הסיבה היחידה לכך שהבורא ברא את העולם, זה כדי להצדיק את קיומו שלו עצמו. על מנת לשאת בתואר אלוהים הוא חייב שיהיה לו ניבראים. זה כמו מלך שאין לו עם. בלי הניבראים הוא יהיה האלוהים של עצמו. ובמיקרה זה איתו ובילעדיו זה אותו הדבר. על ידי הבריאה הוא מימש את הפוטנציאל של עצמו. זה כמו להבדיל פרופסור גדול שאינו עושה במיקצועו, וכל הידע שיש לו מתבזבז וסתם לבטלה.

@יוסף גולדברג:

ומי יצר את הצורך ואת הרצון שלו לכל הסיפור הנ"ל?

גם אם ניתן תשובה למי יצר את הצורך או את הרצון, תמיד עד אין סוף תישאל שאלה נוספת ספציפית לתשובה ה"חדשה". אין מנוס.

על כן, מי שרוצה להבין באמת את המציאות כפי שהיא בעיני "אלוהים", אמור לשאול את עצמו את השאלות הנכונות, ולא לשאול דווקא מה היתה הסיבה הראשונה או הרצון הראשון, כי כאן, איך שלא מסובבים את זה, מגיעים למבוי סתום.

ויש דרך מוצא גם ממבוי סתום. וזה להחליף את השכל, את צורת החשיבה, כמו לדוגמא לשאול מה זה בכלל המושג הזה סיבה? מה זה בכלל המושג רצון? מה ההגדרות הללו בכלל, האם הן רלוונטיות להבנה אמיתית? לשנות את הכיוון מההנחה שיש בכלל סיבה ראשונה, לבדיקה וחקירה חדשה / שונה שמביאה תבונה חדשה המביאה איתה חווית התחדשות, מהפך.

"ומי יצר את הצורך ואת הרצון שלו לכל הסיפור הנ"ל?"

העצמות, מציאותו מעצמותו, רצונו מעצמותו ובשל כך אין בכלל מקום לשאלה מטופשת זו.

אתה פשוט כל כך מוגבל בתפיסתך ומנסה להכניס מושגים מופשטים ובלתי נתפסים, במערכת הבנה ושפה שמטבעה מוגבלת, עצם הניסיון הזה מעיד על טפשותו הרבה של השואל.