אני חושב שיש הרבה צדק במאמר. אך אם האדם כן יגלה שהוא בחלום ושהוא לא יכול לצאת ממנו (שזה לא בשליטתו) אז הוא יכול להיכנס לדכאון...

הרי אנחנו רוצים להרגיש כי אנחנו חיים, ופועלים ועושים ויוצרים וכו

"איך תפיסת וגישת המציאות שלכם הייתה משתנית, אם הייתה משתנית?"

- השינוי לכשעצמו הוא ללא שינוי כלל, גם כשהתפישה של האדם משתנית בפועל, מפרספקטיבה של עולם הסיבה והתוצאה זה נחשב כשינוי משמעותי כשמבינים את החולם והנחלם, אבל מהפרספקטיבה של "המוחלט" אין כל שינוי, ואכן "היינו כחולמים"

אם את מבינה שאת חולמת את עצמך, את עירה, לסביבתך ולהוויתך. לדעתי, זה מה שנקרא אדם מואר= אדם מודע באופן מוחלט ויחסי=חיבור בו זמני, ליש ולאין, היינו לשתי ה"עולמות".

אולי לא לשנות, אבל כן להתעורר, אני רוצה שזאת תהיה בחירה שלי, שאני אהיה החולמת, שאני אהיה הערה..

אבל למה שארצה לשנות, זה מה שאני רוצה כחולם?

יש מצב שהיינו מתמסרים לחלום, כלומר לוקחים אותו פחות ברצינות. מצד שני, אם ניקח את החלום פחות ברצינות, אז גם פחות נהנה ממנו.

אם אתה נזכר שאתה החולם, אז אתה מבין שאתה יכול לשנות את החלום, או להתעורר.

להבנתי ולדעתי אלוהים / אתה / כל אדם / כל דבר מתנהג בדיוק באותו האופן בו הוא התנהג או מתנהג או יתנהג ללא כל שינוי!

אם זה חלום, אגדה או מציאות...

(-:

תהילים פרק קכו

"הָיִינוּ, כְּחולְמִים."

נניח שהחיים שלנו הם חלום של ישות אחרת, או של עצמנו שעדיין לא גילינו אותו

מה דעתכם, איך תפיסת וגישת המציאות שלכם הייתה משתנית, אם הייתה משתנית?

האם הייתם נוהגים אחרת מכיום?

תמשיך להעשיר את רוחינו בידע ותובנות לחיים.

תודה.

שייקה