9:07אלימות - מהי מהותה ושורשה - מתי היא טובה?
מהי באמת אלימות, והאם כולנו אלימים?
אליעד כהן פותח את הנושא של אלימות באמירה פרובוקטיבית ומפתיעה: כל אדם בעולם אלים בצורה כלשהי. לכאורה, כולנו רוצים לחשוב שאנחנו לא אלימים, אך אליעד מסביר שכל פעולה או אמירה שמגדירה משהו, מבדילה אותו מדבר אחר או מתנגדת לדבר אחר, היא למעשה פעולה של אלימות.
לדוגמה, כאשר אדם אומר "זה טוב וזה רע", הוא מפעיל אלימות על המציאות עצמה. למה זאת אלימות? כי הוא שולל משהו, הוא מפריד בין שני דברים ואומר שאחד נכון והשני שגוי. אפילו כאשר מישהו טוען שהכל טוב ואין רע, גם זו אלימות, מכיוון שהוא אלים נגד הרע. מדוע להעדיף את הטוב על פני הרע? אולי הכל רע? מי החליט שצריך להיות דווקא טוב? לכן כל סוג של הגדרה, אפילו חיובית, היא אלימות, כי היא מכילה התנגדות לדבר אחר.
האם גם בפעולות הפשוטות ביותר יש אלימות?
אליעד נותן דוגמאות מאוד בסיסיות להמחשת הרעיון שכל פעולה בעולם, אפילו הפשוטה ביותר, היא פעולה אלימה. למשל, לכבות אש זו אלימות, כי אתה נגד האש הבוערת. לדרוך על הרצפה זו אלימות, כי אתה מתנגד למשטח. כל כוח שמתגבר על כוח אחר מוגדר כסוג של אלימות. כל פעם שאדם מגדיר דבר מה, לדוגמה, אם יש לפניו קיר והוא אומר "זה קיר", הוא אלים. למה הוא אלים? כי הוא שולל את האפשרות שיש פה גם מטוס. למה להתנגד לאפשרויות אחרות?
האם אפשרי מצב ללא אלימות בכלל?
אליעד טוען שקיימת פרספקטיבה יחידה שבה אין שום אלימות. זהו מצב של אחדות מוחלטת, שבו הכל נמצא במקום אחד, כל הזמנים נמצאים באותו זמן, ואין הבדל בכלל בין טוב ורע, בין אמת ושקר. זו התפיסה של האחדות שבה אין הגדרה ואין שלילה. במצב הזה, כשאדם רואה מולו קיר, הוא מבין בו זמנית שיש שם גם מטוס, או שאין שום הבדל בין קיומו של קיר לבין אי - קיומו של כל דבר אחר. הכל מתקיים בו זמנית ובאותו מקום, ואז אין אלימות, כי אין התנגדות לשום דבר.
כדי להגיע לתפיסה כזו, האדם צריך לחפש את האמת עד שיבין שבצד האמת אין הבדל בין הדברים, כי כל ההגדרות הן רק חלקים של השלם הבלתי מוגדר. השלם הזה מכיל בתוכו גם את ההגדרות וגם את הבלתי מוגדר כישות אחת.
מתי אלימות הופכת לבעיה?
אליעד מסביר שיש שני סוגים של אלימות:
כיצד אלימות היא העונש של האדם עצמו?
העונש האמיתי של האלימות הוא האלימות עצמה. כאשר אדם אומר "אני רוצה רק את הטוב ולא רוצה את הרע", העונש שלו הוא הסבל מכך שיש רע. למה בכלל אתה רוצה שיהיה לך רק טוב ולא רע? למה אתה מתעקש, למה אתה אלים נגד הרע? אליעד טוען שכאשר אתה מגביל את עצמך, מגדיר את עצמך, אתה הופך להיות עבד להגדרות שלך, ולכן תמיד תחסר את הדבר השני שאותו שללת.
