לאליעד: אני מבקש שתקרא את דברי, הבן אותם ודון איתי עליהם כאן כי אין באפשרותי להיפגש אתך אני עסוק מדי - בחור ישיבה.

אתייחס לכמה נקודות בעה"י:

א. איך שיש רצון ושינוי העולם ע"י אלוקים, הרי הכל אחד שלם בלי חסרון הרצון כלל?

ב. מה ההבנה בדברי רבינו על השאלה שאם תבין אותה תכפור כביכול באלוקים, ועניין כל חכמי ישראל שדנו בה ולא כפרו כי לא הבינו אותה?

ג. מה עניין הנפרדות שבתורה והמצוות?

א. נקודת השאלה / חקירה שדיברת עליה *מביאה את האדם לאמונת האחדות הפשוט, שהכל אחד פשוט (*אלא אם הוא מטמטם ולא מבין שחייב שיש אלוקים)

אפתח בנקודה הראשונה לדבריך יש כביכול שתי אלוקים - אחד שכולל את זה של התורה של היהודים. להבנה זאת הגעת מכוח קושיה דומה לקושיה הידועה שהקשה הפילוסוף (יש אומרים אריסטו) המובאת בספר הכוזרי - אם יש אלוקים כל יכול, שלם איך שייך אצלו חסרון הרצון והשינוי.

אומר לך שלא ענית על השאלה כי גם אם "אלוקים של היהודים" אצלו היה הרצון, השינוי, בהם נכללים התורה ומצוות ושאר עניינים, ואלוקים זה נכלל באלוקים גדול מעליו שאצלו אין רצון ושינוי, שאין תורה ומצוות וכ' - כדבריך, איך שאצל הגדול היה רצון ושינוי, לברוא אלוקים שיברא את העולם ויצווה תורה ומצוות.

לכן התשובה עומדת כדבר שאינו נתפס כלל, יש אלוקים אחד שצמצם עצמו ובכלל הצמצום ציווה תורה ומצוות, שכר ועונש וכו'. והתשובה היא שיש בו גם את השלמות וגם את חסרון הרצון והשינוי וההפך בו זמנית, התשובה כמובן אינה נתפסת.

עוד דבר שתהיתי עליו עכשיו, שדווקא זה מהדברים שיעידו עליו שהוא כל יכול.

מבחינתי עניין עולם הזה, התורה והמצוות הוא צמצום של אלוקים, שכולל בו גם את ראיית הצמצום - המושג, שרואה אותו כאילו הוא מעבר לצמצום וכן כל מושג אחר.

ב. העניין הוא אמונת האחדות הפשוט, ומה שאמר שכאשר אדם ישאל את השאלה כנ"ל יכפור באלוקים - הכוונה באלוקים בבחינת הסתכלות המושג והצמצום, כי יעלה מעל המושג אל אחדות פשוט וממילא באותו הזמן שנמצא באמונת האחדות הפשוט והגמור יכפור בצמצום של אלוקים, היינו ההסתכלות שראה בה את אלוקים שהיה במושג, וכמובן שיכפור בתורה ובמצוות, שבטלה בשעה מייחד הכל ומבטל את הצמצום.

ועניין חכמי ישראל שדנו בשאלה / בעניין ולא כפרו כמובא בהדיא (=בפרוש) בספריהם, הוא שלא היו בזמן כתיבת הדברים - בכוונת הכתיבה באמונת האחדות הפשוט, שאם היו בה היו כופרים בכל הצמצום ולא היו כותבים את דבריהם כלל, אבל בזמן דייקא, שבאמת היו גם הם גם בבחינת אמונה זו, אלא שכתבו את ספריהם בהיותם במושג לאנשים בהיותם במושג. זה עניין התורה והמצוות כמו שיתבאר בסמוך.

ג. עניין הנפרדות בתורה הוא בכדי שהאדם יעשה רצונו של אלוקים, דהינו יאחוז בטוב בזמן שהוא במושג. ובעצם בעניין הנפרדות תכלית להגיע לאמונת האחדות הפשוט והגמור, הנקרא גם לשמה בלשון ספר פרי הארץ.

והתורה והמצוות, ובראשית אמונת שכר ועונש וכו' - פתויי הגוף הן להישמע לשכל.

אבל דע שכל זמן (שנייה, דקה, שעה וכו') שהאדם לא נמצא באמונת האחדות הפשוט או שכלל לא הגיע אליה, (דהינו הוא בצמצום - במושג), יקיים את התורה והמצוות שהיא בבחינת הצמצום והיא גם מועילה להביא אותו אל להיות באמונת האחדות הפשוט, וזהו הדבר הכי טוב שאפשר לעשות שהוא להיות בבחינת המושג.

