שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺4 תגובות פורסמו: |
בעיקבות ההרצאה, הבנתי ש"אני", כמו בדוגמא שאליעד נתן: נמצאת ביער ומכים אותי הרבה שנים, ואין לי מושג מה להגיד, מה לחשוב, מה לעשות, על מנת לצאת מהסבל הימיומי אותו אני חווה!!! פשוט חסרת אונים מול המציאות הגרועה גרועה איומה שאני חווה. כל חיי הפריע לי שמפריע לי לסבול, במילים פשוטות: מפריע לי שמפריע לי שאני "צריכה": לאכול, לישון, לקום, ללכת לעבוד, לדבר, להיות חולה, מצוננת, להרגיש את הגוף. למה בעצם אני קשורה לגוף לחויות בגוף? הבנתי שזה מקור הסבל שלי. אז מה עושים?? התחלתי לפני 20 שנה לחפש, כיוונתי גבוה ועכשיו אני חוזרת לבסיס, לשאלות הכי פשוטות. שאלות כל כך פשוטות, שהפשטות שלהן לא נראתה לי רלונטית...
ההבנה הראשונה שעלתה לי, שחווית המציאות שלי תלויה ברצון, ככול שאני רוצה את הדבים כך טוב לי יותר, וככול שאני מתנגדת כך רע לי יותר
הבנה שניה שעלתה, לא לשאול שאלות שכרגע אין להם אחיזה לחיי היום יום שלי. אלא לבדוק, מה באמת מפריע לי, למה אני רוצה דבר מסויים יותר מדבר אחד, למה אני מתנגדת לדברים מסויימים בקיצור להבין את עצמי.
ודבר שלישי שעלה, שככול שאני יותר באה להרצאות, הדברים מתחילים להתבהר. וההסבר השכלי שעלה בתוכי, שכאשר אני שומעת את ההרצאות בבית, אני מבינה אותם שיכלית, אבל כשאני באה להרצאה, אני נמצאת בחברת אדם שחווה את מה שהוא מדבר, ואז אם ארצה או לא, ההבנה הפנימית נפתחת, זה כמו שאם אדם יוצא לשמש, הוא מרגיש את החום שלה. אך בכול זאת אני מבינה שבסופו של דבר ההבנה צריכה לבוא מתוכי. בקיצור, תודה על הכול
ככה זה, זה כמו שפעם אמרו לי משפט ישן: כשאת עם אצבע מאשימה כלפי הזולת, כל שאר האצבעות, מופנות כלפייך... תבדקי, וראי שזה כך ממש, תרתי משמע (-:
אחד הדבים שנגעו בי בהרצאה זה המשפט שאליעד אמר. הוא אמר שאני אחראית לסבל שלי ואני זו שגורמת לכך שיהייה לי רע. והאמת שכששמעתי את המשפט הזה התהפכה לי הבטן. כי אני "בוודאות" חושבת שאני רוצה רק טוב ולא רוצה את הסבל. אבל אם זה היה באמת נכון מה שאליעד אמר לא היה נוגע בי, כי מה שלא נוגע לא פוגע... ומתוך זה אני מבינה שכל החיים האשמתי כל דבר וכל אחד בכך שרע לי חוץ מעצמי. ואף פעם לא טרחתי לשאול ואולי זאת אני שהיוצרת את זה שרע לי? ובדרך חזרה הביתה נזכרתי בזה שפינטזתי שאני בחוויה של אחדות ושהכל טוב, ואז חשבתי: ומה יקרה כשהכל יהייה טוב? ואולי זה יהייה משעמם? כי אני יכולה לשקר עד מחר שאני רוצה רק טוב, אבל איפשהו בפנים כשיותר טוב לי אני רוצה את הרע... טוב, נשאל מהתחלה, אז מי / מה אחראי לכך שרע לי?...