אם ההוויה היא הכל כולל הכל, אז אין דבר כזה שהוא לא הוויה! ויש צורות ויש אין צורות בתוך מקום וזמן! הנפרדות מההוויה שהן עשויות ממנה שהיא כלום והכלום הוא האחדות, והצורות עם מקום וזמן זה הנפרדות, ואת ההוויה שהיא כלום הממלאה ומקיפה את הכל / הצורות - המקום והזמן, יש לה עצמה הוויה שהיא אינה צורה ואינה כלום אלא הוויה של שתי אלו כאחד, אצלה אין הבדל בין כלום לבין הצורה, הכל כלם הכל אחד, אין הבדל בין צורה למה שמהווה אותה, מה שאומר גם שהצורה היא מצידה הוויה של הכל.

אם יש הויה אחת שממלאת הכל ובלעדיה לא יכול להיות כלום, איך זה שיש משהו שהוא לא הוויה שהוא לא מחויב? צריך להבין למה זה לא יכול להיות ולמרות זאת זה ככה.

ההרצאה היתה מעולה הערב, תודה, אין דברים כאלו!! הבנה משמעותית נוספת, שאין מצב לאדם להתקדם עד שאין סינכרון בין שכל לרגש. אם אתה מבין בשכל, ומבין עוד ועוד ובחוויה אין כלום, או יש קצת חוויה וזה לא זהה להבנה, זה אומר שלא הבנת משהו נכון, כי אם מבינים משהו באמת ומדברים עליו כדבר כזה או אחר, אז אמורים לחוות אותו, כי אחרת זה סתם דיבורים. ככל שמבינים יותר חווים יותר, מנסיון אישי זה לא עבד ההפך!! היו הרבה חוויות, אבל ההבנות היו סלט כרוב מבולבל... אם תרצי / ה להבין אם הבנת משהו, אז נסה להסביר אותו, אם ההסבר ברור וזורם ואתה מבין את שאת / ה מסביר / ה, אז חייבת להיות גם החוויה במקביל, אם אתה מסביר ומתבלבל, או לא ממש יודע להסביר... אז... עוד לא הבנת ממש, אלא רק חלקית, או שהבנת משהו אחר!

זה תהליך ההתפתחות. כל צורה ומציאות דרכה נגלית, כל צורה וההבנה שלה ברמה שלה.

כשחשבתי על מה שלמדנו, שאני בסך הכל במקום וזמן, או שאני בכלל חלק מתוך כל ההוויה, היתה תחושה שאני בכלל לא טובה יותר או גרועה יותר מכל דבר אחר, למעשה הכל טוב באותה מידה, אני לא משהו מיוחד יותר מכל דבר אחר. וכשהתבוננתי בזה יותר שבאמת הכל אותו הדבר, עלתה תחושה שלמרות שהכל אותו הדבר, אני ממש ממש משהו מיוחד, וכל דבר הוא ממש ממש משהו מיוחד. זה נראה מוזר שלמרות שהכל אותו הדבר, כל דבר הוא הכי מיוחד שיש, בגלל ההוויה שבו. המהות נמצאת בכל דבר, שאפילו כוס ריקה היא הדבר הכי מיוחד שיש.

למרות שאליעד אומר שאפשר בבית לקרוא ספרים ולשמוע הרצאות, ולהבין ולחוות. אני מרגישה שההרצאות והנוכחות שלי בהרצאות עם אליעד, עושות את המילים למוחשיות, והלימוד הוא לא סתם מילים ריקות, אלא נהפך למשהו חי. תודה רבה.

היום הבנתי טוב יותר למה אני לא מבין כלום... כל מושג כלשהוא שקיים בשפה או במחשבה אני מסביר באמצעות מושגים אחרים ואז יש תחושה של הבנה. אבל בבחינה נוספת אני מגלה שבעצם אין עוגן, אין משהו מוחלט, הכל סובב במעגלים של מושגים והבנות ולכאורה נוצרת תחושה של הבנה, אבל בעצם שום דבר לא מובן לי באופן מוחלט. וחוצמזה ראיתי הרבה מסע בין כוכבים בזמן האחרון, ממליץ...

@זוהר:

גם על זה, יש פרקים שלמים בספר להיות אלוהים...

אם הבנת, זה אומר שלצד זה יש אי הבנה. איך זה שכל הזמן "נתקלים" בהפרדה? האם יש הפרדה באמת?

שלומי אתה צודק.. "הבנה" נתפשת בשכל כדבר יחסי ל "אי הבנה" וככה כל מושג. זה כאילו שאני במעגל - אני מסביר לעצמי מושג לא ברור אחד באמצעות מושג לא ברור אחר ואז עוד מעגל ועוד..

עזרת לי להבין עוד קצת היום בבוקר, כאילו ראבאק, החיים שלנו צפים על כלום, וזה כל כך ממשי

כולם מתנהגים כאילו יש סיבה לכל דבר, בתחקור קל, מבינים שאין כך הדבר. האם אנחנו מדחיקים? האם קשה לנו להתמודד מול הסתם? ואולי הסתם או הריק הוא הדבר האמיתי? למה אנחנו נוטים לברוח ממנו? למה לא נוח לנו אתו? מה הבעיה שלנו לחיות ללא סיבה? ואולי היכן שהסתם, שם האור שם החופש? שאם כל פעולה שלי נזקקת להצדקה, אז איני חופשי?

אליעד שלום

יצא לי לחשוב על בהקשר של חיים אחרי המוות האם משהו יכול להפסיק להתקיים?

האם אנחנו יכולים להפסיק להתקיים?

לדוגמא אם ניקח חדר ריק של מיליון דונם ונשפוך כמה טיפות מים למחרת נחזור ולא נראה מים. האם זה אומר שהמים נעלמו? ממה שאני מבין הם כרגע שינו צורה לאדים או למשהו שאנחנו לא רואים בעין, אבל זה לא אומר שהם נעלמו.

הרי כל המציאות נמצאת בתוך מקום וזמן, והמים והחדר בתוך מקום וזמן, האם יכול להיות שהמים יעלמו? שהם יצאו מהמקום והזמן?

כלום מוחלט=משהו

משהו=כלום מוחלט

משהו יחסי=כלום מוחלט

כלום מוחלט=משהו יחסי

אי אפשר להעלים את השום דבר כי הוא שום דבר אז הוא תמיד יהיה קיים חחחחחחחח ואם כל המקום והזמן יעלמו מה ישאר שום דבר ומהזה המקום והזמן גםםם שום דבר