זו בדיוק הפואנטה

כשהנשמה יורדת לגוף

יורד דבר נצחי לדבר מתבלה ומתכלה

וזו הסיבה שאין את השלמות המובנית של הנשמה

מאחר והגוף פוגם ומחסר את השלמות של הנשמה

זו הסיבה שבגינה כל חייו האדם מתמודד

כדי לנסות להגיע לשלמות

לנצחון הרוח על הגוף..

אבל לא מצליח... כי הצד הגשמי תמיד מפריע...

הגוף והנשמה יחד הם יצירה אחת... של בן אנוש

שאם לא תאמר כן...

אתה מגיע למשוואה

שאדם=אלוהים

והרי אין זה נכון שכן לאלוהים אין גוף ודמות הגוף...

מ. ש. ל.

)) )

ידידי היקר

נכון שהנשמה היא חלק אלוה ממעל

אבל כל זמן שהיא בגוף האדם

היא בבחינת ו"תחסרהו מעט מאלוהים... "

וכבר אמר איוב:

"האנוש מאלוה יצדק

אם מעושהו יצדק גבר"?

שלמות במושגים אנושיים

היא שלמות יחסית בין אדם אחד לשני... והיא סובייקטיבית

לא תמיד יסכים איתך השני שאתה שלם יותר ממנו...

ידיעה אינה מביאה לשלמות רגשית...

כך למשל.. אם אדם יודע שהוא חולה במחלה סופנית

או שח"ו הוא נשא של איידס

האם זה עושה אותו שלם רגשית?

הרי הרגש אצלו כואב וחסר... והוא חי בדאגות כל היום..

קראתי וקצת תמהתי..

ראשית אין אדם שיכול לדעת הכל..

מי שיכול לדעת הכל זה רק אלוהים..

גם הידוע... הוא אמת יחסית

היום קבועה... מחר משתנה

הידיעה אינה מביאה לשלימות

קל וחומר שלא לשלימות רגשית

מכיר את המשפט שאמר החכם מכל אדם

מוסיף דעת מוסיף מכאוב?

גם אחרי הידיעה היחסית תמיד תבואנה השאלות

למה ומדוע... ותמיד תימצאנה התשובות לא יודע... וככה..

בדרך כלל ההשלמה עם זה שאתה אינך יודע

ואין באפשרותך לדעת... דווקא היא מביאה לשלמות...

במחשבת ישראל נהוג לומר: "אדם" בגימטריא זה "מה"

דהיינו מהות האדם היא לשאול כל הזמן מה... (כל חייו)

בעוד שבבהמה (בה - מה) ה"מה" טבוע בה והיא אינה שואלת...

סליחה שחלקתי עליך... (-:

הרשיתי לעצמי.. מאחר והנחתי שפתחת את הנושא לדיון..