היום אני רוצה לדבר על נושא חופש הבחירה.

נושא זה הוא נושא גדול, ומי שהיה מבין אותו, לא היתה שאלה בכלל

ומי שלא מבין אותו ממילא מסתבך עם הניסיון להבין אם יש בחירה חופשית או לא.

והאדם סובל בחיים שלו בגלל הרצונות שלו, כי דבר מסוים הוא רוצה, ודבר אחר הוא לא רוצה.

לדוגמא: אדם מפוטר מהעבודה, הוא סובל. ומדוע? כיוון שהיה מעדיף להישאר במקום העבודה

ורצה שלא יפטרו אותו, אבל אם היה כן רוצה שיפטרו אותו, היה מרגיש מאושר

לכן יש להבין שזה קשור ברצונות של האדם, ולא במה שקורה באמת.

אם נתבונן, כשאדם נולד, אין לו רצונות, חוץ מרצונות בסיסיים של שינה ואכילה, שאלו רצונות לשמירת הבריאות נאמר.

אבל ככל שהאדם גדל, הרצונות גדלים איתו, רוצה כסף כזה, ורוצה הערכה וכבוד, משפחה ועוד.

וכשהיה צעיר מאד לא רצה את הדברים הללו, לילד הקטן לא שינה אם זה בצבע כזה, או נראה באופן זה או אחר, כל דבר שהוא.

כולם התחילו בנקודה שווה שלתינוק שלא שינה לו באמת איזה צבע וכדומה.

רק שהאדם התבגר, פתאום אכפת לו איזה צבע, איזה סוג רכב ועוד.

האדם יכול להגיד שדווקא הוא רוצה רכב אחד ולא מסוג אחר, ויש את הסוג שהוא לא רוצה

ויביאו לו את הסוג שהוא לא רוצה, הוא ירגיש רע, כי הוא רוצה להרגיש טוב ולקבל את הרכב שהוא רצה.

ולמה לא לרצות את הרכב השני, כי אם תרצה אותו, תרגיש טוב באותה המידה שהיית מקבל את הרכב השני שכן רצית.

אז האדם אומר שבפועל הוא לא יכול לבחור את מה שהוא לא רוצה, הוא רוצה להרגיש טוב.

ואם יגיד שהוא רוצה את הדברים כפי שהם, יפסיק בשנייה לסבול, אבל בפועל האדם לא מצליח לבחור את המצב, למרות שהוא מבין שיהיה טוב אם ירצה את המציאות כפי שהיא, אינו מצליח.

גם אם האדם חולה, הוא סובל, למה סובל? כי הוא רוצה להרגיש טוב, חושב שאם יהיה בריא ירגיש טוב, ועליו להבין ולשאול, למה לא לרצות את המחלה. ואז נגמור עם כל המחלה והסבל שלה

זה לא ישנה לו אם הוא חולה או לא.

ועל האדם לבחור באמת לרצות להיות חולה בשלמות, בלי לשקר את עצמו שזה טוב שהוא חולה, באמת להגיע למקום שזה לא משנה לו אם הוא חולה או בריא.

אבל האדם לא מסוגל לרצות את המחלות שלו, כי לימדו אותו שמחלה זה לא טוב.

אדם לא מבין מה מתרחש בתוכו כאשר הוא רוצה את הרצונות שלו, לכן הוא לא מבין ולא יכול לבחור לרצות את המציאות כפי שהיא.

וכדי להבין...