על מנת להכניס את הדברים לפרופורציה, אומר כך.. הדברים שנאמרו לעיל, הופיעו בהשראת השאלה שהעלה שלומי.. ולמעשה נתתי הדגש לרגשות והירהורים שמתעוררים מפעם לפעם, וההדגש עלול ליצור אצל הקורא, תחושה כאילו זה מצבי בחיים.. מה שאינו נכון כלל, - רק מה, ההדגש מביא את הדברים למרכז הבמה ומפנה אליהם זרקור, ובכך מעפיל על כל השאר.. ולא תהיה זו אמת, אם לא אבהיר חלקים נוספים של מציאות זו שאינם נופלים ביחסיותם ובעוצמתם מאותו היבט שתואר.. דווקא באותו מקום, של תשישות ותבוסתנות, כפי שתואר.. דווקא שם ברגעים שנראים, על פניו, כמו ייאוש, מופיעה תובנה.. תובנה שמרחיבה, שמביאה אושר כל כך גדול.. ומסלקת כל ספק וכל שאלה.. תובנה שמחברת ומקרבת למקום הכי עמוק בתוכי.. לבהירות, לאהבה, לחמלה.. להכל. וכך אני מתנדנדת בין חושך לאור, בין יאוש לתקווה, בין בלבול לבהירות בין ספק לידיעה.. ועכשיו זה קרוב יותר לאמת..