אליעד בהרצאה מסביר, שאי אפשר לחוות הנאה אם אין חיסרון. כמו שלמשל אדם שלא רעב, לא יהנה מאוכל. והשאלה שאני שואלת היא, מי נהנה מהאוכל? אם אין אני, הרי שהחושים עצמם נהנים מהאוכל, ואם יש הזדהות עם החושים, אזי יש תחושת הנאה. אז למעשה - פעם ראשונה יש כאן חיסרון שאני מרגישה רעב, ופעם שניה הזדהות עם החושים, שיתכן שיש הנאה, אך גם יש הזדהות של ה"אני" עם החושים, וכך גם תחושת ה"אני" מתגברת". ואם אני שואלת את עצמי, ועדיין יש "אני", מה אני בוחרת, אבחר להתעלות מעבר לחיסרון ולהנאה. כך גם אני מוותרת על החיסרון, וגם מוותרת על ההזדהות עם החושים שמגבירים את תחושת הנפרדות.