שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺2 תגובות פורסמו: |
מה שיוצר בך את חווית האין אני, היא חווית הזמן והמקום. האין אני שלך, אין לו משמעות ללא ההפכי לו. ומה שהפכי לו, זה הכל חוץ ממנו. אם נסיר מהאין אני את חווית האין זמן והמקום, לא רק שהאין אני יעלם אלא הכל יעלם, וכל מה שישאר זה כלום.
כנראה, ככל שנטחן את העניין, נבין שאת המשמעות לדבר אנחנו יוצרים (אלוהות) ושהיש משמעות והאין משמעות הן אותו חומר בסיסי שלא ניתן להגדיר במילים, שמצד אחד אין הבדל בין הצורות, ומצד שני אנחנו יוצרים להן משמעויות, וכל זה בחבילה אחת בכל רגע ורגע...
אתמול בהרצאה, דברנו על כך, שלמשל המושג "שולחן" אין לו משמעות כשלעצמו, למעשה שולחן זה צליל של מילה, ואז כשאנו שומעים את הצליל הזה, אז באים למוח שלנו כל מיני פירושים, כמו שיש לו ארבע רגליים, ואפשר לאכול עליו וכו'. אבל המילה עצמה שולחן אין לה משמעות.
אותו הדבר לגבי ה"אני" מה הוא האני? כל הדברים שאנו חושבים על עצמנו, למשל אני אישה, יש לי גוף, יש לי מחשבות וכו', אבל כל אחד מהתיאורים האלו הוא לא "אני" באמת, אז אני זה סתם צליל של מילה? היכן הוא האני?