הדרך היחידה להימנע מהעונש של האלימות היא להתחבר לאחדות, להבין את המציאות בצורה כזו שגם אם אתה משחק בהגדרות של טוב ורע, אתה תמיד זוכר שמצד האמת הכל אחד ואין באמת הבדל. אם הפסדת במשחק, זה טוב, אם ניצחת במשחק, זה טוב. הכל הוא משחק ולכן תמיד יש שלום פנימי.
איך אפשר לחיות באחדות ובנפרדות בו זמנית?
לסיכום, אליעד אומר שהמטרה היא שהאדם יחיה מתוך הכרה של אחדות מוחלטת, אך במקביל ישחק את משחק הנפרדות בצורה מודעת. כשאדם מבין שהכל הוא באמת רק משחק, אז הוא יכול להיות אלים במשחק בלי להיות אלים באמת, ואז הוא נהנה משני העולמות - האחדות והנפרדות.
אליעד מאחל לכולם לחוות את המציאות כישות אחת, שבה אחדות ונפרדות, אלימות ושלום, מתקיימים יחד בשלמות, ממש כמו במשחק שיש בו תחרות אבל גם שלום ואהבה, כי אף אחד לא באמת נפגע מכך. באופן זה, אלימות היא למעשה שלום.
אליעד כהן פותח את הנושא של אלימות באמירה פרובוקטיבית ומפתיעה: כל אדם בעולם אלים בצורה כלשהי. לכאורה, כולנו רוצים לחשוב שאנחנו לא אלימים, אך אליעד מסביר שכל פעולה או אמירה שמגדירה משהו, מבדילה אותו מדבר אחר או מתנגדת לדבר אחר, היא למעשה פעולה של אלימות.
לדוגמה, כאשר אדם אומר "זה טוב וזה רע", הוא מפעיל אלימות על המציאות עצמה. למה זאת אלימות? כי הוא שולל משהו, הוא מפריד בין שני דברים ואומר שאחד נכון והשני שגוי. אפילו כאשר מישהו טוען שהכל טוב ואין רע, גם זו אלימות, מכיוון שהוא אלים נגד הרע. מדוע להעדיף את הטוב על פני הרע? אולי הכל רע? מי החליט שצריך להיות דווקא טוב? לכן כל סוג של הגדרה, אפילו חיובית, היא אלימות, כי היא מכילה התנגדות לדבר אחר.
האם גם בפעולות הפשוטות ביותר יש אלימות?
אליעד נותן דוגמאות מאוד בסיסיות להמחשת הרעיון שכל פעולה בעולם, אפילו הפשוטה ביותר, היא פעולה אלימה. למשל, לכבות אש זו אלימות, כי אתה נגד האש הבוערת. לדרוך על הרצפה זו אלימות, כי אתה מתנגד למשטח. כל כוח שמתגבר על כוח אחר מוגדר כסוג של אלימות. כל פעם שאדם מגדיר דבר מה, לדוגמה, אם יש לפניו קיר והוא אומר "זה קיר", הוא אלים. למה הוא אלים? כי הוא שולל את האפשרות שיש פה גם מטוס. למה להתנגד לאפשרויות אחרות?
האם אפשרי מצב ללא אלימות בכלל?
אליעד טוען שקיימת פרספקטיבה יחידה שבה אין שום אלימות. זהו מצב של אחדות מוחלטת, שבו הכל נמצא במקום אחד, כל הזמנים נמצאים באותו זמן, ואין הבדל בכלל בין טוב ורע, בין אמת ושקר. זו התפיסה של האחדות שבה אין הגדרה ואין שלילה. במצב הזה, כשאדם רואה מולו קיר, הוא מבין בו זמנית שיש שם גם מטוס, או שאין שום הבדל בין קיומו של קיר לבין אי - קיומו של כל דבר אחר. הכל מתקיים בו זמנית ובאותו מקום, ואז אין אלימות, כי אין התנגדות לשום דבר.