הכוונה במילה מושג היא כל עוד אינו בשתיקת השכל המידות הרצונות כי אם בידיעה שהכל אחד הרי הוא תחת בחינת המושג.

כל זמן שאתה נמצא באמונת האחדות הפשוט בטלה כל התורה, יצאת ממנה תאמין לפחות על כל פנים, כי בכל מקרה האדם לא תמיד באחדות שלמה של ההתפשטות כנ"ל - כל עוד בבחינת המושג, שאמונת האחדות הפשוט היא שתיקה כנ"ל.

המידות (גם השכלים) שהן מושג מביאות אל אמונת האחדות הפשוט בלתי המידות אין כל סיבה שתמצא בה. אצל בה עצמה אינך יכול לעורר הרגש או מידה, כשאתה מרצה להיות במידות (= הרגשות) אין האדם נמצא באחדות הפשוט והגמור וגם מעורר המידה יחד אלא או שמדמיין שנמצא אמונת האחדות הפשוט או שירד ממנה ונמצא בצמצום וחזר אליה וכו' כך לעולם.

אבל במעשינו אנו, בצמצום, מחייב שנהיה בשקר וזרות כל שהיא, כשאנו במושג צריך שנהיה במציאות שלנו כרגע ולא לדמיין את האחדות הפשוט על אף היותך במושג כמו שתאמר - "אני באחדות הכל אחד" אבל מה, אתה נע?!! אבל מה, אתה מתעורר בהרגשים?!! אבל מה, יש לך רצונות?!! - זה לא אפשרי אלא זה שקר גמור ודמיון, לכן אין לדמיין שכאילו אתה כך כלל

אין תכלית בפני עצמה להיות עם האמת המוחלטת שהכל אחד תמיד - דבריך אינם אמת, והשקר שלהם שרוצים לגורם לך להיות באחדות הפשוט שאתה במושג, ובעצם שקר זה, כי אתה נמצא בשקר בכל מקרה, בצמצום, הזרות והשקר.

אלא שהתכלית לעשות את רצון האלוקים. והטענה שלך נשמעת כמו רדיפה כפייתית אחר האמת וכמו כל כפייתיות שקר היא בוודאי. כן! האמת היא לא להיות תמיד עם האמת המוחלטת, שלהיות תמיד עם האמת המוחלטת אי אפשר, ואם בכל זאת תחפוץ בכך לא תוכל, ואם בכל זאת תאמר שאפשר, שקרת את עצמך ואת כל מי שיאמין לך.

לכן מתי שהאדם במושג צריך שיהיה דבוק בתורה והמצוות ובראשית באמונת שכר ועונש, וצריך ללכת אחר היותר מושג - היותר מורגש, היותר תענוג וכו' כי אתה כבר אז במושג אז ככול תחזק אותו הרי זה משובח, צריך שיהיה בקשר של איש ואישה, אב ובן וכיוצא באלו, ודע שעל כל פנים מאמין שיש מנהיג לעולם שמנהיג אותו וכו', ובוודאי מאמין באלוקים שמעבר לצמצום, דבר עצום הוא, וברור שכך, אחרי שגילנו שזה גם חלק מרצונו של אלוקים (הכוונה אלוקים המאחד), ואפילו יאמין רק כך הרי הוא צדיק גמור - שהאמין מכל מקום.

בעניין כל הצדיקים והקדושים - וודאי שהיו בבחינת אמונת האחדות פשוט, יש לי ראיות רבות מספר פרי הארץ הן על האבות הקדושים ומשה והעם והן על שאר הדורות וצדיקיהם שאחזו בה יותר ממך בהרבה!! אתה אפילו לא מתקרב לשיעור שהאמינו בה במהלך היום!! וכן ראיות לכל הנאמר, בפרט על גישת התורה והמצוות לפי כל האמור, וגם כמובן על אמונת האחדות הפשוט, מכלול הראיות כאמור מספר פרי הארץ. אני מוכן לשלוח לך את כל הראיות אלה כאן בתור תגובות, אחר שתגיב. אנא שקול היטב את הדברים הנ"ל לפני שתגיב איני מצפה לתשובה מידית! ואדרבא ככל שתתעכב על זה מבחינתי הרי זה חכם (אפ' ימים, רק תגיב שאתה מתכוון לענות מאוחר יותר עם שיעור הזמן שאתה צריך).

אקבל בחום כל תגובה של צורך בעיון או בקשת מקורות ממני וכדומה. העניין כאן לא כל כך פשוט וזה די מטופש להתייחס אליו כאל איזו שאלה קלה.

ואני מקווה שלא יהיה כאן משום מן נצחנות נפולה ח"ו, כמובן שזה כולל אותי וכל צד שהוא.

- יכול שלא אהיה ליד המחשב בזמן הקרוב ולא אוכל לענות לתגובות שלך, קבל את סליחתי.