אם כי אני מודה שאלו שני מקרים קלים יחסית, כי לא הייתי צריכה "לדחוף את עצמי אקטיבית" לתת צ'אנס. ויש לי סיטואציה כזו עכשיו, שכבר איפשרתי להיכרות להתהוות קצת, למרות שיש לי התנגדות גדולה בגלל "שלל חסרונות" שאני מוצאת. אבל בעקבות הצפייה בקלטת של אליעד, התבוננתי עוד רגע, וראיתי שאין פה באמת חסרונות או דברים שדוחים אותי, אלא שאין פה דברים שבקלות מושכים אותי, ושיש הבדל. יכולתי לדמיין איך אותם דברים שכרגע אני לא כל - כך אוהבת, כמו קצב התנהלות מסוים או סוג הומור מסוים, יכולים לא רק להתגמד לאור תכונות אחרות, אלא להפוך בעצמן ליתרון בעיניי. אני לא מרגישה את זה, אבל יכולה לחשוב את זה, וזה נתן לי את החשק=שכל (-: לא לסגור את הדלת.