שם | |
סיסמא |
ניוטון גם האמין בבורא
in A creator
לא
in The creator
אני מאמין שיש בורא אבל זה לא הוא או היא, זה פשוט כמו שאתה אומר דבר הגיוני להאמין בו, זה האבסולוט... יש פה הרבה פילוסופיה אבל גם מיסטיקה, כלומר חוויות סובייקטיביות של אנשים את ה"אלוקות" הזאת ושהעבירו את הנסיון שלהם מדור לדור, יענו, מקובלים, ואני בהחלט מעריך את העבודה שלהם אבל אני לא יודע אם זה עוד משהו שבני אדם עושים כמו אומנות או שיש לזה איזה תכלית נעלה, בוודאי שרוצים לחשוב ככה אבל האם יש בזה משהו מעבר אינני יודע
גם אנשים שמתעסקים באומנות רוצים לחשוב שהם עושים דבר מקורי ומיוחד, האם זה באמת ככה... מי יכול לשפוט? הרב עובדיה?
אני מאמין שיש בורא, אני לא מאמין בו בתור איזה אל על האולימפוס
האדם הוא מחשבה של אלוהים או שאלוהים הוא מחשבה של האדם? או שאתה מאלה שמסתמכים על ההתגלות בהר סיני כעל הסיבה הרציונלית להאמין בו?
מי אמר אלוהים או אדם?
האדם הוא האלוהים
להיות באחדות זה לא מה שהקבלה אומרת (בשונה מתורות המזרח) הקבלה מדברת על מצב של - אחד יחיד ומיוחד
האם אתה מבין את ההבחן בינהם?
אם היית לומד את הדברים באופן מסודר אולי לא היית ממהר להגיע למסקנות
המקובלים מסבירים שבבורא עצמו, ב"עצמותו" אין לנו כל תפיסה, לכן כשמדברים על בורא בקבלה (בניגוד לדת) מתייחסים רק למדרגה הגבוה יותר.
באופן יחסי בכל מדרגה יש נותן שהוא השורש או הכתר ויש את הרצון שהיא המלכות, ישנו תהליך של הפכיות צורה הדרגתי שבו הרצון להשפיע הופך לרצון לקבל עצמאי, כמובן שגם עצמאות זה עניין יחסי ויש לזה כל מני רמות והמקובלים מסבירים שהרמה הגבוה ביותר של עצמאות אפשרית רק בנקודה הנמוכה ביותר של ההשתלשלות שבה יש הסתרה או העלמה מוחלטת של המעניק (עולם זה מלשון העלם)
כלומר יש עולמות רוחניים רבים שמפרידים בינך לבין המעניק ולכן אתה לא מרגיש את המעניק הזה ומכאן העצמאות שלך.
לכל מונח בקבלה יש משמעות מאוד ספציפית, רצון לקבל זה לא רצון ליהנות למרות שהשורש של הרצון ליהנות הוא ברצון לקבל והשורש של כל הדברים הוא ברצון להעניק של הבורא ואכן יש בזה מעין הפכיות איך יכול להיות שלבורא יש רצון? אבל שוב, תזכור שאנחנו לא עוסקים בעצמותו אלה רק בכלים שמרגישים את האור.