הפעם נדבר על הבנת השלמות, האדם שואל את עצמו האם הגעתי להבנת המציאות בשלמות, כן או לא?

האדם מתאמץ ומתאמץ ולא יודע אם הגיע?

והתשובה היא חד משמעית, אם אתה שואל את עצמך האם הבנתי את הדבר בשלמות. לא, לא הבנת את הדבר בשלמות.

כל עוד ניתן בכלל שתהיה שאלה האם הבנת את המציאות בשלמות, אין עדיין הבנה של השלמות.

כי אדם ששואל את עצמו האם הבנתי את עצמי כן או לא, הוא עדיין נמצא בנפרדות, הוא עדיין הפרספקטיבה נפרדת, ועדיין אתה חושב שיש משהו שונה ממה שאתה חושב.

כל תשובה שתתן, יש אפשרות שההפך הוא הנכון, זה לא משנה כעת אם יש הוכחות או אין, כל עוד האדם נותן תשובה תיאורטית, יש אפשרות נוספת. המציאות מכילה ומפנה זכות קיום גם להפך ממנה.

ומתי יש הבנת המציאות, כשאדם מכיל בתוכו את כל המציאות וכל האפשרויות שהמציאות מכילה בתוכה.

ולהכיל את המציאות זה להבין ולהגיע לפרספקטיבת האחדות שמקיימת ממילא בתוכה גם את הפרספקטיבה של הנפרדות.

והמציאות מכילה בתוכה את כל הרעיונות, וכל הדעות נכונות.

ומי שיעמיק, יגיע לנקודה שאין שם שאלה, שהכל אחד, ואז כל האמירות שבעולם הם היבטים שונים של המטבע, ואז מי שמבין ומחובר לאחדות מבין בו בזמן שיש אחדות ונפרדות והכל אפשרי ואמיתי, ואז אין שאלה.

אם שני דברים הם נכונים באותה המידה, אז אין שום שאלה יותר.

ונכון שיש את האחדות שבה הכל אבל הכל אחד, אין נפרדות בין הדברים ואין פרשנות לשום דבר, והכל מאותו השורש והכל אחד...