה לגילוי שהכל אחד?

הבסיס לגילוי האחדות הוא להטיל ספק בנפרדות בכל מקום:
  • כשרואים שוני בין דברים, לשאול "מי אמר שיש הבדל?".
  • כשמרגישים רצון (רוצה דבר אחד ולא רוצה דבר אחר), לשאול "למה אני רוצה את זה ולא את זה?".
  • כשמניחים שיש אלוהים שמפריד בין רצונו לבני האדם, לשאול "איך נוצר הרצון של אלוהים? איך נפרד אלוהים מעצמו?".
  • כשמתייחסים למושגי זמן ומקום, לבחון "איך בכלל נוצר הזמן? איך נוצר המקום?".
על ידי חקירה כזו, השכל גדל, מתחיל לראות את הפרדוקסים בכל נפרדות, ומגלה שהניגודים בעצם יכולים להיות נכונים בו - זמנית, מה שמביא להבנה שהכל אחד.

מה קורה ברגע שמגיעים לפרדוקס מוחלט?

כאשר אדם חוקר לעומק כל הבדל ונפרדות ומגלה שאפשר להוכיח גם את ההפך באופן מוחלט, הוא מגיע לנקודה שבה הוא מבין שאין "נכון" או "לא נכון" במובן המוחלט. אז מתגלה שהכל בעצם אחד ושכל ההבחנות הן רק צורות התבוננות שונות. בנקודה הזו החוויה הפנימית משתנה לגמרי, כי האדם כבר לא נצמד לצד מסוים, אלא מבין שהמציאות היא אחדות מלאה.

מה הקשר בין פחד משאלות לחיבור לאחדות?

דתות ותפיסות מסוימות טוענות שיש שאלות שאסור לשאול, או שהן מחוץ להישג היד של האדם. לפי אליעד כהן, דווקא השאלות הקשות ביותר, אלו שמפחיד לשאול, הן המפתח. שאלת השאלות עד הסוף מביאה את האדם לראות את האבסורד שבנפרדות, להפוך את הפרדוקס להבנה חדשה ולהגיע לחוויה של אחדות.

כיצד מסכם אליעד כהן את הדרך לחוות אחדות אמיתית?

המסר הסופי הוא להטיל ספק תמיד, לא לפחד משאלות, ולא להסתפק בתשובה כללית של "הכל אחד" בלי להבין זאת לעומק. ככל שאדם חוקר בלי גבולות, כך השכל שלו מתרחב, והוא עובר מחוויית נפרדות לחוויית אחדות אמיתית, שבה אין הבדל בין טוב לרע, אין פחד מאירועים שליליים, ואין צורך להיאחז באמונה בלבד.
הפעם אני רוצה להשיב על השאלה שנשאלתי, והיא בעצם, מה אני מחדש?

כי יש הרבה שיטות ודרכים, ומה בעצם הפואנטה, של מה שאני מחדש.

בעקרון, התשובה לכל בעיות העולם, היא שהכל אחד, ומה זאת אומרת שהכל אחד?

אם בן אדם יבין שהכל אחד, דהיינו, יצליח לחוות שהכל אחד, דהיינו, מצב ניטראלי

כל חייו ישתנו, וממילא אין לו שום בעיה בשום נושא בעולם אם זה טוב או לא זה כבר עניין אחר, זה נושא חדש לדיון.

אבל הרעיון הוא שכל שאלה שיש לבן אדם, נאמר אדם שואל האם יש לי בחירה חופשית?

האם אני יכול לשנות את המצב שלי, כל ספק שיש לבן אדם, כל רצון, נגיד שיש רצון, זה בגלל שרע לבן אדם.

ואם אדם יבין שהכל אחד, אז בעצם הוא סיים את העניין, אלא מה? שבפועל המרחק בין ההבנה שהכל אחד לבין החוויה שהכל אחד, הוא מרחק מאד גדול, יש הרבה שיסבירו שהכל אחד, אבל באמת הוא לא חווה את זה

כמו אדם, יפטרו אותו, הוא לא יחווה שהכל אחד ולא משנה אם פוטר או לא. ומה צריך לעשות כדי לחזק את חוויית האחדות? בשביל זה צריך לחזק את השכל, את ההבנה, ואז החוויה תגדל.

כי אם רק מאמינים, זה בסדר, אבל זה לא חזק מספיק.

