הפעם אענה על שאלה בנושא האושר, אדם שואל, אני מנסה להיות מאושר, ולא מצליח, אני הולך לסדנאות, חושב חיובי, קורא ספרים, ועושה הכל להיות מאושר וזה לא זה, אני עדיין לא מאושר, מה עושים?
התשובה היא חד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים, האדם לא באמת רוצה להיות מאושר.
לדוגמא, מישהו הכעיס את האדם בעבודה או ברחוב, לרוב האדם יכעס, אבל נניח שהפעם לא כעס, אך האם האדם מרוצה באותה המידה, שלא היו מכעיסים אותו כאילו עשו לו משהו טוב? לא, הוא לא היה מרוצה באותה המידה.
ובואו נאמר שהאדם כן היה כועס, האם עכשיו כשהאדם כעס, הוא כן מאושר שעשה מה שהרגיש לו? לא, עדיין לכעוס זה לא נקרא להיות מאושר.
האדם שרוצה להיות באמת מאושר, גם לא ירצה לכעוס.
זה כמו אדם חולה סופני, הוא מחפש תרופה למחלה, הוא מרוכז לחלוטין למצוא את הפתרון, הוא יעזוב את הבית, את העבודה, ואין אף לא אחד שיעמוד בדרכו.
אם הרצון של האדם היה כל כך חזק להיות מאושר היה עושה הכל.
זה כמו לאדם שיש לו בעיה רצינית, נאמר שכואבת לו היד מאד, ועכשיו נותנים לו מכה ברגל והוא מרגיש את המכה ברגל, סימן שהיד לא ממש כואבת.
ואדם שואל, רגע, אז אני לא יעשה שום דבר אחר מלבד לחפש את האושר?
אם הכי חשוב לו לאדם למצוא את האושר, שהאושר הוא יותר חשוב מהחיים, ובלי אושר אין שום סיבה לחיות, וזאת כיוון שעל האדם להבין שהחיים הם חשובים, אך למה לחיות ללא אושר, מה הסיבה?
ואם באמת האושר היה חשוב לו לאדם, כל שאר הדברים היו נעלמים.
כמו אדם שמאושר כל כך בחיים, גם אם יעשו לו משהו רע, לא יהיה אכפת לו ולא ישים לב לדבר, כמו כן אדם שרע לו ובדיכאון, שום דבר טוב שיעשו עבורו לא ייטיב עימו.
ואם אכן אתה רוצה כל כך להיות מאושר, אז שלא יהיה מקום לשום דבר אחר, 100% תרצה להיות מאושר. ואם לא, זה גם טוב, אבל אל תשקר שאתה רוצה להיות מאושר...