אתמול במפגש עסקנו ביעילות רבה לטעמי בנושאי הליבה. נראה לי שהמשתתפים יסכימו שלרבים החל האסימון ליפול. אני אישית הרגשתי שמפגישה לפגישה הדברים מחלחלים, ממיסים את המעצורים והתבניות השגויות. לא אלאה אותכם אך עסקנו במה, איך ולמה ברמות השורש. אני רואה כאן בדיון חברים שמדברים, שואלים - כאילו נהנים מעצם הדיון. גם אני נהנה מכך אך אסור להתבלבל - הדיונים וההנאה מהם לא המטרה. המטרה היא להיות אלוהים במלא החוויה. לדעתי כל מי ששואל שאלות, מי שזה חשוב לו, מי רוצה - שיזיז את עצמו לדבר האמיתי ויגיע למפגשים. חבל על הזמן.

הגעתי להבנה שהכל נובע מתפיסת הנפרדות. אבל כשאני מנסה לשאול עליה שאלות, אני מגלה שכל השאלות הללו מניחות נפרדות. לדוגמא "מה ההבדל בין נפרדות לאחדות" מניח שיש הבדל ואין הבדל זה דברים שונים, או "מה הסיבה לנפרדות" מניח שיש סיבה ואין סיבה זה דברים שונים. אם אי אפשר לשאול על נפרדות שום דבר, מה זה אומר עליה?

הבנתי מה זה אומר. זה אומר שהנפרדות היא השורש של עצמה. היא רכיב יסוד, שאי אפשר לפרק אותו. מה שעומד מאחורי הנפרדות זה היא עצמה. אבל אם זה כך, מה זה אומר על הנפרדות, ואיך זה יכול להיות? מה אפשר לומר על רכיבי היסוד?

איזה דברים נאמרו שממש גרמו לאסימון ליפול? מה כל כך הרשים אותך?

איליה, אתה רואה... בדיוק לא היית, חבל. לתפוס דג צריך סבלנות, לפעמים זה מהר, לפעמים טיפה יותר סבלנות... לפעמים כשרונו של הדייג, לפעמים הדג רוצה בעצמו...

מה שבטוח זה שהאסימונים לא נפלו רק כי שמעו משהו.

בסוף אלוהים הוא כלום, המטרה צריכה להיות בירור האמת יותר מחווית האלוהים. זו יכולה להיות האחזות בעייתית. בכל מקרה זה עונג לקרוא את הפוסט הזה. שירבו כמוהו!

עימנואל, התכוונתי לא לחוויה תאולוגית משהו בסגנון הסנה הבוער, אלא לחוויה קבועה של תודעת השלם. ברור שהאמת. אני מסכים עם דבריך במובן שלא ייתכן בירור האמת עד הסוף באופן הכי סגור שלא יניב תודעת השלם. אם זה לא קורה אזי סימן שלא היה בירור עד הסוף.

בהחלט אורי, מבין אותך. אני רק חושב שאדם שלא מבין באותה רמה כמוך עלול לתפוס דבר שגוי.

מה זה תודעת השלם?

כל החסרונות כולם, הם גם תודעת השלם...

משיפז אפשר להסביר מה זה טעם של תפוח? אני יכול לספר שהחמצמצות מקווצת את הפה - אך מה זה חמצמצות? ובכל זאת הסברתי תופעת לוואי אך לא את התחושה. אותו דבר תודעה - אפשר להסביר - דבר וניגודו, אין שאלה, כלום, אין סוף, אין שניות, התרחבות האני, שורש - אך מה התחושה? זה רק בחוויה אישית שאולי תתרחש / תתהווה למי שעובר את התהליך של אליעד בכל הרצינות, בכל האמצעים (ספרים, מפגשים, עבודה עצמית וחקירה בקטנות היום יום..). ואין בכלל ביטחון שזה שווה לכולם.

משיפז, באיזה שלב צריך להיגמל מלשאול אחרים, להימנע מלשאול אחרים. אפילו להיגמל מלרצות להבין את התוצאה הסופית. התהליך הוא בדיוק להפך - לשאול את עצמך. צריך להבין את התהליך.

אורי, אני מסכימה איתך, התהליך הוא לשאול את עצמך, להבין את התהליך שאתה עובר, ואז מגיע שלב, בו אתה, מתחיל לדעת את עצמך, ונגמל "מהמוצצים"... התאוריות, הידע שרכשת בשכל, מתמוססים, ומתמזגים. ואתה פשוט חי והופך להיות נוכח, כל רגע מחדש.: )

כשאדם לא מפחד לטעות הוא למד. וכך הוא גדל. הפחד לטעות או שמישהו יודע יותר ממך הוא בעיה. כי הוא האגו. אבל אם אתה לא פוחד להיות עצמך טיפש אז אתה בדרך להיות עצמך חכם. ואפילו לא חכם אלא רק עצמך. ומה איכפת לך. ככה אתה חיי בשלמות. ובהבנה. ומה שאתה מבין אתה מבין ומה שלא לא. אסור להגיד כן או לעשות משהו שלא מבינים רק כי אחרים מבינים מחשש שתיהיה שונה. אם אתה לא מבין תגיד אני לא מבין. ככה תבין.

משיפז, אהבתי את הרעיון אך המושג "מפחד לטעות" זה מושג של פסיכולוגים שקרנים. יותר אנשים מפחדים מהאמת מאשר מהטעות.

איליה תתבונן בסתירה

"אם אי אפשר לשאול על נפרדות שום דבר, מה זה אומר עליה?"

אתה מניח שאי אפשר לשאול על הנפרדות

ואחר כך שואל מתוכה. מה שאומר שעצם זה שזאת הנחה זה כבר דארדלה, ונניח שהיא אמת, אז הפרכתה אותה בן רגע. נקסט (-:

שזה יפה (-:

לא. אני לא שואל מתוך הנפרדות אלא על הנפרדות

אז מתוך מה אתה שואל?

לא הבנת שכל השאלות שלך הן ממקום של נפרדות?

שאם הכל אחד, מה השאלה?

למרות, שגם ממקום של אחדות, שכן ממקום של אחדות אין הבדל בין נפרדות לאחדות, וממקום אחר של הנפרדות גם ממקום זה יש נגיעות של אחדות.

מדוע אי אפשר לשאול שאלות? שאלה כשהיא מגיעה ממקום כנה ואמיתי היא שאלה יפה עד מאוד וראוייה להערכה. אם לא נשאל שאלות לא נגיע אל עצמנו אלא נפסע בדרכים של אנשים אחרים והמטרה היא לפסוע בנתיב הייחודי שלך.. רק שאלה אמיתית שלך יכולה לתת לך תשובה אמיתית - שלך!

אני מסכים עם משיפז. אם אתה רוצה להבין משהו, אתה צריך לשאול. חוץ מזה אם אי אפשר לשאול עליה כלום אז מה שאלת?