שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺63 תגובות פורסמו: |
ועכשיו להשתתפות ממותנת בשאלה של לירן.
שני דברים הכי חזקים שלי מילדות.
אחד שאני אף פעם לא יודע
ואף פעם לא ידעתי
ודבר נוסף
שתמיד אמא שלי שאלה אותי: ל - מ - ה
ולדעתי שמה התחלתי או ממש התרגלתי
לשקר
כי היה משהו מאד מלוכלך בעימות הזה שאילץ אותי לחטוא לעצמי
ואני לא מתמקד כרגע ברגשות אשם
למה לא קיים בכלל
"ולמה" יוצר במובן מסויים את זה שאנחנו משקרים
כי הסיבות שלנו לדברים מבוססים על זה שקיימת בכלל סיבה
וכי קיים תירוץ לעצמנו או לחיים ובכלל
כלומר עצם זה שאנחנו מתחילים להסביר את קיומם של דברים הוא שקרי.
עצם זה שיש לנו קופה רושמת
אז מה זה שקר?
אומרים שלשקר אין רגלים
אך הוא נשען על האמת וכי בכל שקר יש אמת
ואני נשאר עם אמא שלי
כי כאן המפתח המעניין
כשאמא שלי שאלה אותי ל - מ - ה
כלומר כשניסיתי להבין ולהתפס לסיבה
אמא שלי הכריחה אותי להסביר את מציאות כדבר שקרי
מהסיבה שהיא הפרידה אותי מהסיבה המקורית
א - נ - י
כאילו שאני לא הייתי חלק מכל מה שקורה לי
כמו ילד תמים שהוא חלק מהכל
וברגע שהתחלתי להבין את המציאות דרך הפיצול הזה
נוצרה הבנה שקרית שהיא לא ממש הבנה עם כך
של יחס ביני לאמת
ואני חוזר שוב ללמה של אמא שלי
ברגע שאמא שלי שאלה אותי למה משהו קרה
כלומר היא שאלה למעשה למה אתה עשית
כלומר היא הפרידה ביני לבין המציאות
כאשר עצם הסיבה עצמה והתירוץ הוא הוא השקר
כי האמת היא אני
ואני זה הסיבה
ואני זה התוצאה כי התוצאה היא במציאות שהיא חלק ממני
לילדים משום מה זה מובן
אז כתבתי
על כיוון של מה זה שקר בכלל
בצורה יותר קיומית
ומכאן כל הרעיון של אמונה
אתה בטוח שזה נכון?
ואולי לא?
ברור שלא!