כדי להגיע לתפיסה כזו, האדם צריך לחפש את האמת עד שיבין שבצד האמת אין הבדל בין הדברים, כי כל ההגדרות הן רק חלקים של השלם הבלתי מוגדר. השלם הזה מכיל בתוכו גם את ההגדרות וגם את הבלתי מוגדר כישות אחת.
מתי אלימות הופכת לבעיה?
אליעד מסביר שיש שני סוגים של אלימות:
- אלימות כמשחק: זהו מצב שבו אדם מבין שכל המאבקים הם רק משחק, לא משהו אמיתי. כמו שני חברים שמשחקים במשחק תחרותי, כל אחד מנסה לנצח את השני, אבל הם לא שוכחים שזה רק משחק ואין באמת משמעות אמיתית לניצחון או להפסד. אלימות מסוג זה היא טובה ומקובלת.
- אלימות רצינית: כאשר האדם לוקח את ההגדרות שלו ברצינות רבה מדי, ומתייחס אליהן כאל אמת מוחלטת, כאן מתחילות המלחמות, השנאה והסבל.
כיצד אלימות היא העונש של האדם עצמו?
העונש האמיתי של האלימות הוא האלימות עצמה. כאשר אדם אומר "אני רוצה רק את הטוב ולא רוצה את הרע", העונש שלו הוא הסבל מכך שיש רע. למה בכלל אתה רוצה שיהיה לך רק טוב ולא רע? למה אתה מתעקש, למה אתה אלים נגד הרע? אליעד טוען שכאשר אתה מגביל את עצמך, מגדיר את עצמך, אתה הופך להיות עבד להגדרות שלך, ולכן תמיד תחסר את הדבר השני שאותו שללת.
הדרך היחידה להימנע מהעונש של האלימות היא להתחבר לאחדות, להבין את המציאות בצורה כזו שגם אם אתה משחק בהגדרות של טוב ורע, אתה תמיד זוכר שמצד האמת הכל אחד ואין באמת הבדל. אם הפסדת במשחק, זה טוב, אם ניצחת במשחק, זה טוב. הכל הוא משחק ולכן תמיד יש שלום פנימי.
איך אפשר לחיות באחדות ובנפרדות בו זמנית?
לסיכום, אליעד אומר שהמטרה היא שהאדם יחיה מתוך הכרה של אחדות מוחלטת, אך במקביל ישחק את משחק הנפרדות בצורה מודעת. כשאדם מבין שהכל הוא באמת רק משחק, אז הוא יכול להיות אלים במשחק בלי להיות אלים באמת, ואז הוא נהנה משני העולמות - האחדות והנפרדות.
אליעד מאחל לכולם לחוות את המציאות כישות אחת, שבה אחדות ונפרדות, אלימות ושלום, מתקיימים יחד בשלמות, ממש כמו במשחק שיש בו תחרות אבל גם שלום ואהבה, כי אף אחד לא באמת נפגע מכך. באופן זה, אלימות היא למעשה שלום.
- מהי אלימות?
- האם כולם אלימים?
- מה זה אחדות אמיתית?
- אלימות כמשחק
- מדוע אדם סובל בחיים?
- איך להפסיק להיות אלים?
הפעם נדבר על הנושא של אלימות.
ובעולם יש הרבה ביטויי אלימות, וכמו כן גם להגיד שזה טוב וזה רע, זה גם סוג של אלימות, אם כן כל אחד אלים.
גם לכבות את האש זו אלימות, גם לדרוך על הרצפה, כל כוח שיש בו התנגדות כלשהי, זה אלימות.
גם מי שיגיד שהכל טוב זו גם אלימות, כיוון שהאדם מפריד את הרע מהטוב, והוא אלים כלפי הרע, כי הוא נגדו, אולי הכל רע.
וברגע שאדם מגדיר משהו, הוא אלימות.
ויש פרספקטיבה אחת שאין בה אלימות, זה מקום שאינו שולל את קיומו של הטוב, ואין שלילה של הרע, וגם יש קיר ואין קיר בו זמנית, וכדומה. אין בכלל הבדל בין הדברים, אין הגדרות.