זה כמו אדם שמשלם מטבע של שקל בחנות, ויש לו שני שקלים ביד, זה לא אכפת לו איזה מטבע של שקל הוא יתן, כי זה אותו דבר.

זה כמו שילד ישאל, "אבא, למה החלטת לשלם עם המטבע שביד ימין ולא עם המטבע שביד שמאל? "

הוא יגיד לו " בו אני אראה לך שזה בכלל אחד, שזה לא משנה באיזה מטבע שילמתי".

ואם נגיד עכשיו מפטרים מישהו מהעבודה, או קורה לו איזה אסון, ויקרה לו איזה נזק, ויבוא הילד וישאל, למה? מה קורה כאן? האם אותו אדם יהיה מסוגל להסביר לילד בשכל של הילד שזה אותו הדבר, שזה אחד?

בדיוק כמו שהוא הסביר את עניין השקלים?

והרעיון הוא, פשוט, האדם יש לו דרגות של הבנה, יש הבנה מסוימת, אני אתן דוגמה: כאן יש יד, יד ימין

ועכשיו אני אגלה לכם סוד, יש פה במקרה עוד יד, יש פה שתי יד ימין, ששתיהן נמצאות באותו המקום ואותו הזמן.

ושתיהן הן אחת.

והאם זה חידש משהו למישהו. לא, כי אם הן באותו מקום ובאותו זמן, אז ברור שהן אחד.

עכשיו השאלה, בזמן שמפטרים את האדם מהעבודה האם הוא מבין שזה אחד? כלומר, אם אדם רואה אבן, אז הוא מבין שאבן זה אבן, הוא לא חושב יש פה שתי אבנים, אין לו את השאלה אם זה שתיים.

ועל אדם לחוות כך את שאר החיים.

ואם זורקים על אדם אבן והיא פוגעת בו, האם הוא אומר זרקו עלי שתי אבנים שהן מחוברות כישות אחת

או שהוא אומר זרקו עלי אבן אחת. הוא אומר זרקו אבן אחת, הוא חווה אבן אחת, ז"א הוא לא חווה שזה שתי אבנים שמחוברות.

וככה צריך בדיוק האדם לחוות את המציאות, את האחדות.

ז"א שמבחינתו של האדם, שיחווה כך את האחדות, אם הוא חולה, אם הוא מתלבט במשהו, ללכת שמאלה, או ימינה? זה לא משנה, הוא צריך לחוות את הדברים באחדות מלאה.

ואני מבין שאם כך, אז תהיה שאלה, שאם הוא חווה כך אז למה בכלל הוא עושה פעולות, וכן הלאה

אבל זה כבר נושא אחר ואני מתמקד כרגע בחוויית האחדות ומה היא החוויה הזו.

בדיוק כך באחדות צריך להסתכל שאין הבדל בין המת לחי.

ועכשיו השאלה הנשאלת היא, כיצד אדם יכול להגיע לכזאת עוצמת חוויה, והתשובה היא שלכזו עוצמת חוויה

מגיעים על ידי עוצמת ההבנה.

ז"א שאם אתה מאמין שזה אחד, תכלס, אתה לא יודע שזה אחד, השכל שלך אומר לך זה לא אחד, זה שניים!

הרגש שלך אומר שזה לא אחד, זה שניים, אתה מבין חלקית שזה אחד.

השאלה עד כמה אתה מבין שזה אחד? עד כמה ההבנה של האחדות היא אמיתית.

ואני אסביר פרקטית, הדרך של האדם לחוויית האחדות, זה על ידי שהוא מגדיל את הבנת האחדות שלו בשכל

ואיך מגדילים את הבנה, בכל תחום ובהבנת האחדות? על ידי, ששואלים שאלות!

זה כל הסיפור כולו, וכל המרבה, הרי זה משובח.

בניגוד לדת שאומרת לך שאסור לשאול דברים מסוימים, ואל תחקור בדברים שאתה לא מבין בהם

ויש דברים נסתרים לא נבין לא נדע, ועוד משפטים כאלו, ואל תשאל שאלות, ואלו מעודדים את השקר והבורות.

אני מעודד אותך לשאול שאלות, תשאל ותשאל, כי שאלת שאלות בסופו של דבר, תביא אותך להבנה שהכל אחד!

ואני אסביר את העניין, אדם שואל, מה אתה מחדש? ואני מסביר שאני מחדש שהכל אחד

ומה אם הכל אחד? זאת ידענו גם קודם!

העניין הוא די פשוט, מה יביא אותך, מה הדרך שתביא אותך לחוויה של אחדות.

