אני חושב שהתכלית היא להיות פשוט להיות מאושר בחיים. למה להיות מאושר? מבחינתי "הלמה" פה לא מעניין ברמה האישית. מה שעושה לי טוב אני לא שואל למה רק מה שעושה לי רע

היי שלמה. אני חושב שהדחקה זה לא המונח הנכון. אני יודע שהתכלית שלי זה להיות מאושר. בהתאם לחוויות שלי הדברים שעושים אותי מאושר משתנים כל הזמן ככה שזה חיפוש אין סופי אחרי האושר. ברגע שאני יודע את זה, אז לדעתי לחפש את הקצה של האינסופ זה כמו לחפש סוסים עפים. התכלית שלי היא הישרדות ולעשות כל מה שטוב לי וגורם לי הרגשה של הנאה. ומפה בדרך עד הסוף הבלתי נמנע, שוב אני יודע שמה שמה שטוב לי היום יכול להיות שמחר יעשה לי רע. זה אנושי ובסדר גמור.

אני חושב שהמונח תכלית הוא לא נכון. אם התכלית של קופץ אולמפי היא להשיג מדליה, אז אחרי שהוא השיג אותה הוא צריך להתאבד? אין תכלית יש שאיפות. אין לי תכלית כי עוד אלף שנה סביר להניח שהעולם יתנהג כאילו לא היינו קיימים. השאיפה שלי היא למלא את התשוקות והצרכים שלי.

היי. אפשר לכתוב הכל הפוך וזה יהיה נכון. אבל השכל הישר לא יכול לנצח את התשוקות שלנו וזה מה שמניע אותנו. לא הידע שלנו אלה איך אנחנו רוצים להרגיש בעזרת הידע שלנו. ולהיות ה' זה להיות אנושי לפי לפי דרכנו כל אחד אישית עם החוויות שלו ומורכבות הכימיה במוח. להיות טוב, רע, לקנא, להתעצבן, להיות מתוסכל, לשאוף לדעת, לשאוף לא לדעת ועוד אלה הכל צרכים אנושיים ואין סופיים. והצרכים האלה ימותו רק מתי שנמות

מה שאני יודע על המוות זה שזה שמת כבר לא קיים אלה קיים "רוחנית" רק אצל אלה החיים אותו בראשם. אני חושב שיש אינסוף שאלות לגבי החיים וברגע שאני מצפה לסוף או המוות אבל ברגע שאני מודע לאין סוף אז בכיף אני הולך בשביל האין סוף אבל כיף לי להינות מהנופים בשביל. אם אני מצפה להגיע לסוף האין סוף אז כל החיים הם סבל וצפייה למשהו שלעולם לא יבוא וזה בעיני נראה לי חיים די מתסכלים בלי תמורה מהנה לידע ולחוויות. אני לא יודע מה קורה אחרי המוות בדיוק כמו ש אני לא ידע שמתי שאני ישן לבד בבית יוצאות כל המפלצות שמתחת למיטה שלי למסיבת טראנס. צריך להאמת את מה שיש ולא את מה שאין. אם תופס אותי שוטר הוא צריך להוכיח שיש לי סמים ואני לא צריך להוכיח שאין לי סמים. (ואוו.. עכשיו אני שם לב כמה כתבתי)

גם לא הייתי בעוד אין סוף מקומות אבל בכל המקומות שהייתי (נגיד הייתי נולד עם מצלמה) אפשר לדעת שהייתי שם. אני בטוח שרשמתי עכשיו עכשיו את הסטטוס הזה. אני בטוח שם אני אפוץ ממגדל עזראלי (העגול) אני כבר לא ירשום פה שום ססטוס יותר. ומי שבזה לא בטוח או רוצה לבדוק את זה ממקום של סקרנות אז לדעתי הדיון הזה מסוכן לו וחייב ללכת לפסיכאטר, פסיכולוג או כל אחד מהמשפחה הזו.

יש משפט שאומר "תן לי את השלווה לקבל את מה שאין ביכולתי לשנות, את האומץ לשנות מה שאני יכול, ואת החוכמה להבדיל בינהם"

אני חושב משמע אני מודע לעצמי. אם אני לא חושב אני קיים ובעל דחפים אבל לא מודע אליהם, לעצמי. כמו החיות למשל

ואם לחיים אין משמעות, במה זה ישנה את ההחלטות שלכם? לדעתי זה לא אמור לשנות כלום אם יש לחיים משמעות או לא

היי גלית, בשני המקרים האדם יעשה את מה שעושה אותו שמח. יעשה אותו שמח לפחד, להענש וכו...