... - שורש ההנאה, איך נוצרת הנאה? במה תלויה הנאה? איך ליהנות בשלמות? הנאה
גשמית / הנאה רוחנית / ההנאה של החכם האמיתי ובו יתבאר עניין ההנאות של האדם בחיים. ואיך ליהנות בשלמות? והעניין ... רוצה, זה מה שחסר לו. ותחושת החסר של האדם, היא הרצון של האדם. וכאשר הרצון של האדם מתמלא, אז מתמלא אצלו חסרונו, ועל ידי זה נוצרת הנאה. והנה, בעיני העולם, יש הנאה
גשמית ויש הנאה רוחנית. כי בעיני העולם, יש אושר פנימי ויש אושר חיצוני. ואושר חיצוני הוא, כאשר האדם מאושר ושמח, ... שיש לו בית. שהבית הוא חיצוני לאדם, והאדם שמח מכך שיש לו בית, שהוא חיצוני לו. וזהו אושר חיצוני. וכאשר האדם נהנה ומפיק הנאה מדברים שהם חיצוניים לו, זאת נקראת הנאה
גשמית. ויש גם אושר פנימי. שהוא כאשר האדם חווה אושר, שאינו תלוי בצורה החיצונית של המציאות. כגון לדוגמא, כאשר ... יש היבטים שונים, מי ברא את הרצון של אלוהים וכולי). וע"פ הנ"ל, לכאורה ניתן להבין, כי מי שהוא חכם אמיתי, שהוא נהנה משורש ההנאה של המציאות, ראוי לו שלא ייהנה מהנאות
גשמיות. כי אם האדם טוב לו באמת מבפנים, בלי להיות תלוי בצורה חיצונית כלשהי, אז לכאורה נראה, שהוא לא יכול להפיק שום הנאה
גשמית ולא יכול ליהנות משום הנאה
גשמית. כי ההנאה, היא רק כאשר יש חיסרון. כי האדם, לא נהנה מכך שהוא משיג איזה דבר שלא חסר לו. וההנאה היא, רק כאשר נשלם החיסרון. ואם האדם הוא חכם אמיתי, אז אין לו שום חיסרון. וא"כ, לכאורה נראה, שחכם אמיתי לא יכול ליהנות משום דבר. בין אם זה דבר רוחני ובין אם זה דבר
גשמי. ובעיני העולם, נדמה להם, שמי שרודף אחרי הנאה
גשמית, כנראה שהוא לא אדם רוחני. ומי שלא רודף אחרי הנאה
גשמית, אלא רק אחרי אושר פנימי, אז כנראה שהוא אדם רוחני, או כזה שרוצה להיות רוחני וכולי. והכל ע"פ ההיגיון הנ"ל. והאמת היא, שאין שום הבדל בין הנאה
גשמית להנאה רוחנית. כי כל הנאה, היא
גשמית, וכל הנאה, היא רוחנית, וכל הנאה, היא סבל, וכל סבל, הוא הנאה. והכוונה היא, שמצד האמת, כל ההנאות שיש ... יותר, אם המציאות הייתה עוד יותר טובה. דהיינו, שהאדם תמיד רוצה את הטוב יותר, משום, שתמיד יש טוב יותר, כי בשום דבר שיש בעולם אין בו שלמות. וכאשר האדם נהנה מאיזה דבר
גשמי, תמיד ולעולם, כל הנאה שהיא, גם כזו שנראית כהנאה
גשמית, כל הנאה שהיא, היא הנאה רוחנית. כגון לדוגמא שהאדם נהנה מאכילה ושתייה וכיו"ב, שאז האדם לא נהנה מעצם ... מכל, שהוא חווית האחדות עם המציאות. וכאשר האדם מרגיש שחסר לו איזה משהו בחייו, שהוא לא מצליח למלא אותו, על ידי זה הוא מנסה להשיג את חוויית המילוי, באמצעות האכילה
הגשמית, שהיא מספקת לאדם חווית שובע
גשמי וממשי עבור האדם. אא"כ האדם לא מוכן להסתפק בחוויית השובע
הגשמי, והאדם לא מוכן להסתפק בתחליף שאינו אמיתי, שאז האדם לא מתמכר לאכילה, גם כאשר חסר לו איזה דבר אחר. וכל שכן, ... עבור האדם. ויש טעם אחד, שהוא מזכיר לאדם חוויה טובה כלשהי, ויש טעם אחר שמזכיר לאדם חוויה אחרת שלילית כלשהי. והאדם נהנה מהחוויה הרגשית, שהוא מקבל באמצעות האכילה
