היום הבנתי שכל אחיזה ולא משנה מהי, אפילו דבר פשוט ומעצבן כמו לחכות לאוטובוס צריך לשאול האם זה באמת רע? כי כל הסבל, יושב על אמונות שדבר כזה או אחר הוא רע, ובגלל זה יש לי רצונות שמציאות תהייה כך או אחרת. פתאום קלטתי שיש לי ים של אמונות, והגדרות של מה זה טוב ומה זה רע וכל תפיסת המציאות שלי היא גם אחיזה במשהו שאני חושבת שנכון או לא נכון, וגם זה שאני באה להרצאות גם זה אחיזה שאם אני אעשה כך או אחרת אז יהייה יותר טוב, אבל גם לחשוב שהבנתי שאחיזה זה רע זה גם אחיזה, שום דבר לא ודאי, לא מובן, לא בטוח... טרוף!..