שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺10 תגובות פורסמו: |
ריאליזם קסום: )
למה אליעד הנפרדות יוצרת רגשי נחיתות שיש משהו שהוא ניפרד משאר הדברים כאילו יותר חשוב בעצם זה שהוא נפרד אז זה יוצר סבל במידה כלשהי
אם אני בצב מסויים עם מישהו מסויים יש לי משהו מסויים ואני מרגישה טוב עם זה סימן שזה משנה. הפילוסופיה שלך לא מובנת מה זה חשוב אם זה אמיתי מה שחשוב מה שמרגישים
אני רוצה להרגיש טוב ומה שעושה לי טוב זה מה שטוב מה מענין אותי למה
אני מרגישה בדו שיח שלך הרבה התפלספות. אתה שואל אדם למה הוא לא רוצה דבר מה. תשובתי למה אני לא רוצה כי זה נותן לי תחושה קשה מאוד. האם אני מבינה שאם אני לא לא ארצה לא תהיה לי תחושה קשה ואני אומרת הפוך! יש לי תחושה קשה ולכן אני לא רוצה. מה אתה אומר?
טעות ענבל (-:
אני לא יוצא משום נקודת הנחה לגבייך. אני רק מעלה אפשרויות, ויש הבדל (-:
אבל היות וכתבת "נדמה", אז כבר נשארה אפשרות פתוחה נוספת.
שבת שלום (-:
יום אור לכולם (-:
פריאל, נדמה שאתה יוצא מנקודת הנחה שאני הולכת לסופרים, ואתה גם יוצא מנקודת הנחה שמטריד אותי אם ירו בי או לא (-:
וכן, אני מבינה שהכל אפשרי, ובמצבים מסוימים אני לוקחת יותר סיכון אם לקחתי החלטה שיכולה "לסכן". ובגלל שאני מבינה שהכל יתכן בעולמנו המופלא, אני פחות מוטרדת, וגם פחות מופתעת מפיות שמתדפקות על דלתי.
בוקר טוב אליעד (-:
בוקר טוב ענבל (-:
אז זהו, ענבל, את מבינה...
לעולם אי אפשר "לקחת את כל האפשרויות בחשבון", כי בדיוק כמו שכתבת, הכול אפשרי.
אדם יורד למשל לסופר. לקנות לחם. פתאום בסופר מופיע שודד ויורה בו.
חושבת שיש אדם שיורד לסופר עם מחשבה כזאת (-: ?
כן, אולי יש כאלה, אבל קשה לי להאמין שכולם חושבים כך (-:
העיתונאי זה פשוט להעלות את הסיכוי לכך שזה יקרה.
אבל אם את היית הולכת לסופר והיו יורים בך, הייתה עולה בך מחשבה "לא הייתי צריכה ללכת לסופר, כי אולי ירו בי" (-: ?
אז אני מניח שאת חושבת על כל האפשרויות. מדהים (-:
שניה, רגע, יש מישהו עם כנפיים שדופק לי בדלת (-:
פריאל (-:
- בתוך השאלה שלך בנוגע לדניאל ה"עיתונאי", קיימת התשובה, ואם תבין היטב היטב את השאלה ששאלת, אין כבר שאלה, כך שהשאלה היא התשובה!
- בכל מקרה בהחלט לא הייתי רוצה להיות במקומו, ובטח שגם לא מישהו אחר, לפחות אני מניחה כך... אבל... יחד עם זאת, היה והייתי בוחרת ללכת כעיתונאית ליסקור מלחמות, הייתי לוקחת בחשבון שאני במודע יתכן וגוזרת על עצמי גזר דין מוות, או להלקח בשבי או כל דבר שנשמע אכזרי ביותר, ואם הייתי שוקלת דבר שכזה, והייתי מגיעה למסקנה שאני ממש לא בעניין שיכרתו לי את הראש באיטיות או במהירות, אז לא הייתי נוסעת, ואם הייתי כבר לוקחת את כל האפשרויות בחשבון מראש, כי כולן אכן אפשריות במציאות, אז מה יש להתלונן עכשיו שכורתים לך את הראש, אתה בחרת לנסוע לשם בידיעה. ואם לא חשבת על כל האפשרויות, והתלהבת ונסעת, או ששיכנעו אותך (כי אף אחד לא כפה עליו) אז תישא בתוצאות. וברמה הפנימית יותר, אם יש הבנה מלאה, זה נדמה כסיוט אכזרי ביותר, אבל זה לא בהכרח כך.
היי אליעד (-:
היי ענבל (-:
בואי ניקח לרגע את העיתונאי (רק דוגמא) היהודי דניאל, שאני לא זוכר את שם משפחתו, שיצא לסקר את המלחמה בעירק.
לקחו אותו בשבי.
למעשה, תפקידו לסקר מלחמות. בחירה שלו, התפקיד הזה.
אבל...
האם בזמן שכרתו לו את הראש באיטיות (דגש על איטיות), את באמת חושבת שהוא צחק מהצד?
תודה, היה כייף
ובנוגע להרצאה הנ"ל - או כל ההרצאות, מעבר לשכל גאוני וחשיבה מדהימה יוצאת דופן, בכמה סבלנות אינסוף ניחנת להסביר את המחויב היחיד, אותו אין לערער.
- מה גם שהיה יפה מבחינתי, להקשיב לשיחה מהצד, ולהבין יותר ולחדד את הנושא שרק אני, הבן אדם בעצמו, גורם לעצמו את ה"סבל" בחיים שלו. אנשים מתעקשים שיש "משהו", חייב להיות "משהו" חיצוני מהם, שהוא ורק הוא גורם את הקושי והסבל, וככל שהאדם מבין יותר (ואולי יש אינסוף רובדים פנימה), הוא יכול לראות מהצד, על ידי התבוננות באחרים המשקפים אותו, איך הוא במו ידיו ומוחו מתעלל בעצמו ומתעקש שוב ושוב שמישהו אחר פוגע בו, אם היה מסתכל על עצמו מהצד, היה צוחק...