משל לאדם שנימצא בחצר המלך. ואמרו לו יש לך שעה לקחת יהלומים. וברקע היה מוזיקה נדירה. אותו אדם החליט לשמוע מוזיקה נדירה. מאשר לאסוף יהלומים. כעבור 59 דקות. היה צילצול שמביע את יציאתו הקרובה מחצר המלוכה. אז אסף האדם כמות קטנה של יהלומים. וכשיצא הבין האדם את הפיספוס שעשה. הרי הזדמנות כזו יש פעם בחיים וגם לא לכל אדם.

הנימשל שהעולם הוא פרוזדור לעולם הבא. ויש מצוות שכדאי לעשות. לאגור עוד ועוד מצוות. כך שכרנו יהיה בהתאם

זה שאדם מבזבז את זמנו בעולם הזה בהבלי הבלים. הוא רק מפסיד את השכר של עולם הבא. "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"

מה הסיבה הראשונה של כל הסיבות? על איזה סיבות אתה מדבר? "תמקד יותר את השאלה"

בגלל שאני חכם גדול אפשר לחדש לי "אין מדרש ללא חידוש" אתה יכול לחדש. מבחינתי קח את המילים הכי מוזרות. תקבץ אותם למישפט אחד. זה יהיה חידוש "מלשון חדש". אני הגעתי לתכלית היגיעה בהסתכלות מזוית שונה על העולם. ולשאלתך.

מה הסיבה הראשונה לכל הסיבות? אני שואל על זה מה הסיבה? מה אתה חושב שהיה הסיבה הראשונה? אם יש סיבה ראשונה, אז אין לפניה. {אז השאלה שלך כבר מפוצלת. כי אם יש סיבה ראשונה. "אז אין סיבה לפניה"}

תכלית הידיעה של עצמי זה אומר שאני הגעתי לתכלית הידיעה. "אך תמיד יש מקום לחדש". אבל זה לא סותר על זה שאני יכול לחלוק על זה שמחדש לי. במידה והכלים השכליים מאפשרים לי זאת. אבל בטוח שאתה לא מחדש לי כלום. מה שבענייך נחשב לחכם אצלי הוא טיפשות גדולה. אתה יכול לשאול אותי איזה שאלה שתירצה

לאלוהים אין שכל. "אלוהים הוא מעל השכל"

ואני הגעתי לתכלית הידיעה של עצמי

לגבי תכלית הידיעה. תכלית הידיעה נימדדת לפי השכל של אותו האדם שבו הוא מגיע לתכלית. המסקנות לגבי תכלית הידיעה שונות באופן מוחלט מאדם לאדם. כתוב בקהלת "אין כל חדש תחת השמש" אלוהים היחיד שלא ניתן לחדש לו שום דבר

אם אתה חושב שאתה הכי חכם בעולם זה כבר טיפשות. חוכמה זה עניין יחסי. אתה לעולם לא יכול לומר על עצמך שאתה הכי חכם. כי אתה לא מכיר את כל החכמים. "אלוהים מכיר את כל החכמים". "אלוהים היחיד שיכול לראות כל אדם כל שעה בו זמנית"

"מכל מלמדי השכלתי" "איזהו חכם הלומד מכל אדם" אין אדם שלא לומד מאומה מהזולת. אדם בחייו לומד מהחברים. לומד מההורים. לומד מהרבנים. אי אפשר להגיע לאמת. ללא הסביבה שאדם גדל בה. זה שאתה בוחר להוציא את כל העולם טיפש. ורק את עצמך חכם. זה לא מעיד על חוכמתך.