שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺29 תגובות פורסמו: |
מהבחינה שאת הצגת, אז אין הבדל. כי כל מה שאני רואה - בתוכי או "מחוצה לי", הוא שלי / אותי. אם מבחינתי זה לא קיים, אז זה לא קיים.
ומבחינה אחרת, יש הבדל - אנו מבחינים בינינו לבין אנשים אחרים. ואפשר לראות שיש הבדל ביןמקור חיצוני לדברים או פנימי:
נגיד והמורה שלי הציג לי פורמה (סדרת - תנועות) באמנות - הלחימה ואני עכשיו מבצעת אותה. נכון - הייתי פתוחה לקלוט את זה - אך המקור הוא חיצוני, ויש לזה משמעות - כי מה שאני עושה כרגע (מחקה תנועות בלי כמעט הבנה) מאד שונה ממה שהוא הציג לי. עבורו התנועות הן שימושיות לקרב. הוא מכיר את הכוונה מאחורי כל תנועה, מרגיש את הפוטנציאל הלחימתי שלה. הוא בדק את זה מהרבה כיוונים. מבחינתי זה רק סט של תנועות, שאני מחקה באופן חלקי מאד.
אז אם אבוא ואלמד אותך עכשיו את הפורמה, העברתי לך משהו אחר מאד ממה שהמורה העביר לי, וכדאי שאבין שאני לא מלמדת אותך קונג - פו, אלא מראה לך מה אני הבנתי, שהמורה ניסה להסביר לי. וזה שונה.
ככל שאני אתאמן יותר, אבין יותר את כוונת המורה, הוא ידייק את תנועותיי, אבדוק בעצמי את הפוטנציאל שלהם וכו', אז הידע יהפוך ליותר פנימי.
מה שאני כותבת עכשיו, מחדד לי את ההבנה לגבי ההבדל בין פנימי לחיצוני: בשביל שזה יהיה "פנימי", אני צריכה באמת לדעת את זה = להיות זה. אחרת - זה חיצוני.