וכל ההגדרות שבעולם, הן הגדרות שנובעות כחלקים של השלם.
ויש שני סוגים של אלימות, יש משחק ושם יש אלימות כמשחק.
והבעיה שזו האלימות מהסוג השני, זו המצאה של האדם לטוב ורע.
האדם נמצא בדיכאון קיומי כי הוא לא יודע מה טוב ומה רע, וכולם נלחמים בשיא הרצינות אחד בשני בשל הדמיונות שלהם.
ומי שמכיל את האמת את המציאות, ואין שאלה מה המשמעות, כי הכל טוב, המשחק טוב.
וכשיש נפרדות ואין תפישה של אחדות, יש מלחמה.
גם מי שבאחדות, מפריד בין הטוב לרע, אך זה ללא אלימות, כי אין שלילה של הטוב או שלילה של הרע, זה אכן אמיתי כמשחק, כיוון שיש וודאות שהכל אחד.
והעונש של האדם זו האלימות.
כי האדם רוצה דווקא את זה ולא את זה, רע לו לאדם כי הוא מגדיר הגדרה, כי תמיד הוא יהיה חסר את הדבר השני.
ואם היה מבין שמצד האמת יש טוב ורע, ויש גם את הנפרדות אך אף על פי כן הכל משחק והכל אחד.
ושיהיה לכולם המשך יום של אחדות ונפרדות, ואלימות ושלום, כישות אחת ממש, כי באחדות הכל רק משחק, כך שהאלימות היא שלום.
ובעולם יש הרבה ביטויי אלימות, וכמו כן גם להגיד שזה טוב וזה רע, זה גם סוג של אלימות, אם כן כל אחד אלים.
גם לכבות את האש זו אלימות, גם לדרוך על הרצפה, כל כוח שיש בו התנגדות כלשהי, זה אלימות.
גם מי שיגיד שהכל טוב זו גם אלימות, כיוון שהאדם מפריד את הרע מהטוב, והוא אלים כלפי הרע, כי הוא נגדו, אולי הכל רע.
וברגע שאדם מגדיר משהו, הוא אלימות.
ויש פרספקטיבה אחת שאין בה אלימות, זה מקום שאינו שולל את קיומו של הטוב, ואין שלילה של הרע, וגם יש קיר ואין קיר בו זמנית, וכדומה. אין בכלל הבדל בין הדברים, אין הגדרות.
וכל ההגדרות שבעולם, הן הגדרות שנובעות כחלקים של השלם.
ויש שני סוגים של אלימות, יש משחק ושם יש אלימות כמשחק.
והבעיה שזו האלימות מהסוג השני, זו המצאה של האדם לטוב ורע.
האדם נמצא בדיכאון קיומי כי הוא לא יודע מה טוב ומה רע, וכולם נלחמים בשיא הרצינות אחד בשני בשל הדמיונות שלהם.
ומי שמכיל את האמת את המציאות, ואין שאלה מה המשמעות, כי הכל טוב, המשחק טוב.
וכשיש נפרדות ואין תפישה של אחדות, יש מלחמה.
גם מי שבאחדות, מפריד בין הטוב לרע, אך זה ללא אלימות, כי אין שלילה של הטוב או שלילה של הרע, זה אכן אמיתי כמשחק, כיוון שיש וודאות שהכל אחד.
והעונש של האדם זו האלימות.
כי האדם רוצה דווקא את זה ולא את זה, רע לו לאדם כי הוא מגדיר הגדרה, כי תמיד הוא יהיה חסר את הדבר השני.
ואם היה מבין שמצד האמת יש טוב ורע, ויש גם את הנפרדות אך אף על פי כן הכל משחק והכל אחד.
ושיהיה לכולם המשך יום של אחדות ונפרדות, ואלימות ושלום, כישות אחת ממש, כי באחדות הכל רק משחק, כך שהאלימות היא שלום.