הגשמית. ולפעמים, האדם נהנה יותר מהאוכל, כאשר הוא מוגש לו בצורה יפה ונאה, כי אז, בנוסף לחוויית האוכל, מצטרפות ... וההנאה הזאת, מלובשת בכל ההנאות שיש בעולם, ובכל הנאה, היא מלובשת בעוצמה אחרת ובצורה אחרת, עבור כל אדם בכל זמן ובכל מקום וכולי. ונמצא אם כן, כי אין בעולם שום הנאה
גשמית כלל, כי הכל זאת הנאה רוחנית בלבד. שהאדם נהנה תמיד, מכך שהתודעה שלו, חווה השלמת חיסרון. בין אם זה באמצעות חוויה
גשמית של שלמות חיסרון, כגון אכילה. שאז חווית השובע, מזכירה לאדם באופן אסוציאטיבי, את חווית השובע ושלמות הרצון ... שבעולם, הן כגוף ללא נשמה, אם אין לאדם את החוויה של מילוי החיסרון שמלובשת באותו הדבר. והרצון של האדם לחוות שלמות, הוא זה שיוצר אצל האדם את ההנאה, כאשר הוא משיג דבר
גשמי כלשהו. וכאשר האדם רודף אחרי העולם כדי להשיג הנאה
גשמית, הוא בעצם מנסה להשיג הנאה רוחנית, שמלובשת אצלו באותו הדבר
הגשמי. כגון לדוגמא, אדם שרודף אחרי הכסף, שהוא רודף אחרי החוויה הרוחנית האלוהית, שהוא מקבל אותה, כאשר הוא משיג ... האדם עושה תמיד, בכל דבר בעולם, בעומק תת המודע שלו. וברובד חיצוני יותר, האדם לא יודע איך להשיג את ההנאה הזאת באופן ישיר, ואז האדם מחפש להשיג את ההנאה הזאת, דרך הנאה
גשמית. שהיא, בצורה אסוציאטיבית, גורמת לתת המודע של האדם, להבין טוב יותר שהכל אחד. ועל ידי זה האדם מתחבר ... נוצרת על ידי ההתבוננות של תת המודע של האדם, במציאות החיצונית, שעל ידי זה נוצרת התבוננות פנימית, שיוצרת הבנה של אחדות, שיוצרת חוויה של אחדות וכולי. כך, שכל ההנאות
הגשמיות שיש בעולם, הן בעצם מרדף אחרי הנאה רוחנית, שמסתתרת בכל דבר. ויש גם את ההנאה הרוחנית. שהיא קרובה יותר אל ... פנימית. שבה, חלק מהשכל של האדם, מנסה להתבונן על עצמו, מנקודת מבט של האין שכל. שגם זו התבוננות, שמובילה להבנה ולחוויה של אחדות. אלא, שגם הנאה רוחנית, גם היא הנאה
גשמית. ולמה? כי כל ההנאות הרוחניות, הן הנאות של גוף. שהאדם אוחז בגוף ובצורה רעיונית כלשהי. כי הנאה רוחנית ... הרי שהגוף דהיינו, התודעה שלו, נהנית מהנאה גופנית, של השגת צורה סופית, דהיינו, רעיון מוגדר, שבו נאחז האדם ומפיק ממנו הנאה. וכל הנאה שהאדם רודף אחריה, בין אם זו הנאה
גשמית ובין אם זו הנאה רוחנית, הוא תמיד רודף אחרי הנאה
גשמית של גוף מצומצם. כי הגוף, דהיינו, התודעה, רודפת אחרי גוף, דהיינו, אחרי צורה מוגדרת, שגורמת לאדם להרגיש טוב. ולכן, כל ההנאות שיש בעולם, הן הנאות
גשמיות, שאינן ההנאה בשורשה, שבה אין שום גוף כלל. כי בשורש, הכל אחד ממש (וגם זה עצמו גוף, אלא שהוא גוף שלם ... שהכל אחד באמת, דהיינו, שאין דבר כזה אחדות, כי הנפרדות היא בעצמה אחדות, כך האדם קרוב יותר אל ההנאה בשורשה. ויש אנשים רוחניים, שמאסו בחיי הרוחניות, והם חוזרים לעולם
הגשמי ונהנים ממנו בהנאה גדולה. משום, שבשלמות ההנאה, האפשרי (אפשרי המציאות) נכלל במחוייב (מחוייב המציאות). ... הוא אפשרי ומצומצם, הופך להיות מחוייב המציאות ובגודל אין סופי. כי כאשר היש והאין הם אחד, אז הנפרדות והאחדות נכללות זו בזו, כישות אחת. ואז אין שום חיסרון בשום הנאה
גשמית כלל. וכאשר האדם רודף אחרי הנאה רוחנית, הוא מנסה ליהנות מהמציאות בשורשה. אבל הוא יוצר נפרדות וסבל. כי הוא ...