שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺2 תגובות פורסמו: |
יכול להראות מהכתבה שכדי להגיע לשלמות, צריך להתאמץ, ואחרי שמגיעים לשלמות, כבר לא צריך. רק כשמפסיקים להתאמץ בהווה, כבר מגיעים לשלמות מיד ולא שואפים להגיע לשלמות בעתיד.
המאמץ הוא הסימן המובהק של חוסר ההבנה של החיים. החיים מתרחשים ללא כל מאמץ של אף אחד, לא של אלוהים ולא שלנו. זה פשוט קורה וזורם. תחושת המאמץ היא חלום. היא אינה המציאות. החולם, מתוך זה שבחלום הוא מרגיש נפרד, מרגיש צורך להתאמץ כדי להרגיש אחדות. כאשר החולם מתעורר (רגע של חסד), הוא מרגיש אחדות ותחושת המאמץ נעלמת.
יש אלמנט של פיתוי במה שכתוב פה, תעשה הכל הכי טוב היום, תקבל פרס אחר כך.. תעשה כסף הכי טוב היום, יהיה לך כל הכסף בעולם אחר כך.. אבל כבר כרגע, כל הכסף בעולם הוא שלך והוא לא שלך באותו זמן, כי כבר עכשיו "אתה" לא זקוק לכל הכסף בעולם כדי להפעיל את הגוף וצרכיו. אתה לא צריך את האינסוף הטוב כדי להרגיש טוב כעת. אתה יודע שיש אינסוף אבל זה לא מעסיק אותך כלל.
החיים הם הרבה יותר פשוטים ולכן לא "מעניינים". החיים זה שאתה קם בבוקר, אוכל ארוחת בוקר, הולך לעבודה, הבוס צועק עליך וכדומה.. הכל ממשיך רגיל, אבל בפנים, יש אחדות, אתה צועק בחזרה על הבוס, אבל בפנים לא קורה דבר, אתה מכיל גם את צעקת הבוס וגם את תגובתך הזועמת, זה הכל.