הפעם אשיב על שאלה שנשאלתי, על מחשבות טורדניות.

מחשבה שלא עוזבת, וממשיכה להציק ולהטריד, ולא נותנת מנוח לאדם, וכל רגע וכל הזמן המחשבה תוקפת ומאמללת את האדם.

ומה הפתרון?

אומרים בדרך כלל שכדי לפתור, 50% מהפתרון זה להבין את הבעיה, את מה שמטריד, ואני אומר ש100% הפתרון נמצא בשאלה של מה הסיבה של המחשבה המציקה.

ולאחר שהאדם הבין למה הוא מרגיש מוטרד בכלל, ועכשיו למה ומה הסיבה שהדבר הזה, המחשבה הזו מטרידה אותך.

ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו.

ולהיות אמיתי, כי אם אדם ישקר לעצמו, לא יצא לעולם ממחשבות טורדניות.

או להעיף לגמרי את המחשבה הטורדנית ולא לוותר, או להגיד אני מוותר ואני מיואש לגמרי.

אבל אז להתייאש עד הסוף, להגיד נדפקתי יש לי מחשבה טורדנית, וללכת עם זה בלב שלם, ולא ינסה להילחם בה, גם אז היא תעלם לחלוטין.

לא להגיד אני מקבל את המחשבה ויום אחר כך להגיד ההפך, כי אז לא יצא האדם מהמחשבה המטרידה.

ללכת עד הסוף או עם הייאוש, או עם ההחלטה להעיף את המחשבה הזו אחת ולתמיד.

וזאת על ידי חקירת האמת, ושאלת השאלות, למה אני מוטרד מהמחשבה הזו? מה מטריד אותי באמת?

כי באמת מחשבות טורדניות נובעות מן המקום שהאדם חושש שיהיה לו רע, האדם חושב שבעולם יש טוב ורע, והוא מת מפחד שיהיה לו רע, ומכך נובעות המחשבות הטורדניות.

ולא להגיד כי זה מזכיר לי משהו ומעלה לי אסוציאציה כזו או אחרת, להמשיך לשאול, ולמה באמת האסוציאציה הזו מטרידה אותי, ולחפור עמוק עמוק, עד שמגיעים לתשובה של למה זה באמת מפחיד אותי, מה יושב שם מתחת, ולמה מה שיושב שם מתחת זה רע, אולי זה בכלל טוב.

ואז יגיע האדם לתשובה ולהבנה שאין ממה להיות מוטרד באמת...