והתשובה שהדרך המוחלטת שב 100% תביא אותך לחוויה, אין אפשרות שלא, וזה לא באמצעות מדיטציה, ולא באמצעות תפילות, או מצוות או שיגעון כזה או אחר כמו מנטרות וכדומה.

הדרך המוחלטת להגיע להבנת האחדות, זה על ידי שהשכל של האדם הופך להיות יותר גדול.

על ידי שהאדם מטיל ספק בכל דבר, כל פעם שהוא בנפרדות, הוא רואה נפרדות, הוא מטיל ספק בנפרדות.

אם הוא רואה משהו נפרד, הוא שואל את עצמו, מי אמר שזה שונה? מי אמר שזה טוב וזה רע?

האדם צריך לחקור מה קורה כאן ולגלות את השורש של הנפרדות, עכשיו האדם רוצה משהו, זה נקרא נפרדות

כי זה אומר אני רוצה את זה ולא רוצה את זה.

ועל האדם לחקור את השורש ולגלות למה את זה אני רוצה ואת זה אני לא רוצה?

ונגיד שיש אלוהים, ואתה אומר שאלוהים עושה איזו פעולה. אל תקבל את זה כמובן מאליו, כי זה נפרדות, ולמה?

כי אחרי שאתה אומר שאלוהים רוצה משהו זה כבר נפרדות, כי יש רוצה, ויש לא רוצה. יש את אלוהים ויש את הרצון שלו, זה אומר אלוהים נפרד מרצונו.

ואני אומר אל תקבל את הנפרדות כמובן מאליו, תחקור את הדבר, איך נוצר הרצון של אלוהים?

ואיך נוצר אלוהים, ומה היה הכוח שהפריד, שניתק את אלוהים מהעולם, שניתק את הרצון של אלוהים.

איך התהוותה המחשבה של אלוהים? הרצון איך התהווה?

איך אלוהים הפך מישות חסרת הגדרה, לישות שפועלת ועושה, ורוצה, איך קרה הדבר?

איך מאין זמן ומקום, נוצר זמן ומקום, אל תקבל את הנפרדות כמובנת מאליה, תחקור, תתבונן

איך נוצרו סיבות בעולם, מה יצר את הסיבה הראשונה?

ואיך נוצרה אקראיות? ועל ידי שאדם שואל ומרבה לשאול, על האדם בסופו של דבר לשאול את כל השאלות על הבנת המציאות, מה התכלית? תשאל עד הסוף!! ואם אתה מוצא תכלית, תשאל מה התכלית של התכלית

ומי אמר בכלל שזו תכלית?

מי יצר את התכלית הזו, ולא לפחד לשאול, ואז השכל גדל, ואז השאלה הופכת לתשובה.

ונוצר פרדוקס, כי הכל אפשר להוכיח, אינסוף הוכחות את ההפך של כל דבר, באופן מוחלט, אפשר להוכיח.

ושאדם חוקר את הנפרדות, אז לצורך העניין הוא מגיע לאלוהים, ואז הוא שואל מה יוצר את הרצון של אלוהים

ואז הוא מגיע לאלוהים האמיתי, ולא לאלוהים של היהודים שהוא בנפרדות.

כי כל הקונספט של היהודים שאלוהים רוצה וכו', וזו נפרדות.

ומה שקורה זה שאדם מגיע למצב שבו זמנית שני הדברים נכונים, שהפרדוקס נכון, ועדיין לשאול

לחפש רק את האמת, ואז השכל מתהפך, ומבין שבכלל הכל אחד, וכאשר אדם אומר משפט ומבין שההפך שלו זהה באופן מוחלט, ברגע שהוא מבין את זה, הוא ממילא חווה את זה כאחדות.

ולא לפחד משאלות, ומה שאסור לשאול, ה בדיוק מה שצריך לשאול, לא לפחד מהטיפשות ומהשקר.

ואם יש דברים שאתה לא מבין, אז זה בדיוק השאלות שאתה צריך לשאול כדי להבין

ועל ידי זה בסופו של דבר האדם מקבל את השכל של האחדות, וחווה אחדות אמיתית.

ושיהיה לכולם המשך יום של שאלת שאלות שמתהפכות לתשובות, של אחדות אמיתית.
© כל הזכויות שמורות לאתר www.EIP.co.il בלבד!
מומלץ ביותר, לצטט תוכן מהאתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
האתר פותח על ידי אליעד כהן